תות"ל - מגדל העמק
"ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" (אסתר ח, יז), ופרש"י - "מתגיירים". (וראה ביבמות כד, ב מחלוקת תנאים אם הם גרים אמיתיים. וש"נ).
"קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם וגו'" (שם ט, כז). ופרש"י - גרים העתידים להתגייר.
א - הנה הרמב"ם כותב בכו"כ מקומות שגם חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. נסמנו כולם בלקו"ש חי"ג ע' 230 יעו"ש, ושם מביא מהזהר חדש "לא עם בנ"י כ"א חלק בפני עצמו ועולם בפ"ע".
ולכאורה ק"ק ממ"ש הרמב"ם עצמו בהל' איסו"ב פי"ד בדיני גר הבא להתגייר.
- בהל' ג: וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו שכרן של מצות. ומודיעין אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העולם הבא וכו'.
ובהל' ד: ואומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה טובה היא צפונה להם שאינן יכולים לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר העולם הבא כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט.
הרי מפורש לכאורה שאין במציאות שאו"ה יזכו לעוה"ב אם לא שיתגיירו.
והנה המקור לדברי הרמב"ם הוא מדברי הגמרא ביבמות מד, א: אומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה וכו'.
ולפי הגירסא שלנו הנה מלת וישראל היא בהמשך למ"ש אח"ז. ואולי גירסא אחרת הי' לפני הרמב"ם: אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל. ובזמן הזה אינם יכולים וכו'.
שו"ר במהר"ץ חיות הנדפס בסוף המס' שעומד על הסתירה ברמב"ם, ומסיים: וע"כ טעות סופר נפל ברמב"ם! אבל טרם ראינו לו חבר בזה ולא מצאנו בנ"כ שעמדו ע"ז.
ואולי הפירוש - היות ועל פי רוב אין או"ה זוכין לעוה"ב, צודק בזה הב"ד כשאומרים לו באופן סתמי שאם לא יתגייר לא יזכה לעוה"ב. ונפק"מ להלכה, וכדלהלן*.
ב - שם פי"ג הל' יד: אלא סוד הדבר כך הוא. שהמצוה הנכונה כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת. ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית. וכו' אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרשו. אם קבלו ולא פירשו וראו אותם שחזרו מאהבה מקבלים אותן וכו'.
נמצא שגר שבא להתגייר מפני פחד או בשביל איזה שהוא הנאה לא מקבלין אותו.
וסוג הפחד וההנאה הוא מפרש בהלכה שאח"ז: לפיכך לא קבלו בי"ד גרים כל ימי דוד ושלמה. בימי דוד שמא מן הפחד חזרו. ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה שהיו בה ישראל חזרו. שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגרי הצדק.
ויש לעיין בזה. שאם הגדר הוא שגר שרוצה להתגייר רק "בשביל דבר מהבלי העולם" אין מקבלין אותו, - מהו הדין בגר שבא לפני ב"ד ואומר מפורש שכוונתו בגיור הוא רק מפני שרוצה לזכות לחיי העולם הבא ע"י שיתגייר ויתחייב ויקיים תורה ומצוות.
- המחוייבין ב"ד לדחותו ולא לקבלו ולהסבירו שישאר בגיותו וישתדל להיות מחסידי או"ה ועי"ז יזכה לחיי עולם הבא. (אף שלפי הזו"ח הוא עוה"ב שונה מזה שיזכו בנ"י וכנ"ל). או, הרי עוה"ב אינה מהבלי עוה"ז ח"ו.
במילים אחרות: אם גם בגר אף שמתגייר עם פני' (רוחנית?) נאמר שאף שמתגייר שלא לשמה - רק ע"מ לקבל פרס (היינו עוה"ב או שרוצה לטעום לעתיד לבוא משור הבר וכו') אעפ"כ נקבל אותו כי מתוך שלא לשמה וכו' סופו להיות כבני ישראל המקיימים תו"מ לשמה. או שכוונתו צריך להיות רק לבוא תחת כנפי השכינה.
ולכאורה נראה דמחוייבין לקבלו. כי מובן שאין לצפות מכל גר הבא להתגייר שיהי' במדרגת "איך וויל נאר דיר אליין"...
וכ"ש לפי מ"ש התוס' (יבמות שם ד"ה לא בימי דוד) אודות הלל (שבת לא, א) שקבל הגר שאמר גיירני ע"מ שאהי' כ"ג. שבטוח הלל שסופו לעשות לש"ש.
ולאידך, פשוט שצריכים להודיעו שאין לו להתגייר מזה שמפחד מגיהנום. שהרי אדרבא לכאורה, סיכויו ליפול לגהינום פחותים בהיותו גוי המחוייב רק בשבע מצוות שלו. וראה שם פי"ד הל' ב.
והדברים צריכים בירור.
ג - ידוע מ"ש בראשונים שכל גר יש בו ניצוץ של נשמה דקדושה גם קודם שנתגייר. ושזהו דיוק הלשון גר שנתגייר ולא גוי שנתגייר. נסמן בלקו"ש ח"י ע' 89.
ועל דרך הצחות אפ"ל שהרמב"ם רמז בזה בלשונו "אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרשו. אם קבלו ולא פירשו וראו אותן שחזרו מאהבה מקבלים אותן וכו'.
"שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק". ועד"ז בהל' יח "שרובן חוזרין בשביל וכו'".
כלומר, א' מאומות העולם שבא להתגייר, הרי זה מראה שבעצם חוזר הוא לשרשו.
*) ראה גם 'כל ספרי מהר"ץ חיות' ח"א ע' סו בההג"ה; ובספר "אשר למלך" הל' איסו"ב שם שתירץ קושיא זו ע"פ ל' הרמב"ם שם דישראל שהם מעונים ע"י אוה"ע - כמבואר ברמב"ם - בוודאי ה"ה בטוחים בעוה"ב, משא"כ אוה"ע אינם בטוחים שיזכו לעוה"ב. המערכת.
Download PDF