שליח כ"ק אדמו"ר, רב ומו"ץ - לונדון, אנגלי'
באגה"ת פרק ראשון כתב אדמו"ר הזקן:
"עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין (פי' גומרין הכפרה והוא מלשון מריקה ושטיפה לצחצח הנפש. כי כפרה היא לשון קינוח שמקנח לכלוך החטא) שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם ...היינו שהקב"ה מביא עליו יסורים (וכמ"ש ופקדתי בשבט וכו' ופקדתי דייקא) והיינו כשתשובתו רצוי' לפניו ית' בשובו אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה, אזי באתערותא דלתתא וכמים הפנים וכו' אתערותא דלעילא לעורר האהבה וחסד ה' למרק עונו ביסורים בעוה"ז וכמ"ש כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכו'".
הרי שנקט אדה"ז שגם בתשובה מאהבה ישנם ארבעה חלוקי כפרה, ומי שעבר על כריתות ומיתות בית דין ושב בתשובה מאהבה, ועדיין זקוק ליסורים הממרקין. ואדרבה, דוקא בתשובה מאהבה יזכה ליסורים למרק עוונו בעולם הזה, משא"כ בתשובה מיראה[1].
אבל יעויין בספר חרדים (מצות התשובה, ריש פרק שלישי) שכתב וז"ל: במס' אבות (פ"ד מי"א) רבי אליעזר בן יעקב אומר ...תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות[2]. הקשה הרב רבינו מאיר מטוליטולא ז"ל, דהא תניא, ארבעה חלוקי כפרה . . עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין . . הרי ע"כ יסורין אפילו עם תשובה[3]. ותירץ, דהתם בשב מיראה דזדונות נעשו לו כשגגות והכא בשב מאהבה דעונות נעשו לו כזכיות. . .[4], ע"ש בארוכה.
וכן כתבו כמה אחרונים, ומהם:
(א) החיד"א בספרו דברים אחדים (דרוש ז, לשבת תשובה) הביא דברי רבינו מאיר מטוליטולא (ע"ש מ"ש עפ"ז), וכ"כ בספרו מדבר קדמות (מערכת ת' אות ח"י): "כתבו המפרשים[5] דהשב מאהבה תיכף מתקבל ובשב מאהבה לא נאמרו ד' חילוקי כפרה שהי' רבי ישמעאל דורש דוקא שב מיראה וכו', אמנם אם שב בכל לב מאהבה אינו מחוסר זמן ותיכף מתקבל לרצון, ויש ליתן טעם, דכיון דבשב מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות אם כן אין כאן לא תעשה וכריתות ומיתות בית דין כי אם זכיות"[6].
(ב) בספר מנחת חינוך (מצוה שסד) כתב מדנפשי', וז'ל: גם נ"ל הא דתשובה לחוד אין מועיל בחמורה היינו תשובה מיראה דאין זה תשובה גמורה, אבל תשובה מאהבה דזדונות נעשו לו כזכויות אם כן אפילו על החמורה מועיל כיון דנעשו לו כזכיות אם כן למפרע הו"ל מצוות, עכ"ל.
(ג) ועד"ז כתב פי' הרי"ף על עין יעקב (יומא פה, ע"א), וז"ל: נראה לי שהתשובה שהיא מאהבה אינה צריכה עוד ליום הכיפורים ולא ליסורין כי היא מכפרת לגמרי. וראי' לדבר שכתוב (ירמי' ג, יד) שובו בנים, שחביבים לפניו כבנים, ופירשו חז"ל (יומא שם) דהכתוב הזה מדבר בתשובה מאהבה, אבל כשהתשובה היא מיראה, אז צריכה סיוע לכפרתה, אבל אם התשובה היתה לפני ה', דהיינו מלב ומנפש, כי ה' יראה ללבב, ששב בכל לבו, אז תטהרו מכל וכל בלי כפרת יום הכיפורים, עכ"ל.
וכ"ז הוא דלא כשיטת אדה"ז באגרת התשובה שהחמיר בזה ונקט שגם השב מאהבה עדיין זקוק הוא ליסורים, ואדרבה, רק כאשר שב מאהבה אז הוא שיזכה ל"חסד ה' למרק עונו ביסורים".
