ברמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א' הלכה ז, "אלו-ה זה אחד הוא, אינו שנים ולא יותר על שנים, אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם: לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות, אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם".

ולכאורה, לשון זה "אלו-ה זה אחד הוא ולא שנים ולא יתר על שנים", צריך ביאור, דאם כבר שלל שאינו שנים, הרי מכש"כ שאינו יתר על שנים, הרי זה 'זו (שנים), ואין צריך לומר זו' (יתר על שנים).

וי"ל לפי עניות דעתי שכפי הנראה שהרמב"ם שולל כאן שני דברים: א. לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, הפירוש שאין אחדותו כמין . . למשל מין האדם . . שכולל אישים הרבה וזה הפי' ב"אחד ולא שנים". ב. לא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות. פירוש כמו גוף (האדם) המורכב מחלקים שונים. חומר וצורה, אברים שונים, פנימיים וחיצוניים, והם יותר משנים. וזה שולל ב"ולא יתר על שניים".

ויוצא שהרמב"ם מבאר בדרך 'לא זו אף זו', שאין אחדותו כמין שכולל הרבה אישים (אחד ולא שנים). ואפילו לא כגוף אחד, אלא שנחלק למחלקות, כמו גוף שמורכב מענינים שונים (ולא יתר על שנים). "אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם". ויש לעיין בזה.