בגליון תשפב כותב הרמ"מ אודות הביטוי המובא בלקו"ת (שלח מ, א) "אילו נצטוינו לחטוב עצים".

ודן בזה הנ"ל במה שמובא בגמרא מכות (ח, א) אודות חטיבת עצים דסוכה וחטיבת עצים דמערכה, יעו"ש.

ומציין למה שכתוב במאמר ד"ה באתי לגני תשל"ה (ועד"ז בלקו"ש חכ"ב ע' 13) ש"מקור" ביטוי זה הוא במו"נ חלק ג' פרק נא בהערה.

אמנם פשוט דאין כוונתו ממש שזהו "מקור". כי המעיין במו"נ ובלקו"ת יראה לכאורה שאי אפשר לומר שכוונת הציון במאמר ובשיחה הנ"ל הוא לומר שהמקור לתוכן ביטוי וענין זה הוא מהמו"נ. ובלקו"ש חכ"א ע' 17 הע' 51 כותב נקודה זו בקיצור.

כי מה שכתוב במו"נ אודות חטיבת עצים הוא ענין אחר לגמרי ושונה למ"ש בלקו"ת במשל של חטיבת עצים. ואת"ל - הפכיים. והכוונה בציון הנ"ל הוא רק לנוסח הביטוי. ולא בתוכן.

במילים אחרות - חטיבת עצים כמשל בלקו"ת, מקורו במו"נ. אבל לא בנמשל. וההסבר בזה:

במו"נ מסביר בארוכה שבעשיית המצווה שתי ענינים: א - הפעולה ועצם העשי'. ב - הכוונה.

וממשיל את העושה מצווה בלי כוונה - כגון "אם אתה מתפלל בנענוע שפתיך ופניך אל הקיר ומחשב בממכריך ומקחך, וקורא את התורה בלשונך, ולבך בבנין ביתך מבלי להתבונן במה שאתה קורא",

הרי הוא "כמי שחופר גומא בקרקע או חוטב עצים מן היער מבלי להתבונן בענין אותו המעשה ולא ממי בא ולא מה תכליתו".

היינו - שבחטיבת העצים בלי כוונה אכן נפעל ענין חיובי (ע"ד מצות בלא כוונה - באופן שנתקיימה המצוה) - כי לפועל חטב עצים לאיזה צורך, אבל חסר הכוונה ותכליתה. כי המצוות תכליתן הוא שבשעת עשיית המצוה לא יחשוב בעניני עוה"ז וכוונתו תהי' רק בה' - "שתוכשר בהתעסקות במצותיו ית' מלעסוק בעניני העולם, כאלו התעסקת בו יתעלה ולא בזולתו".

ולכן המקיים המצווה בלי כוונה - אף שמעשה המצווה בידו - חסר אצלו התכלית - כי כוונתו בשעת מעשה הייתה בעניני העולם.

וכמשל החוטב עצים - וכוונתו על ענין אחר, העצים שחטב - נכרתו, אבל התכלית חסר.

לאידך בלקו"ת הכוונה במשל הוא בזה שחוטב עצים (מחמת ציווי) ללא שום צורך. היינו שחוטב עצים אך ורק מחמת הציווי ולא פועל - טוט אויף - כלום בחטיבתו.

(וכמשל המובא בחסידות לזה באיכר ששכרו שיעשה תנועות של קצירת חיטים בתוך הבית. כו')

והנמשל הוא 'אילו נצטוינו לחטוב עצים', היינו מצוה שאין בה שום נפעל ותוצאה כלל, חוץ מזה שמקיים מצות המלך.

"כי במצוות יש ב' בחי', הא' המצוה עצמה, לפי שעי"ז יומשך ונעשה יחוד למעלה על ידי האתרוג ושופר, ואין זה עבודה שהרי יש לה טעם, והרי זה דוגמת רפואה וסגולה כו'.

ואמנם בחי' ב' נק' מצות המלך בלי טעם, גם אלו לא הי' נעשה היחוד ועכ"ז כמו אלו נצטוה לחטוב עצים עד"מ, וזהו נק' מצות המלך שאין לבקש שום טעם כלל רק קבלת עול".

היינו שאדה"ז המשיל זה לפעולה שאין בה מצוה כלל - כחטיבת עצים - ומסביר שאלו נצטווה האדם לעשות פעולה כזו - שאליבא דאמת אין מצוה כזו - ולמרות (שזה ציווי הקב"ה ו)שלא נפעל בזה שום יחוד ולא נמשך מזה שום המשכה -

מ"מ יהי' בזה בחינת הב' שבמצוות - היינו שפעולה זו מצות המלך היא.

(ולכאורה, הי' אדה"ז יכול לנקוט כמשל אלו נצטווינו לאכול מצה בפורים, שגם בפעולה כזו, אם היינו מצווים בזה היא "מצות המלך" אף שאין בזה שום פעולת יחוד והמשכה. אבל כדי להמחיש את הביאור נקט אדה"ז פעולה שאין בזה קשר כלל למצוה בפועל).

ויפה העיר הרמ"מ ע"ז שלכאורה יש מציאות של מצות חטיבת עצים לשם מצוה*.

בסגנון אחר: במו"נ הנמשל הוא במה שחסר אצל האדם - כוונה. כחוצב הזה שאינו יודע לאיזה מטרה הוא חוצב.

ובלקו"ת הנמשל הוא במה שחסר למעלה - יחוד והמשכה. כחוצב הזה שאינו פועל שום דבר כלל.