והנה ברמב"ם הל' תשובה (פ"א ה"ד) הביא להלכה הארבעה חלוקי כפרה, ובתוכם: "עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויוהכ"פ תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה". ושוב הוסיף: "ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין". ונלאו המדייקים בדברי הרמב"ם להבין, מה בא הרמב"ם להשמיענו בהוספתו ובהדגשתו "ולעולם . . עד שיבואו עליו יסורין"[7].
ובספר עבודת המלך ע"ס המדע כתב לבאר (בדרך אפשר) דכוונת הרמב"ם היא "דאפילו עשה תשובה מאהבה מכל מקום בעי יסורין דוקא". הרי שנקט שגם בתשובה מיראה יתכן שיזכה ליסורים הממרקין את עוונותיו (ודלא כדמשמע לכאורה מלשון אדה"ז), ומ"מ כתב שגם השב מאהבה עדיין זקוק ליסורים "ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין".
ואם כנים דבריו[8] הרי נמצא בדברי הרמב"ם מקור לשיטת אדה"ז במ"ש שהשב מאהבה לא נפטר מיסורין ודלא כמ"ש כל האחרונים הנ"ל.
ב) באגרת התשובה שם: "ומ"ש בספרי המוסר ובראשם ספר הרוקח וס' חסידים הרבה תעניות וסיגופים לעובר על כריתות ומיתות ב"ד וכן למוציא זרע לבטלה שחייב מיתה בידי שמים כמ"ש בתורה גבי ער ואונן ודינו כחייבי כריתות לענין זה, היינו כדי לינצל מעונש יסורי' של מעלה ח"ו, וגם כדי לזרז ולמהר גמר כפרת נפשו, וגם אולי אינו שב אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה כ"א מיראה".
מבואר מדברי אדה"ז שהיסורים שאדם מביא על עצמו מועילים ג"כ למירוק נפשו.
ויש להעיר ממ"ש בספר מגילת ספר על הסמ"ג (מל"ת ב) בישוב דיוק הנ"ל בלשון הרמב"ם שכתב: "עבר על כריתות ומיתות בית דין כו' יסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה". ושוב הוסיף: "ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין", וביאר המגילת ספר, וז"ל: מה שדקדק הרמב"ם לחזור ולומר ולעולם אין מתכפר כו' נ"ל שכוונתו דאפילו אם ציער וסיגף עצמו בסיגופין קשין ובתעניות והפסקות עד שהגיע לערך צער היסורין, אפילו הכי 'אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו - מן השמים יסורין, שכן מצינו בדוד המלך ע"ה דאע"ג שסיגף עצמו בשק ואפר, והי' אוכל עפר, אפילו הכי נצטרע ששה חדשים (סנהדרין קז, ע"א) ונתכפר לו".
ובספר ברית משה על הסמ"ג (שם אות יב) כתב וז"ל: נסתפקתי הא דאמר הגמרא עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה . . ויסורין ממרקין, אי דוקא יסורין שבאין עליו מן השמים ממרקין או דילמא אפילו אם אדם סיגף עצמו בסגופים קשין כערך היסורין גם כן ממרקין. ולכאורה מלשון הקרא ופקדתי וגו' נראה דדוקא יסורין שבאין עליו ממרקין. אבל יש לומר דאינו ראי' משם, כיון דאיכא למימר דהקרא הכי קאמר דאם הוא בעצמו לא יעשה הסגופין אז ופקדתי וגו', אבל אם מסגף בעצמו אז אפשר דמועיל. אבל מלשון הרמב"ם הל' תשובה שם ...ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם עכ"ל, ומדכתב הרמב"ם 'ויסורין הבאין עליו' לשון זה מורה דדוקא יסורין הבאין עליו ממרקין עונותיו, הגם דגם על זה יכילינן למימר דכוונתו אם לא מסגף בעצמו, אבל ממה שכתב אחר כך 'ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין', מלשון זה נראה בפירוש דדוקא יסורין הבאין עליו ממרקין אבל לא מה שהוא בעצמו מסגף, בזה אינו מתכפר כפרה גמורה, עכ"ל.
ומדברי אדה"ז נתברר לנו דעתו הק' גם בנידון זה והיא דלא כמבואר מדברי שני האחרונים הנזכרים.
[1]) וראה גם מ"ש אדה"ז לקמן בסוף הפרק: "וגם אולי אינו שב אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה כ"א מיראה".
[2]) וראה גם רמב"ם הל' תשובה פ"ו ה"א וה"ב: "בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים . . . ראוי להפרע ממנו והקב"ה יודע איך יפרע, יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה . . . ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא . . . במה דברים אמורים בזמן שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה, התשובה כתריס לפני הפורענות".
