ברמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז הל' יח כ' "עזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים, שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וטמא שנכנס לשם חייב כרת", וברמב"ם לעם [קא] כ' ע"ז "ואף מחוסר כפורים בכלל זה, שכן מפורש במשנה שם שמחוסר כפורים שנכנס לעזרה חייב חטאת ובמנחות כז, ב מפורש שבמזיד חייב כרת", עכ"ל.

אבל פירושו הוא אינו מתאים עם דברי הרמב"ם בהל' ביאת המקדש כג הל"ט שכתב הרמב"ם שם דמחוסר כפורים שנכנס לעזרת ישראל אע"פ שאינו לוקה מכין אותו מכת מרדות.

וכנראה נעלם ממנו גם מה שהביא ברמב"ם לעם עצמו מהכס"מ לתרץ קושית הראב"ד מהתוספתא דכלים, ומקור נוסף ממנחות שהביא הכ"מ בעצמו, דאיתא שם דמחוסרי כפרה שנכנסו לעזרה בשוגג חייב בחטאת ובמזיד חייב כרת וז"ל פי' הרמב"ם לעם בהל' ביאת המקדש הל' ט' [מד]:

"אף על פי שאמרו בברייתא במנחות כז: "מחוסרי כפרה שנכנסו לעזרה (=לעזרת ישראל) בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת", וכן הוא בתוספתא (כלים ב"ק פ"א הוצ' צוק"מ עמ' 569) "כל הטמאים שנכנסו משער ניקנור ולפנים (=עזרת ישראל), אפילו הן מחוסרי כפרה, הרי אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת" (ראה בהשגת הראב"ד) - זה אינו אלא למאן דאמר "מחוסר כפורים חייב, כזב" (זבחים יז, ב), אבל דעת רבינו היא "מחוסר כפורים לאו כזב" וכמה ראיות לדבר, ראה בכסף משנה. וכן הוא בפי"ח מהלכות פסולי המוקדשין הלכה יד. וכן נראה למעלה הלכות בית הבחירה שם הלכה יח ולהלן פ"ד הלכה ד' ופ"ט הלכה יא". עכ"ל.