בשוע"ר יו"ד סי' א קו"א ס"ק א: "ועפ"ז מיישב המנהג שאין מאמינים לנשים על השחיטה לפי שיש טורח רב בבדיקת הסכין כדלקמן (עי' תבואות שור י"ט)". והיינו מ"ש בתבואות שור סי' א ס"ק יט: "דעתה נתרבה הטורח בשחיטה ובבדיקת הסכין". אמנם מ"ש "כדלקמן" צ"ע, שלפום ריהטא לא מצינו בזה "לקמן" בשוע"ר.

והנה במ"מ וציונים ציין: "בפירושו ס"ק ב ועיי"ש בקו"א ס"ק ג". והיינו מה שנתבאר שם "שצריך הרבה ישוב הדעת וכוונת הלב לבדיקת הסכין", ומבואר שם שמטעם זה "לא די בחזקת כשרות של כל ישראל אלא שיודעים ומכירים בו שהוא אדם כשר ונאמן".

אמנם ציון זה צריך עיון רב, שהרי מפורש שם שמטעם זה אין חילוק בין עבד משוחרר, או שאינו משוחרר, או שאר בני אדם, שבכולם צריך להיות השוחט מוחזק בכשרות ולא סגי בחזקת כשרות של כל ישראל. וכיון שכן, הרי מובן שגם כאן כשדנים בדין האשה לשחיטה, מיירי באשה המוחזקת בכשרות, וא"כ מדוע לא נאמינה, הרי לא נאמר שם שיש בזה טורח רב, אלא שצריך ישוב הדעת!?

ובאמת יש שתי הלכות נפרדות בס"ק ב: א) לא סגי בחזקת כשרות דכל ישראל וצריך שיהא השוחט מוחזק בכשרות, באופנים שמבוארים בקו"א ס"ק ב. ב) שגם מוחזק בכשרות אין ממנים להיות שוחט דמתא, כי אם דוקא ירא שמים וחרד על דבר ה', כיון שהבדיקה צריכה ישוב הדעת וכוונת הלב.

וממוצא דבר מובן שגם כאן מיירי באשה שמכירים אותה שהיא כשרה, ויתירה מזו שמכירים אותה שהיא יראת שמים וחרדה על דבר ה', וא"כ בודאי תבדוק בישוב הדעת ובלי טירחה יתירה!?

ועל כרחינו צריך לומר שאין הכוונה כאן לטרחה שבבדיקת הסכין בישוב הדעת, כי אם בטרחת בדיקת הסכין, שאם ימצא פגום יצטרך תיקון והשחזה והחלקה, שלכן תקל האשה לומר שהוא סכין שאינו פגום. ולפי"ז עדיין צ"ע, מהו הציון כאן "כדלקמן" בס"ק ב, שהרי לא נזכר שם הטורח שיש בתיקון הסכין, אלא בישוב הדעת שבעת הבדיקה, ולזה סגי מה שמכירים אותה שהיא יראת שמים וחרדה על דבר ה'!?

ואולי הכוונה כאן היא לסי' ב ס"ק ה (הטעם להא דמומר לתיאבון אינו נאמן על הסכין), בשם הרא"ש (חולין פ"א סי' ז): "דמטרח לא טרח לבדוק הסכין ולתקנה אם היא פגומה". ועד"ז לקמן סי' יח קו"א ס"ק ט: "דחשדינן ליה בעצלות שיתעצל לתקנה ולכן לא יחמיר כל כך בבדיקתה".

עוד כתב רבנו לקמן שם (סי' יח קו"א ס"ק ט): "בבדיקה זו שהיא טורח רב, כדלעיל סימן ב, שלא האמינוהו לטבח עליה משום שצריך ישוב הדעת ויראת שמים הרבה". וכתב על כך במ"מ וציונים: "טה"ד וצ"ל סי' א ס"ק ב".

ולפום ריהטא, כל המשך דברי רבנו כאן אינם ברורים כל צרכם, ועדיין לא ברור כוונת ציון זה:

דהנה מיד בתחלת דבריו כותב רבנו "דחיישינן שלא יבדוק יפה ותהיה פגומה משום דהרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין כדלקמן, ומשום הכי הצריכו חכמים להראות סכין לחכם דוקא ולא האמינו לכל טבח על בדיקתו דחשדינן ליה בעצלות שיתעצל לתקנה ולכן לא יחמיר כל כך בבדיקתה". הרי התחיל בטעם של "ישוב הדעת" וסיים בטעם של "שיתעצל לתקנה".

[בקשר לסברא הראשונה של "ישוב הדעת" כותב "כדלקמן", והכוונה לשו"ע כאן על אתר (סי' יח סי"ז, ממ"ש הרא"ש חולין פ"א סי' כד). והמקור לסברא השניה של "עצלות שיתעצל לתקנה", הוא לעיל בסי' ב ס"ק ה (מהרא"ש חולין פ"א סי' ז): "דמטרח לא טרח לבדוק הסכין ולתקנה אם היא פגומה"].

אח"כ ממשיך רבנו וכותב: " להראות סכינו ... טבח אחר שאינו שותף עמו ואינו מוטל עליו תקון סכינו של זה", והיינו שהחילוק בין הטבח הראשון לטבח השני, כי תיקון הסכין מוטל רק על הטבח הראשון ולא על השני, ולכן לא האמינו לטבח הראשון על הבדיקה, כיון שתיקון הסכין הוא טורח רב (ולא מחמת שצריך ישוב הדעת וכוונה בבדיקה).

[תוכן קו"א זה מבואר גם בשו"ת רבנו סי' ט, ואילו שם מבואר שמעיקרא דדינא צריך להראות הסכין לתלמיד שיודע דין בדיקת הסכין (ואינו מזכיר שיכול להראותה לטבח אחר שאין מוטל עליו תקון סכין זה). וגם מביא שם רק את הטעם של ישוב הדעת (ואינו מזכיר את הטעם של טירחא יתירה ועצלות בתיקון הסכין)].

עוד מוסיף רבנו לבאר את טעם ההלכה: "שאם הטבח לבדו היה נאמן לא היה כבוד חכמים כלל בבדיקה זו, שהיא טורח רב, כדלעיל סימן ב, שלא האמינוהו לטבח עליה משום שצריך ישוב הדעת ויראת שמים הרבה".

כאן לא בא לבאר את הטעם שאין מאמינים לשוחט על בדיקת הסכין, אלא לבאר את הטעם שמעיקרא דדינא לא היינו מטילים את בדיקת הסכין על החכם, כי בדיקת הסכין היא טירחא מיותרת על החכם, כיון שצריך ישוב הדעת כו'. וע"ז מציין לעיל סי' ב (או סי' א). ואפשר לבאר זאת בב' אופנים:

א) שקאי אדלעיל מיניה: "שהיא טורח רב כדלעיל סי' ב" (ס"ק ה). וזה דוחק קצת, שהרי שם עיקר הכוונה היא הטורח בתיקון הסכין, וזה אינו מוטל כאן על החכם, כי אם על השוחט.

ב) שקאי אלהבא: "כדלעיל סי' [א] שלא האמינוהו לטבח עליה משום שצריך ישוב הדעת ויראת שמים הרבה", וגם זה דוחק קצת, שא"כ למה הוצרך להביא ממרחק לחמו (מסי' א ס"ק ב), ולא הסתפק עם מ"ש טעם זה בשו"ע כאן על אתר (שהוא המקור להאמור לעיל סי' א ס"ק ב).