שו"ע סי' קנט סעיף י' "אם הטה חבית מלאה מים והלך וישב לו והחבית שופכת מים כל היום מחמת הטייתו ונטל ידו ממנה עלתה לו נטילה, ע"כ.

עיין בביאור הגר"א שהוא חולק על המחבר (והרמ"א) וסובר שכמו שמצינו בסעיף י"ב שיש מחלוקת אם נטילה ע"י הקוף מקרי נטילה כמו כן הדין של הטיית חבית במחלוקת שנויה. המקור להדין של הטיית חבית ע"י קוף הוא בפ"ק דמסכת ידים ששם יש מחלוקת בין הרבנן ורבי יוסי ורבי יוסי מחמיר בשניהם וא"כ מי שמחמיר בקוף כרבי יוסי יחמיר גם כאן, עיין שם. והנה הגר"א סובר שלפי דעת רבי יוסי אינה מועלת מה שהאדם מטה חבית מלאה מים והיא הולכת כל הים וע"כ כיון שיש ראשונים הפוסקים כרבי יוסי והרמ"א בסעיף י"ב כותב שיש להחמיר שם כרבי יוסי ע"כ סובר הגר"א שלפי שיטה זו צריך להחמיר גם כאן בהטיית החבית.

וכל זה לדעת הגר"א אבל המ"א בס"ק כג סובר שרבי יוסי יודה שהטיית החבית חשיב כח גברא ומה שסובר רבי יוסי בהמשנה בידים שזה לא נקרא נטילה מיירא בחבית שמוטה מאליה.

רבינו בסעיף י"ט נקט כפשטות השו"ע שאם הטה חבית והלך וישב לו והחבית שופכת מים כל היום עלתה לו נטילה ושלא כדעת הגר"א.

ויש לחקור לו יצוייר אם אדם יצור "מאשין" שיש בתוכו כלי וע"י לחיצה בכפתור המים נשפכים לתוך הכלי והמים שבכלי נשפכים על ידיו, האם זה נקרא כח גברא?

והנה עיין בספר זקן אהרן חלק או"ח סימן ב' ע"ד השאלה של ציצית הנעשה ע"י "מאשינען" "פשוט הדבר דמאשין המתגלגל ע"י כח ישראל בלבד, ודאי דשרי אפילו אם אחר שהתחילה להתגלגל ע"י כח האדם סר המגלגל ידיו נמי כשר כיון דהכל בא מכחו ודמא לסרנא דפתרא דמפורש בש"ס חולין טז. דהשחיטה כשירה אפילו שהשחיטה נעשית בסיבוב האחרון מ"מ הכל מכח אדם בא וכמ"ש השמלה חדשה ותבואת שור (יו"ד סי' ז') וה"נ דכוותיה אכן כ"ז הוא במכונה שמתגלגלת רק ע"י כח אדם אבל מכונה הנפעלת ע"י קיטור וגם ע"י אדם אשר רק בהתחלה נעשית בידי אדם, ואח"כ הולכת ומתגלגלת ע"י כח הסוסים או הקיטור דמיא לסנרא דמיא במס' חולין שם דאפילו המלאכה שנעשית בסיבוב ראשון אינו כשר כי אם בדיעבד ויש פוסקים, שאפילו בדיעבד פסול גזירה אטו סיבוב שני כמ"ש הב"ח כתבו"ש (יו"ד) ולפי זה בפאבריק דמסבב כל היום פשיטא דפסול אפילו בדיעבד כו' עיין שם.

ולכאורה לפי זה הנוטל ידיו במכונה אלקטרית הנ"ל לא עלתה לו הנטילה דדמי לסרנא דמיא שבחולין.

אבל נראה לומר שבאמת יש חילוק גדול בין הכח גברא המעכבת בשחיטה או בשאר מצוה דאורייתא כעשיית מצות לחג הפסח וציצית, להכח גברא המעכבת בנט"י. דהנה בשחיטה דכתיב "וזבחת" לא נקרא "וזבחת" אם אין כחו ממש בהשחיטה. והנה בסרנא דפארא שיש גלגל, הגלגל אינו סובב מאליו ועיקר סיבוב הגלגל בא מכח האדם וכשאדם מסבב הגלגל נקרא "וזבחת" וגם בסרנא דמיא מכיון שטבע של סתם מים שאינה הולכת בכח וע"כ כאן שהסרת הדף גורמת שהזרם הולכת בכח נקרא כחו במים אבל מהמשנה בידים שכתוב שאם האדם רק מטה החבית בברכיו והמים יורדים כדרכה הוה נטילה כשירה, מוכח מזה שאע"פ שמה שהמים יורדים הוא בעיקר מכובד המים עצמם שטבע המים הוא לרדת מעצמה מ"מ אם האדם רק מטה החבית אע"פ שהטיית החבית הוא רק כמו סיבה וגרמא לשפיכת המים נקרא כחו במים.

והנה גם בנטילת ידים צריך לבוא במים מכח נותן, עיין לשון השו"ע באו"ח סי' רנט ריש סעיף ז': "צריך שיבואו המים מכח נותן" אבל מ"מ מהנ"ל מוכח שהפירוש של "כח נותן" לא הוה, פירושו שצריך כחו במים כמ כחו בשחיטה ובציצית בעשיית מצה.

וביסוד זה שבנטילת ידים אין צריך באמת כחו במים ודיו במה שעל ידי כחו הוא גורם שהמים ישפך מאליו א"כ יש מקום לומר שאע"פ שלפי דעת הזקן אהרון (וגם פוסקים אחרים) אי אפשר לעשות ציצית או שחיטה ע"י "מאשין" שתחילת פעולתה הוא ע"י האיש אבל אחרי זה הפעולה נמשכת ע"י אלקטרי או קטנר, דבר זה לא שייך בנט"י, ולכאורה יש מקום גדול לומר שכשאדם לוחץ כפתור וע"י זה כח אלקטרי פועלת שמים שבכלי ישפכו על ידיו נקרא נטילה כשירה.

ולא דמי למה דאיתא בשו"ע סעיף ז' "צריך שיבואו מכח נותן לפיכך צינור שדולה מים מן היאור ושופך בו, ונמשכים ממנו המים אינו יכול ליתן ידיו לתוכו כו' מפני שאינם באים מכח אדם שכבר פסק כח השופך וכו'".

דשם אמרינן שפסק כחו היינו משום ששם נפסק כחו אחרי שפיכת מים מן הכלי ונקרא פסק כחו במים, משא"כ כאן יש להכשיר הנטילה כיון ששפיכת המים מן הכלי בא לידו בלי שום הפסק.

והנה כל זה אם נקטינן כדברי השו"ע, וכמו שפסק רבינו והמ"א דהטיית החבית, נקרא נטילה לכו"ע אבל לפי דעת הגר"א שיש להחמיר כרב יוסי שלא נקרא נטילה לכאורה יש להחמיר בנטילה ע"י מאשין.

ועוד נראה לומר דכיון שהמחבר וגם הרמ"א בסעיף יב סוברים שמעיקר הדין נתינת קוף נקרא נט"י א"כ במיקום שאדם גורם שפיכת כלי על ידי מאשין לא גרע מנט"י ע"י קוף כיון שהמאשין שופך מים ע"י פעולת האדם ואע"פ שהרמ"א כותב שלכתחילה אין להקל בנטילה ע"י קוף כאן יש מקום להקל לכתחילה מכיון שי"ל שנטילה ע"י מאשין הוה בדומה להטיית הכלי והמים הולכים כל היום שנקרא נטילה לכו"ע לפי דעת המ"א ורבינו, וכנ"ל.