באגה"ת פי"א : "ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים – היינו נגאלין מייד [=אחרי ברכת הסליחה], כמו שאנו מברכין 'בא"י גואל ישראל'".

ולהעיר: א) אף שברכת 'גואל ישראל' דשמונה-עשרה "לאו גאולה דגלות הוא, אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד" (רש"י מגילה יז,ב ד"ה אתחלתא דגאולה), אולי הכוונה שברכה זו שייכת לגאולה, כמו שמסיים שם: "... אפילו הכי, כיוון דשם גאולה עלה, קבעוה בשביעית" [=בברכה השביעית, כיוון ש"עתידין ליגאל ב(שנה ה)שביעית" כמ"ש בגמרא שם], ורק שבגלל שחוזרים וחוטאים, בפועל לא נשאר לנו מזה אלא גאולה מהצרות בלבד.

ב) ראה בס' 'לקו"א בצירוף ליקוט פירושים וכו' (חיטריק) עמ' תיב (משיחה בלתי-מוגהת), שהכוונה ש"מייד" מתחיל סדר הגאולה, ע"י אליהו המבשר וכו', ובינתיים [עד להשלמתו] ייתכן שחוטאים ולכן אין נגאלין מייד.

ועצ"ע בקשר למש"כ במקום המקביל במהדו"ק (במהדורת קה"ת תשמ"ב, עמ' תק"נ) "ומה שאנו מברכין במנחה אף שכבר ברכו בשחרית, היינו על חטאים דביני וביני, וכן על מה שבין מנחה למעריב מברכין בערבית...". ולכאורה עדיין קיימת הקושיא הידועה של בעלי המוסר (עכ"פ בקשר ליו"כ), שהרי רק לפני רגע סיימנו את תפילת נעילה ועד למסירת-נפש שבסופה, וכבר מתחילים תפילת ערבית דמוצאי יו"כ ב"והוא רחום יכפר עוון...".