'רצחן' במובן 'רוצח'

בפ"ב ה"ד מדבר הרמב"ם על הריגת רוצחים שאינם חייבים מיתה כדין, בהוראת שעה. הלשון היא "וכל אלו הרצחנים", וברמב"ם לעם אות כב ציין לזה את דברי הגמרא (ב"מ לג,א ופירש"י) "רובץ - ולא רבצן", היינו הרגילים בכך. אך ברמב"ם כאן מדובר (גם) במי שרצחו פעם אחת, ולא ברגילים לרצוח, וכן הוא להלן פ"ד ה"ח: "כל אלו הרצחנין", פ"ו ה"ה: "כל הרצחנים", ופ"ז ה"ו: "עיר מקלט שרובה רצחנים" – בכולם מדובר (גם) ברצח חד-פעמי. וצ"ע למה נקט הרמב"ם תיבה זו במובן 'רוצח' סתם.

הריגת עובדי העגל

בפ"ד ה"י מדובר על הריגת אפיקורסים בסייף בפרהסיא, וברמב"ם לעם אותיות פד-פה מביא כדוגמא את מה שציווה מרע"ה להרוג בחרב את עובדי העגל. אבל לפירש"י (לב,כ מגמ' יומא סו,ב. וראה תורה שלמה שם אות קצו) מדובר בהריגה בעדים והתראה כדין עיר הנדחת שהם מרובין, ולרמב"ן (שם, כז) מדובר בדין בני-נח שהוא בסייף, או בהוראת שעה בקשר לעוון עבודה-זרה, ולא בהריגת אפיקורסים.

'אגרוף' במובן 'כלי-משחית'

ברמב"ם הל' רוצח פ"ב הי"ד מדבר על מי שמכה את עבדו בכלים שאין הדרך להכות בהם: "בסכין וסייף, או באבן ואגרוף וכיו"ב" הרי שהאגרוף הוא כלי-משחית. וכן להלן פ"ד ה"ג הביא את לשון הפסוק (משפטים כא,יח) "באבן או באגרוף", אך כאשר מדבר על מי שהרג בלא כלי (פ"ג ה"ה) כתב "בידו או ברגלו" וכו' ללא שימוש בתיבת 'אגרוף'. ואכן ראה במקורות וציונים לרמב"ם (ד,ג) הוצאת פרנקל, שהביאו מפירוש המשנה בערבית (כלים פי"ז מי"ב) שהכוונה לרעף, וכן את פירוש הר"א בן הרמב"ם (מקל) והרשב"ם (מין אבן) ועד"ז בתרגום רס"ג (דבר המשבר).