הרמב"ם בהלכות בכורות פרק ח' הלכה יד כותב: היה מונה היוצאין אחד אחד ומקדש עשירי וקפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר לתוך אלו שעדיין לא נמנו ולא נתעשרו - נפטרו הכל, שכל אחד מהם ספק אם הוא המנוי שקפץ או אחר.. וכבר ביארנו שכל המנויין פטורין.

ולאחמ"כ בהלכה ט"ו כותב קפץ אחד מן העשריים לתוך הדיר, כולן ירעו עד שיפול בהן מום ויאכלו במומן.

וברמב"ם לעם הערה (עה) עומד על זה וכותב: קפץ אחד מן המנויין לתוכן הרי אלו פטורים. ומפרש רבינו שהמדובר הוא שמנה כבר עשרה וקידש העשירי ואחר כך קפץ אחד מן התשעה לתוך הדיר. וכן הוא ברש"י כתב יד, אבל ברש"י שלפנינו מפורש שהמדובר גם כשקפץ אחד מן המנויין לפני שקידש עשירי שנפטרו במנין הראוי. ודברי רבינו צ"ע, עכ"ל.

וביאור שאלתו היא דהנה, מנין הראוי פירושו הוא כגון שהיו לו עשרה טלאים ומנה חמשה ומת אחד מן אלו שאינו מן המנויין, אז המנויין פטורין במנין הראוי (דהיינו מכיון שהי' בדיר עשרה אז אפילו עכשיו שאין עשרה משום שמת אחד מהן עדיין פטור משום שהיו עשרה כשספר את החמשה הראשונים) ויליף לה מאשר יעבור תחת השבט ולא שכבר עבר תחת השבט.

והשאלה היא שמנין הראוי פוטר אפילו כשלא קידש עשירי ומדוע כותב הרמב"ם הי' מונה היוצאין אחד אחד ומקדש עשירי, ונשאר בצ"ע.

ולפענ"ד הביאור הוא, דבוודאי הרמב"ם סובר דכשהיו לו עשרה טלאים והתחיל למנות כשהן יוצאות מתוך הדיר ועד שלא הגיע לעשרה קפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר ואינו יודע איזה הוא דכולם פטורים, בין אלו שכבר יצאו משום שנפטרו במנין הראוי דכשמנאן היה מנין ראוי להשלים לכלל מעשר ובין אלו שבתוך הדיר משום שכל אחד מהן יכול להיות שהוא הראוי וכבר נפטר.

שהרי הרמב"ם כותב בהלכה זו עצמה (הלכה יד) וכבר ביארנו שכל המנויין פטורים, וביאר זה בהלכה ח' דכשמת העשירי בתוך הדיר קודם שיצא, אז אע"פ שלא נתקדש פוטר את השאר (חוץ מהתשיעי שנאכל במומו) מכיון שהמנין הראוי פוטר.

ובהלכה י' מת אחד מאלו שבתוך הדיר אלו שנימנו פטורין מפני שמנין הראוי למעשר פוטר אע"פ שלא הפריש עליהם כמו שביארנו, עכ"ל.

ועוד הרמב"ם מוסיף בהלכה י"ד נפטרו הכל וכו' וכבר ביארנו שכל המנויין פטורין, שכוונתו להלכה ח' (כבהערה עז) שזה בא לאתויי בין קידש את העשירי ובין אם לאו כמו שכותב שם "ואע"פ שלא נתקדש עשירי שלהם ליקרב, דהיינו אפילו לא הגיע לעשירי זה נחשב מנין ופוטר את המנויין (והם אלו המנויין שפטורין) ועפי"ז יובן הרמב"ם בפשיטות, דבהלכות אלו (יד וטו) לא בא לפרש מה הם המנויין שפטורין דזה כבר ביארנו (בהלכה ח) שכל המנויין פטורין בין קידש העשירי ובין לא קידש העשירי אלא בא לבאר, שני דינים אחרים א) אם קפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר שאז כולם פטורים. ב) אם קפץ עשירי שנתקדש לתוך הדיר שאז הדין שכולם ירעו עד שיפול בהם מום וייאכלו במומם.

ולכן בהתחלת הלכות אלו מבאר באופן שיש את שני החידושים ביחד גם המנויין הפטורים וגם העשירי שנהיה מעשר ולכן כותב הרמב"ם היה מונה היוצאין אחד אחד ומקדש עשירי. ולק"מ.