בשו"ע אדמוה"ז או"ח סי' צה סעיף ה כתב דמי שנמצא בדרך שמותר לו להתפלל השמונה עשרה בדרך.

והנה לכאורה יש סתירה בדברי רבינו, כאן אומר רבינו "ומ"מ כדי לקיים מצוה מן המובחר נכון הוא שימתין עד שיגיע למחוז חפצו להתפלל שם מעומד אם ידוע לו שיהיה לו שם מקום מיוחד שלא יבלבלוהו בני הבית ואין בזה משום אין מחמיצין על המצות וזריזין מקדימין למצות כיון שמתכוין כדי לקיים מצוה מן המובחר", אבל עיין בסי' כה סעיף ד בשו"ע רבינו: "וכן אם תפילין מזומנים בידו ואין מזומן עדיין לפניו הטלית א"צ להמתין על הטלית כדי להקדימו להנחת תפילין אלא יניח תפילין מיד וכשיביאו לו טלית יתעטף בו מפני שאין משהין את המצות אע"פ שיש לומר שיעשה אח"כ המצוה יותר מן המובחר מצוה בשעתה חביבה".

וא"כ מדבריו בהלכות תפילין מוכח דאין משהין את המצוה אע"פ שאם ימתין יעשה המצוה אח"כ באופן יותר מובחר.

והנראה לומר שהיסוד להא דאמר רבינו שאין בזה משום אין מחמיצין את המצות כיון שמתכוין כדי לקיים מצוה מן המובחר - הוא התרומת הדשן סי' לה שסובר שמותר להמתין כדי לקדש הלבנה במוצאי שבת כיון שמתכוין לקיים המצוה כשהוא לבוש בבגדי שבת. ועיין בשו"ת חכם צבי סי' קו שמביא התרומות הדשן, וכותב שכל זה אינו שייך כי אם במצוה אחת אבל לא בשתי מצות, זאת אומרת שאסור להשהות חד מצוה כדי לעשות מצוה אחרת באופן מובחר יותר, והטעם הפשוט בזה הוא, מפני שגנאי הוא להמצוה שהוא מאחר, וע"כ אם הוא מאחר אותו המצוה שהוא יעשה אחר כך רק באופן יותר מובחר לא נקרא בזיון לאותו המצוה.

והנה בהלכות תפילין כשכותב רבינו שיניח תפילין מיד שאין משהין את המצוה אע"פ שיש לומר שיעשה אח"כ ה"מצוה יותר מן המובחר" - הנה מה שכותב רבינו שאם יניח תחילה הטלית ואח"כ התפילין שאז נקרא מצוה יותר מן המובחר, היינו משום שמעיקר הדין צריך תחילה להתעטף בטלית ואחר כך יניח התפילין ש"תדיר ואינו תדיר תדיר קודם", וא"כ מה שהוא עושה המצות באופן שתדיר קודם אינו מראה שום מעלה בהתפילין אדרבה הוא מראה חסרון בהתפילין, וע"כ אם יאחר הנחת תפילין כדי ללבוש הטלית קודם משום תדיר ואינו תדיר נקרא ביזוי מצות תפילין ונופל עליו האיסור של אין משהין ומחמיצין המצוה.

אבל כל זה לא שייך למי שממתין להתפלל כדי להתפלל אחר כן בכוונה יתירה.