בגליון תשצא העיר הת' ל.י.ו. במ"ש הרמב"ם שזקן ממרא חייב אפי' אם חלק בדבר המביא לידי שגגתו חטאת רק לאחר כמה דברים, כגון נחלקו בלקט אם זו לעניים או לבעה"י, חייב - משום שמזה יצא נפק"מ לקידושי אשה אם זה גזל או לא, אבל בשאר מצוות כגון לולב וכו' הרי"ז פטור.

ושואל הנ"ל הרי גם בלולב בא לידי שגגתו חטאת. דהגמ' בעי: גזל לולב ונחלקה התיומת - האם קני בשינוי זה, ומסיק הגמ' דמאחר דהדין בלולב הוא דאם נחלקה התיומת פסולה, לכן לענין שינוי נמי קונה. ונמצא דאי חולק ע"ז זקן ממרא ואומר דנחלקה התיומת כשר לא יהיה קונה בשינוי זה וקידושיו לא יהיו קידושין, והרי"ז אותו נפק"מ כמו בלקט, עיי"ש.

ואולי אפ"ל בזה, דשם אין הפי' דמאחר שהדין הוא שנחלקה התיומת פסול - לכן נק' שינוי וקונה בגזילה, היינו שנאמר דהדין דנחלקה התיומת פסולה היא הגורמת שנק' שינוי, ומשו"ז אי נקטינן דנחלקה התיומת כשרה - לא הוי שינוי, אלא שזה רק הוכחה דמאחר דנחלקה התיומת פסולה זה מגלה לנו, שנק' שינוי (גם לענין גזילה), אבל יכול להיות שגם אי הדין בלולב הוא דנחלקה התיומת כשרה, מ"מ זה יקרא שינוי לגבי גזילה - ורק שלא יהיה לנו הוכחה ע"ז. ז.א. שאין קשר ישיר בין לולב לשינוי בגזילה. ולכן שונה הוא לגמרי מדין לקט הנ"ל.

ואת"ל, הנה גם אם אמרינן ששתי הדינים קשורים זה בזה, ז.א. שאם נחלקה התיומת כשרה לא הוי שינוי, ואם פסולה הוה שינוי, מ"מ אינו דומה כלל לדין לקט. דהתם אם זה לעניים אזי הוא גזל אצל בעה"ב וקידושין בטלין, ז.א. שהפסק בלקט זהו הגורם אם זה גזל או לא. משא"כ בנחלקה התיומת, דשם הפי' הוא דישנו משהו שגורם שינוי בלולב שזה לא נק' עוד לולב, ומצד זה ישנם שני תוצאות, הא' שהלולב פסול, וב' שקונים אותו בשינוי, אבל לא שפסלות או כשרות הלולב גורמים דין קנין בשינוי הלולב, אלא אדרבה המציאות בשינוי מצב הלולב גורם לב' דברים הנ"ל פסלות בלולב וקנייתו ע"י שינוי. משא"כ אצל לקט אם הדין שהלקט הוא לעניים זהו הגרם היחידי והעיקרי שזה גזל ביד בעה"ב, ולכן נק' זה דבר שמביא לידי חיוב חטאת, מאחר שזהו הגרם היחידי, ועצ"ע בזה.