[3]) וראה בארוכה במפרשי המשנה שם.
בתוס' יום טוב עמ"ס אבות שם הביא מ"ש במדרש שמואל דמ"ש באבות "כתריס" הוא הוא מ"ש ביומא "תולין", והכוונה אחת היא, "שלא יפסדו ולא יאבדו האנשים לגמרי . . . שיהי' להם כתריס ומגן שלא ילך לאבדון". והתוס' יו"ט בעצמו פירש "דפורענות דמתניתין לאו בפורענות הבא על חטא אלא בפורענות ורעות המתרגשות ובאות כפי מנהגו של עולם . . היינו המקרים והרעות ההווים בעולם", ע"ש. וראה מחנה דן (להרב דוד נחמייאש, ירושלים תרפ"ז) בחידושיו על הרמב"ם (הל' תשובה פ"א ה"ד) שחילק בין יסורים הבאים בתורת מירוק ליסורים הבאים בגדר פורעניות, וכתב דמ"ש הרמב"ם (שם) שגם הבעל תשובה אינו נמחל עד שיבא עליו יסורים, היינו יסורי מירוק, ומ"ש (שם פ"ו ה"ב – נעתק בהערה הקודמת) דכאשר שה"תשובה כתריס בפני הפורענות" היינו ב"פורענות של הדין אבל היסורין שממרקין העון מוכרחים לבוא עליו". ואכמ"ל.
[4]) וע"ש בספר חרדים שכתב עוד: "ולפי תירוצו [של הרמ"ה] אפשר דהיינו דקאמרה תשובה ומעשים טובים כלומר תשובה שיחשבו עונותיו כמעשים טובים. ואפשר דהיינו דקאמר נביא (הושע יד, ג) 'כל תשא עון וקח טוב' כלומר 'מכל וכל תשא עון' שלא יהיו כשגגות אלא לגמרי תמחול ולא עוד אלא שיהיו כזכיות וזהו 'וקח טוב' כי בתחלה אמר להם הנביא בשם ה' (שם, ב) 'שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך', ופירשו ז"ל (יומא פו, ע"ב) גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות, דעון מזיד הוא וקרי לי' מכשול שהוא שוגג והקשו רז"ל (יומא שם) והא נעשות לו כזכיות ותירצו כאן מאהבה כאן מיראה". וסיים החרדים: "כל זה כתבתי לפי תירוץ רמז"ל אמנם התירוץ הנכון אצלי דודאי אם לא יתחזק במעשים טובים יבואו עליו יסורין או יסורין ומיתה על חילול ה', אבל בהתחזקו במעשים טובים יגינו משניהם".
[5]) בספר בני יששכר (מאמרי חודש תשרי, מאמר גדולה תשובה, דרוש יד אות לט) כתב על דברי החיד"א: "לא נודע לי מקומו אי' וסוגיות הש"ס לא נודעו במסילות הללו, אבל כיון שפסק כן רב מובהק בדורו בבית דין של מטה פוסקין כן להלכה בבית דין של מעלה".
[6]) וראה גם חומת אנך על שיר השירים ו, ג (אות כז): "עוד רמז דצריך לשוב מאהבה דאז תכף מתכפרין עונותיו שכתבו המפרשים דארבעה חלוקי כפרה הם לשב מיראה דוקא"; נחל אשכול על שיר השירים ה, ח: "וכי תימא צריך לקיים התשובה על דרך ארבעה חלוקי כפרה, שהם באופנים שונים וזמנים חלוקים, לזה אמר 'חולת אהבה אני', וכתב מהרש"א בחידושי אגדות [א"ה: צ"ע וחיפוש], דהשב מאהבה תיכף מתכפר לו הכל ואין צריך יסורין ומיתה, ואם כן, תגידו לו 'שחולת אהבה אני', ויקבל תשובתי".
[7]) ראה תוספת יוהכ"פ עמ"ס יומא שם. מרכבת המשנה, מעשה רוקח, בארות המים, בני יהודה, והמאיר לארץ (להגר"מ סאלאוויציק, סלוצק תרע"א) על הרמב"ם כאן. מגילת ספר וברית משה שהו"ד לקמן ס"ב.
[8]) לפענ"ד צ"ע בזה כי הרמב"ם לא הזכיר בשום מקום החילוק בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה.
Download PDF