ישיבת אור אלחנן חב"ד ל. א. קאליפורניא
בגליון תשפד עמ' 55הקשה הרב יש"ג על המבואר בכ"מ בחסידות בהחילוק בין חפץ ורצון, דחפץ הוא פנימיות הרצון, ורצון הוא חיצוניות הרצון, מפסוק שנאמר בשמואל "כי חפץ ה' להמיתם", דהיתכן לומר שפנימיות רצונו ית' הוא להמיתם? ונשאר בצ"ע.
ולכ', המבואר בחסידות בהחילוק דחפץ ורצון אינו שייך להמבואר בארוכה בהחי' בין חיצוניות הרצון ופנימיות הרצון, דהנה בהחי' דחיצוניות ופנימיות הרצון מבואר בארוכה בזה ובעיקר בהמשך ס"ו ע' לג ואילך, דחיצוניות הרצון הוא הרוצה איזה דבר מצד הטעם, דאף שבהתגלות מכניס כל עסקו בדבר זה, "אבל מ"מ א"ז כל בחי' פנימי' ועצמות שלו ממש, כי זהו רק מה שרוצה מצד הטעם", ופנימיות הרצון הוא מה שרוצה בעצם נפשו בלי טעם, "כ"א הוא מצד העצם לבד". ובסגנון אחר (כמ"ש בס"ו שם): חיצוניות הרצון מורכב בשכלו וכיו"ב, ופנימיות הרצון אינו מורכב בשום דבר כלל.
אמנם בהחי' בין חפץ ורצון מבואר בלקו"ת ד"ה לבבתני, ובד"ה אני ישנה ועוד, דרצון הוא העושה בע"כ ו"רק שהרצון מסכים לכך" אבל אי"ז מגמתו אלא דרך הסכמה בעלמא, משא"כ חפץ הוא שרוצה באמת, דיש לו תענוג בדבר זה, וזהו מגמתו ולא רק בדרך הסכמה. וכן מובן גם מהדוגמא לל' רצון "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", דרצון הוא הסכמה בעלמא.
ומובן עפ"ז דגם הל' חפץ שייך בחיצוניות הרצון, דגם ברצון המורכב בטעם הרי הוא "חפץ" ומתענג בדבר זה ואינו בדרך הסכמה בעלמא.
ועפ"ז, "כי חפץ ה' להמיתם" הוא רק בחיצוניות הרצון שיש בו טעם, שרוצה להענישם כדי לנקותם וכו', ומ"מ נק' חפץ וכנ"ל.
Download PDF