א] עגלות של תינוק שמתקפלים יש להסתפק מהו הדין לפתוח אותם בשבת שחלק העליון יאהיל על התינוק להגן מפני החמה וגשמים, דלכאורה אסור משום עשיית אהל - או"ח סי' שטו.

אמנם יש שכתבו להתיר - ראה בספר שמירת שבת כהלכתה - עפ"י המבואר בשו"ע שם דמותר לפתוח כסא של פרקים בשבת, ואף שע"י פתיחתו נעשה אהל ומחיצות בשבת מותר "כיון שאינו עושה כלום שהרי עשויים ועומדים הם כבר הגג עם המחיצות מבע"י אלא שמותחן בשבת לישב עליהם" (לשון אדה"ז שם סעי' יג).

והוא הדין בעגלה של תינוק דמותר.

ב] אמנם יש לחלק דבכסא של פרקים והוא הדין במטה המתקפלת אין כוונתו לעשיית אהל אלא לשבת ולשכב עליו,

ובכה"ג יש ההיתר דכסא של פרקים, דבלא"ה הי' אסור לעשות בשבת אוהל ומחיצות אף שאין מתכוין לאהל, כגון להשיב דף על מחיצות לאכול עליו (ורק בשינוי מותר כמבואר בשו"ע שם), מ"מ היכי שמחובר הכל מבע"י מותר לפתוח אותה בשבת.

אבל היכי דמתכוין לעשיית אהל כמו בפתיחת העגלה להגן מפני החמה אסור אפילו היכי דמחובר הכל מבע"י כיון שפותח לשם אהל.

וכן כתב הנוב"י או"ח מה"ת סי' ל לחלק בין מטרי' של גשמים שאסור לפתוח בשבת אף שכסא של פרקים מותר, דמטרי' כוונתו להאהיל ולהגן מפני הגשמים.

[ונהגו שאפילו אם המטרי' פתוחה מבע"י דאין לטלטלו בשבת כמבואר באחרונים].

ג] והנה במשנה ברורה סי' שטו ס"ק כז ובשעה"צ שם ס"ק לה מדייק מהמ"א שם דאפילו בנתכוון לעשיית אהל מותר אם הי' מחובר הכל מבע"י ורק פותח אותה בשבת.

דהמ"א כתב בדין כסא של פרקים דהוא הדין שמותר להעמיד חופה בשבת כיון שמחובר היריעה עם הכלונסאות מבע"י ורק מותח אותה בשבת.

ו"חופה" כוונתו בהגג לשם אהל - לשון המ"ב שם בשעה"צ, ואעפ"כ מותר כמו כסא של פרקים.

ולפי המ"ב יהי' מותר לפתוח עגלה המתקפלת בשבת אפילו אם כוונתו להאהיל על התינוק.

ד] אמנם בשו"ע אדה"ז שם סעי' יג משמע, שכל ההיתר דכסא של פרקים היא רק היכי דלא נתכוון לעשיית אהל.

וז"ל: כל גג עראי שאינו מתכוין בו עשיית אהל לא אסרו לפורסו על המחיצות שמעמיד תחתיו בשבת אלא כשלא הי' הגג קבוע במחיצות מבע"י אבל אם הי' כבר קבוע בהן מבע"י אלא שהיו נכפלים ומונחים מותר לפושטן ולהעמידן בשבת כגון כסא העשוי פרקים...

ומבואר דדין ההיתר דכסא של פרקים היא רק היכי דלא נתכוון לעשיית אהל.

ובסוף הסעיף כתב: ומטעם זה מותר להעמיד החופה ולסלקה [כמבואר בשו"ע או"ח סי' שלט סעי' ה דבשעת הדחק מותר לעשות חופה בשבת ולא אסרו משום קנין בשבת עיי"ש], וכן הדף הקבוע בכותל שמניחין עליו ספרים אף אם יש להן מחיצות.

ומשמעות הלשון "ומטעם זה" משמע דחופה דומה לדף שאין מתכוון לעשיית אהל ולכן מותר להעמידה בשבת.

וכן פסק בקצות השולחן סי' קכ ס"ק טז דלדעת אדה"ז אסור לפתוח עגלה של תינוק בשבת באופן שמאהיל עליו מפני החמה כיון דנתכוון לעשיית אהל, אלא אם הי' הגג פתוח טפח שאז מותר להוסיף דתוספת אהל עראי מותר בשבת. עיי"ש.

ה] אמנם צריך ביאור מדוע "חופה" אינו גדר של עשיית אהל, דבשלמא ב"דף" כוונתו להשתמשות מעל הדף אבל בחופה הרי נתכוון להעמיד החופה כדי שיעמדו החתן וכלה תחת גג החופה ונמצא שכוונתו להאהיל עליהם.

והא דכתב בקצות השולחן שחופה נעשה לכבוד, אכתי צ"ב מדוע אין בזה הגדר דעשיית אהל.

ו] ויש לבאר בזה דשיטת אדה"ז היא דגדר איסור עשיית אהל בשבת אינה רק שמתכוון להאהיל על איזה דבר אלא שצריך שבכוונתו להאהיל היא כדי להפסיק ולהגן מפני איזה דבר, כמבואר בלשונו בסעי' א אסור לעשות אהל דהיינו גג המאהיל עליו להגן מאיזה דבר כגון מן החמה או מן הגשמים או מאיזה דבר אחר .. אעפ"כ כיון שעשוי' כדי להאהיל ולהגן הרי זה אהל גמור.

(ע"ד הא דמבואר בסעי' ג שם במחיצות שעשויות לחלק רשויות).

ולכן חופה שלנו דענינה בתור כיסוי על חתן וכלה, כעין באדעקעניש, כמבואר בב"ח אה"ע ריש סי' סא וז"ל דהיריעה הפרוסה על כלונסות הוא במקום הסודר שפורסין על ראשיהם, [וכן מבואר בלקוטי תורה שיר השירים עמוד מז ד"ה כי על כבוד חופה בסוף אות א וז"ל: ועפי"ז י"ל טעם למנהג שנהגו שמתחלה החתן פורס סודר על הכלא הנקרא (דעקטוך) שזהו כעין חופה של הכלה בפ"ע ואח"כ שניהם נכנסין תחת היריעה ע"ג כלונסאות זהו חופה המקיף לשניהם, - וכמבואר בשו"ע אה"ע סי' נה ס"א בהגהה ובחלקת מחוקק שם סק"ט ובב"ש שם סק"ה דזה שמכסין ראש הכלה בסודר נקרא ג"כ חופה לדעת התוס' וזהו ענין הינומא והוא בחי' חופה של הכלה כנ"ל.

ובלקוטי תורה שיר השירים עמוד ב: והנה כדי שיהי' בחי' חתן צריך להיות תחלה בחינת חופה ומקיף המשכת סוכ"ע...

ומכיון דענינה היא כיסוי אי"ז בגדר עשיית אהל, שהרי אין מתכוין להגן ולהפסיק מאיזה דבר רק בתור כיסוי. כמבואר בשו"ע אדה"ז סי' שא סעי' מח לענין לבישת כובע בשבת וז"ל: וכ"ז שמתכוין בו להאהיל עליו להגן מאיזה דבר אבל אם אינו מתכוין רק לכסות ראשו, אע"פ שממילא נעשה אהל .. אין איסור בעשייתו אא"כ מתכוין בו לעשיית אהל כמ"ש בסי' שטו.

והוא הדין בחופה דנתכוין לכסות החתן והכלה אין בו כוונה לשם אהל.