א. בתניא פרק ד מסביר את המאמר "במקום גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו" בקשר לתורה שהיא חכמתו ית' שהוא א"ס, ומ"מ צמצם הקב"ה רצונו וחכמתו בדברים גשמיים וכו'.

ומביא דוגמאות להצמצום:

"תרי"ג מצוות" - תרי"ג הוא מספר מוגבל לא פחות ולא יותר וכך הוא הלל"מ, ואם יבא נביא ויאמר בנבואה שיש תרי"ב או תרי"ד מצוות הרי הוא חייב מיתה, וזהו צמצום לגבי א"ס. "ובהלכותיהן" - ההלכה היא כך ולא אחרת, לא פחות ולא יותר. "ובצירופי אותיות תנ"ך" - שהצירוף של האותיות חייבות להיות כך ולא אחרת ובלי שינוי אע"פ שהוא ג"כ אמת, כגון: במקום שכתוב בתורה כבש או שמלה א"א לכתוב כשב או שלמה, אע"פ שבמקום אחר כתוב כן ואי"ז משנה את הפירוש והמשמעות. ואם ישנו הרי הס"ת פסול מלקרוא בו. "דרשותיהן" שבאגדות ומדרשי חז"ל - הרי כל הדרשות תלויים בסמוכים מלא ויתיר, וסדר הכתיבה של כלל ופרט ופרט כלל, הרי זה מוגבל לסדר הכרחי, שאם ישונה הרי תשונה ההלכה. "שנתלבשה בדברים גשמיים וענייני עוה"ז" - שזהו הרי וודאי ירידה עצומה מדרג' א"ס עד גשמי. "ובצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר" - ג"כ זה מאוד מוגבל שהכתיבה צריכה להיות על הספר, והדיו צריך להעשות כפי שההלכה למשה מסיני, ודווקא מהסממנים המיוחדים וכו', ואם שונה ה"ה פסול. "עשרים וארבעה ספרים" - גם זהו הגבלה של מספר -24- דוקא לא פחות ולא יותר. "שבתורה נביאים וכתובים" שוב חלוקה לשלש תנ"ך שזהו הגבלה.

וצריך להבין מדוע מחלק את כל הדוגמאות הנ"ל לשניים, שבתחילה מביא 1) תרי"ג, 2) הלכותיהן, 3) צירופי אותיות, 4) דרשותיהן, וממשיך להסביר הסיבה לצמצום "בכדי שכל נשמה ... שבגוף תוכל להשיגם, ומשל המים שיורדים וכו' כך התורה ירדה ... עד שנתלבשה בדברים גשמיים", ושוב רשימה של דוגמאות 1) הלכותיהן, שכבר הזכיר מקודם וכאן חוזר ע"ז, 2) צירופי אותיות, שגם כבר הזכיר מקודם, אלא שכאן מוסיף "בדיו על הספר", 3) 24 ספרים, 4) תנ"ך, וממשיך "בכדי שתהא כל מחשבה תפיסא בהן" - שגם את זה כבר הסביר קודם.

ולכאורה הי' יכול לאחד את כל הדוגמאות או לפני משל המים, או לאחר משל המים, ואז לומר הסיבה "בכדי שכל הנשמה וכו'" פעם אחת, ומדוע פיצל הדוגמאות ומפסיק באמצע במשל המים, כך שצריך לחזור על הסיבה ובכדי ש"תהא כל הנשמה וכו'" פעמיים. וצ"ע.

ב. באגה"ק סימן י' מדבר על אותו ענין "שהתורה נמשכה מבחי' גבורה שהיא צמצום האור והחיות הנמשכות מאור א"ס ב"ה, כדי שתוכל להתלבש במעשה המצוות שרובן ככולם הן בדברים חומריים", ומביא דוגמאות: ציצית ותפילין וקרבנות וצדקה. וכן ש"המצוות יש להם שיעור מצומצם כמו אורך הציצית ... והתפילין ... והלולב ... והסוכה ... והשופר ... והמקוה ... וכן בקרבנות יש להם שיעור מצומצם לזמן ... וכן מעשה הצדקה".

ולכאורה: א) מדוע כל הדוגמאות של פרק ד' בליקו"א שונים מכל הדוגמאות של אגה"ק י'.

ב) בפ"ד אומר "עד שנתלבשה בדברים גשמיים", ובאגה"ק י' אומר "כדי שתוכל להתלבש ... בדברים חומריים".

ויש לתרץ לכאורה שאם נתבונן נראה שבפ"ד מביא הדוגמאות על התורה עצמה: דרשות, הלכות, דיו על הקלף, 24 ספרים, תנ"ך, וכן כל הדוגמאות הם על לימוד התורה. וכן בסיבת הצמצום אומר "בכדי שתהא כל מחשבה תפיסא בהן", "בכדי שכל הנשמה או רוח ונפש שבגוף האדם תוכל להשיגן בדעתה".

ואילו בסימן י' באגה"ק הדוגמאות הם על המצוות: ציצית, תפילין, קרבנות וכו', ולכן בסיבת הצמצום אומר "כדי שתוכל להתלבש במעשה המצוות".

ולכן בפ"ד כותב גשמיות, ואילו כאן מביא שהמצוות הם בדברים חומריים.

אבל הא גופא צריך ביאור שהרי גם בפ"ד מדבר על המצוות, כי מזכיר "חכמתו ורצונו" שהם המצוות ובכל הפרק כולו מזכיר "תורה ומצוותיה", כמ"ש "ולקיימן כל מה שאפשר לקיים במעשה", וכן גם בסימן י' מדבר על התורה "התורה נק' עוז" "התורה מקורה ושרשה"*.