שליח כ"ק אדמו"ר - קנזס סיטי
בתניא קדישא ספ"ז: "ובזה יובן מאמר רז"ל איזהו מעוות שלא יוכל לתקון זה שבא על הערוה והוליד ממזר שאז גם אם יעשה תשובה גדולה כל כך אי אפשר לו להעלות החיות לקדושה מאחר שכבר ירדה לעולם הזה ונתלבשה בגוף בשר ודם."
וזלה"ק דכ"ק אדמו"ר ב"מ"מ הגהות והערות קצרות" (ע' סח) על "א"א לו להעלות כו'" - "(אם לא שתפלתו תועיל שימות הממזר. אאמו"ר שליט"א).
ולכאורה הכוונה בזה אשר מי שהוליד הנ"ל מתפלל להקב"ה אשר מה שהוליד ימות, ועי"ז אינו נשאר רושם "בגוף בשר ודם".
ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים - האם מותר להתפלל על איזה שהוא מישראל (ובפרט על אחד שהגמ' אומרת שיכול להיות שהוא קודם לכה"ג) שימות? ובפרט כשהוא בנו?!
בכלל, הבאורים שנותנים שמועיל תשובה גם ע"ז, הוא (כמו שכותב כ"ק אדמו"ר בעצמו (עיי"ש בלקוטי פירושים ע' סז-סח) אשר "תשובה גדולה ביותר (דיחידה) פועלת גם בזה ... שעי"ז פועל שהממזר ימות, ד.ה. עס ווערט אויס גוף בו"ד."
והיינו שהאדם אינו מתפלל על המיתה של בנו, רק שעושה "תשובה גדולה כל כך" שבד"מ "ווערט אויס גוף בו"ד" - אבל לא שמתפלל ע"ז.
וכדאי להעיר ג"כ, שכנראה אשר בכל המקומות בחסידות המבארות איך שתשובה דיחידה פעלה גם עקירת הגופ(ים) (ועי' בהנסמן במאמרי אדהאמ"צ, קונטרסים, ע' תקכה הערה 7, אשר נראה משם שכולם קאים על ב' מאורעות, עם "ר' אפרים"(מאורע עם אדמה"ז) ו"ר' שלמה ליב" (הסיפור ד"פוקח עורים")), הרי שם היו עם נכריות, ובמילא א) הוולדות לא היו יהודים ב) אינם נחשבים כ"בניו", וכו'.
ואף שכאן הביאור הוא אשר גם אם החטא הוא "שבא על הערוה והוליד ממזר" ממש, ובמילא הולד הוא א)יהודי ב) ובנו, מ"מ הרי כוונתו של העושה תשובה אינו על מיתת הולד (שהרי אז התשובה היא עם פני', וקשה לומר על תשובה כזה שזה נחשבת כתשובה מיחידה שבנפש*), אלא אשר בדרך ממילא "תשובה גדולה ביותר (דיחידה) פועלת גם בזה ... שעי"ז פועל שהממזר ימות, ד.ה. עס ווערט אויס גוף בו"ד" (ובאותיות דנגלה - על דרך "גרמא" ולא "גרמי", "כח כחו", וכו').
ולפי כהנ"ל, צ"ל מהו הפירוש "שתפלתו תועיל שימות הממזר"? ואולי הכוונה ב"תפלתו" היינו "תשובתו" המתבטא ע"י תפלותיו וכו'. אבל כמובן הרי אין זה "תשובה נכונה".
ואבקש מקוראי הגליון להבהיר את הענין.
*) וזה שר' אפרים הפסיק תשובתו לאחרי ששמע שמתו כולם, הרי גם שם אין הפירוש שהתפלל על מיתתם, אלא שהי' סימן שתשובתו היתה שלימה כ"כ, עד שנעשה "אויס גוף בו"ד", ובמילא לא הי' צריך לעשות יותר תשובה.