בסימן שיט בהלכות בורר ישנם בדברי רבינו בשו"ע שלו כמה דברים שהכריע בהם והם שנויים במחלוקת:

א) בסעיף ח פוסק שיש בורר גם בכלים, ומשמע שהוא מדאורייתא כמו באוכלין, וכלשון רבינו שמשוה דין בורר בכלים לבורר באוכלין. ובאמת נחלקו בזה הפוסקים, ויש הסוברים שבכלים הוא מדרבנן [ויש מתירין לגמרי].

ב) בסעיף ב פוסק רבינו שהבורר שלא לאכול לאלתר חייב, ומשמע שכל שיש יותר משעה לפני האכילה יש איסור תורה. וגם בזה נחלקו הפוסקים כמובא בבית יוסף.

והנראה ביסוד הדבר, דהפוסקים שרק באוכלין יש בורר מן התורה סוברים שרק בדבר שיש שינוי במהות הדבר יש בורר מן התורה. כלומר, אוכל ענין תיקונו שיהיה מוכשר ומוכן לאכילה, ומכיון שהוא מעורב עם הפסולת אינו בתיקונו, ונמצא שע"י הברירה הוא מכשירו לעניננו. [ע"ד המובא בשו"ע יו"ד סימן קא ס"ד במחבר שרק חתיכה שמבושלת ומוכנת לאורחים יש לה דין חשיבות של דבר הראוי להתכבד, אבל במחוסר הכנה אין לו חשיבות גמורה כ"כ].

ועד"ז בסממנים שהיו במשכן שעשויים להפיק מהם צבע ואין ראויין לכך כל זמן שמעורבין עם הפסולת שלהם.

משא"כ כלים ענינם לעשות בהם מלאכה, ואין משנה כ"כ כמה הם מוכנים ומזומנים, וגם אם צריך טירחא קצת לברר איפה הכלי המתאים מ"מ לא איבדו מחשיבותם. ולכן יש הסוברים שאין בזה איסור ברירה מן התורה.

אבל רבינו סובר שענין ברירה הוא מצד הכנתו לאדם, גם אם אינו נחשב שינוי גדול בחפצא [שהרי גם באוכל אינוי שינוי חשוב באוכל], ולכן גם בכלים יש בורר מן התורה.

ומסברא זו נגזר גם הדין השני שאם אינו אוכלו לאלתר חייב, כי אם נאמר שגדר בורר הוא מצד תיקון חשוב בחפצא, א"כ דבר שעתידים לאוכלו בשעות הקרובות א"א לחשבו כחפץ חשוב - כיון שעתידים לאכלו ולבערו מן העולם, ולכן יש הסוברים שאז לא יהיה בורר מן התורה. אבל לשיטת רבינו שהוא משום הכשרתו לאדם, א"כ גם כשעתיד לאוכלו בשעות הקרובות מ"מ כיון שאינו דרך אכילה [כי יש יותר משעה עד התחלת הסעודה] חייב כי מצד האדם עשה לו תיקון.

ובזה יתבאר מה שרבינו בסעיף ח אחר שפסק שיש בורר גם בכלים פוסק שלכן יש לאסור גם באחד גדול ואחד קטן יותר - כמו באוכלין, ולכאורה מדוע צריך להדגיש פרט זה פעם נוספת.

והנראה, דכנ"ל יש הסוברים שיש בורר גמור מדאורייתא רק באוכלין שהוא תיקון חשוב, והיה מקום לומר שאע"פ שפסק רבינו דיש בורר גם בכלים, מ"מ צריך שיהיה תיקון חשוב בדבר זה עכ"פ - שהוא מונע הרבה טירחא, אבל במניעת טירחא קטנה כגון שמין אחד גדול יותר וניכר, אין חיוב בכלים, ורק באוכל יש חשיבות בזה שמכינו להנאת אכילה. וכן הגדר השני בסוף הסעיף ח שצריך שיברור להשתמש בו לאלתר, ג"כ היה מקום בסברא לומר שכל גדר לאלתר שייך רק באוכלים שאז הוא דרך אכילה ואינו דבר המתקיים כיון שמכינו לאוכלו ולבערו בכך מן העולם, אבל בכלים אין מעלה כ"כ בלאלתר [ואם נתיר לצורך תשמיש אין צריך שיהיה סמוך כ"כ לשימוש בו וכמו שדנו בזה האחרונים].

לכך מדגיש רבינו שאין כל חילוק בין אוכלין לכלים, כי גדר בורר הוא רק מצד ההכנה לאדם ולא מצד החפצא כלל, וע"כ אין שום הבדל בין דיני ברירה באוכלין או בכלים, בין גבי אחד גדול והשני קטן ובין בגדר לאלתר.