הרמב"ם בהל' יסוה"ת פ"א, לאחרי שמבאר בו' ההלכות הראשונות את המצוה דידיעת ה', היינו שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים, ואם הנמצאים יתבטלו הוא לא יתבטל, אבל הם בטלים במציאותו וכו'. מסיים, "וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר 'אנכי ה' אלקיך' . . וכל המעלה על דעתו שיש שם אלו-ה אחר חוץ מזה עובר בל"ת שנאמר לא יהי' לך אלקים אחרים על פני". וכ"ה בסהמ"צ מצוה א' "שהזהירנו מהאמין באלוקה אחר זולתו".

ולכאורה צ"ב, מהו הכוונה ב"המעלה על דעתו שיש שם אלו-ה אחר חוץ מזה". האם הכוונה, שמאמין באלו' שונה מהאלו' שביאר לעיל, או הכוונה שמאמין בעוד אלו', בנוסף להאלו' שדובר לעיל.

והנה, אם הכוונה שמאמין באלו-ה שונה מזה שביאר לעיל, צ"ב מהו הפי' בזה, דהא "אלו-ה", הכוונה שהוא מקום הכל, והכל נמצא ממנו. וא"כ, מהו הכוונה שמאמין שיש אלו-ה, אבל אינו כאלו-ה שביאר הרמב"ם שזהו שאנו מאמינים בו, אלא אלוקה אחר.

ואם הכוונה שמאמין שיש אלו-ה חוץ מזה, היינו שבנוסף לאלו-ה שביאר לעיל ישנו עוד אלו-ה, והיינו שאלקים אינו אחד אלא שנים. לכאורה, זהו נכלל בהלכה שלאחרי' שמדבר במצות יחוד ה' שקשור לפסוק של "ה' אלקנו ה' אחד".

והנה, בחסידות מבואר בכ"מ ההפרש בין ע"ז לשיתוף. אבל צ"ב מהו הפי' הפשוט בהל' הנ"ל של הרמב"ם.