תות"ל - 770
בסדר הלכות מקוואות להרמב"ם, מצינו דבר פלא לכאורה:
הרמב"ם מתחיל (בפרקים א - ג) בפירוט דיני טבילה וחציצה, כיצד טובלים ומה חוצץ, עוד קודם שמסביר מהו המקוה - שבו טובלים; ורק לאחר מכן (בפרק ד ואילך) מתחיל להסביר כיצד בונים מקוה, מה מכשירו ומה פוסלו וכו' -
היפך מהסדר הפשוט בסברא, שלכל לראש קיים המקוה, ורק לאחר מכן אפשר להטביל בו, ואז דוקא שייכים פרטי טבילה וחציצה!
סדר זה שברמב"ם הוא הפוך ג"כ מהסדר שבמשנה, במס' מקואות, שם הפרקים הראשונים (פ"א - ז) עוסקים בהכשר מקוה ובנייתו; ורק לאחר מכן (פרק ח ואילך) מתחיל פירוט דיני הטבילה והחציצה.
גם בטור ושו"ע הסדר הוא כמו במשניות. בסי' רא (יורה-דעה) מפרט צורת בניית המקוה עצמו, ורק לאחר מכן (בסי' רב) מפרט דברים החוצצים (בכלים. ודברים החוצצים באדם מפרט במק"א, בהל' נדה). ועפכ"ז, צ"ב בהסדר שבהרמב"ם שהקדים דיני הטבילה במקוה - לדיני יצירת המקוה עצמו!
ואולי יש לבאר זה, ע"פ תשובת הצ"צ הידועה (שו"ת חו"מ סי' ו - סק"ה) בגדר המושג "מקווה", שאין עליו גדר בפ"ע - וכל עניינו הוא זה שהאדם טובל בו ונטהר, ובלשונו הק':
"...המקוה אין שייך לומר עליו שנדון עליו בפ"ע, זולת הצירוף דטמא הבא לטבול בו, דהא למאי חזיא בפ"ע, אם לא לענין טבילת הטמא, ובלי טבילת הטמא בו לא שייך לקרות בו מקוה כשר או פסול, וא"כ האיך תעמידנו על חזקת כשרות, מה ענין שם כשרות או פסלות אם לא יטבול בו הטמא" (ועיי"ש עוד).
ועפ"ז י"ל, שלכן סידר הרמב"ם דיני הטבילה דהאדם במקוה לפני דיני החפצא דהמקוה עצמה, כי אכן כל ה"חפצא" דהמקוה עצמו מתחיל רק לאחר שיש "גברא" שצריך לטבול בו, ולולי זאת - לא שייך לדון מעיקרא על מקוה "כשר" או "פסול".
אבל ב(טור ו)שולחן ערוך כותב דיני המקוה לפני דיני חציצה, ויש לבאר החילוק מהרמב"ם (מלבד מה שי"ל שכיון שבשו"ע רוב דיני חציצה כתב בלא"ה בהלכות אחרות, הל' נדה, וכאן בהל' מקוואות נשארו רק מיעוט דינים ולכן כתבם בסוף, משא"כ ברמב"ם שכל דיני החציצה באים בתוך הל' מקוואות, ולכן מתאים דוקא הסדר שנת"ל) -
ויומתק מאד ע"פ המבואר בלקו"ש (חט"ו ע' 374): "שולחן ערוך איז כשמו כן הוא - "צוגעגרייט" דינים אויף צו וויסן בשעת עס קומט די מעשה ווי מען זאל טאן .. משא"כ דער ספר היד פון רמב"ם, איז דאך (ווי ער שרייבט בהקדמתו) "חיבור זה מקבץ לתורה שבע"פ כולה .. שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבע"פ כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם..", אז די כוונה אין זיין ספר איז צו וויסן (דיני ה)תורה".
שעפ"ז מובן בנדו"ד, שבשו"ע - שכותב סדר הענינים להתנהג בפועל - כותב קודם את דיני המקוה עצמו ורק אח"כ דיני חציצה, כי כך הסדר למעשה בפועל, כמובן, שתחילה יש לבנות המקוה ורק אח"כ אפשר לטבול בו וכו'; משא"כ ברמב"ם, שעניינו להודיע פרטי ההלכות, - לאו דוקא למעשה בפועל ממש, אלא גם כדי "לדעת ממנו תושבע"פ כולה", כותב את ההלכות לפי "הגדר התורני" שבדבר, ולכן מקדים הל' טבילת הגברא - שזהו העיקר - להל' החפצא דהמקוה, שכל תוכנו הוא טהרת הגברא, כנ"ל.
Download PDF