בגיליון תתיז הביא הרב גדלי' אבערלאנדער דברי הרמ"א באו"ח סי' שיח ס"ב: "ואם קצץ פירות מן המחובר לחולה בשבת אפי' הי' חולה מבעוד יום אסור לבריא בשבת, משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה". ואח"כ הביא מ"ש המג"א (בס"ק ח) ע"ז: "ומיירי בפירי שלא נגמר בישולו, אבל בנגמר בישולו לא אמרי שגדל והולך כו' ... עי' בתוס' ב"ק דמה שגדל בטל ברוב". ומביא דברי אדה"ז ס"ו שהביא דין דרמ"א והוסיף הדין דמג"א דבפרי שלא נגמר בישולו אסור.

וכתב הרב הנ"ל דנראה דמ"ש המג"א לעיין בתוס' ב"ק הוי הסבר אמאי כשנגמר הפירי כן מותר בשבת, הלא גם אז יונק וגדל במשהו ויהא אסור בגלל מה שגדל בשבת (-ומש"כ דכשנגמר בישולו שוב אינו גדל, רצה לומר שאינו גדל שיעשו שינוי מהותו בהפירי כלומר שיהא נגמר הפירי ויהי' ראוי לאכילה, דממילא נגמר מקודם) - וע"ז אומר דבטל בשאר פירי, היינו מה שגדל ומוסיף בשבת בטל, ושייך ביה ביטול כמו בבהמה בשבת דג"כ גדל בשבת, ואפי"ה מותרת בשבת לבריא כששחטה לחולה, וע"כ הטעם משום דאינו עושה שינוי מהותו בהבהמה, דממילא ראוי בלאו ההוספה.

והקשה הנ"ל דלפי"ז צ"ע אמאי לא אמרינן דבטל גם כשנגמר הפרי ע"י הגידול? וכתב דע"ז מבאר המג"א דכשנגמר הפירי ע"י הגידול בשבת נמצא שנגמר הפרי בשבת, וזה לא שייך שיהי' בטל דכל עיקר שם פירי גימורו הוי ע"י שנגמר בשבת ולא בטיל. אבל כשהי' כבר נגמר קודם השבת אפי' שיש הוספה בשבת שפיר בטיל. ובזה א"ש מה שאדה"ז מביא דין הרמ"א עם המג"א דאין שום מחלוקת.

ובהמשך מוסיף הנ"ל דמש"כ רבינו: "ואפי' הי' בדעתו מבעוד יום לקצוץ הפרי בשבת אינו מועיל, מפני שאין הכנה מועלת כלל במחובר בכיו"ב שהוא גדל והולך בשבת", היינו נמי כביאור דלעיל שגדל והולך ונגמר בשבת, אבל אם לא נגמר בשבת וכבר היה פירי שנגמר בישולו קודם השבת נתבטל ההוספה ומותרת באכילה.

והנה מדבריו משמע שדעת רבינו היא דרק אם גדל והולך ונגמר בשבת יהא אסור, ומשמע דאם הפרי הולך וגדל אבל עדיין לא נגמר יהי' מותר גם לבריא, דזה דומה לפרי שהי' מבושל לפני השבת דלא נעשה שינוי מהותי בהפרי.

אבל, המעיין בלשון רבינו יראה דלא כן, דז"ל רבינו שם: "הקוצץ פרי שלא נגמר בישולו לחולה בשבת אסור לבריא כו'". ונראה לומר, דכל זמן שלא נגמר בישולו, הרי כל התקדמות בבישול הפרי הוי שינוי מהותי לגבי מצב הפרי לפני זה, והוי ראוי יותר ממה שהי' לפנ"ז (וע"כ מיירי שראוי לאכילה, דלכן קצצו לחולה), ואין לומר דמה שנתבשל עוד קצת הוא בטל ברוב (כדלקמן). משא"כ לאחר גמר בישולו, אז יותר לא נעשה בו שינוי מהותי.

והנה בסי' שה סל"ב כתב רבינו גבי חלב שנחלב בשבת ש"אסור עד הערב אם לא נחלב מיד בכניסת השבת, אלא לאחר זמן, בעניין שאפשר שרוב החלב שבדד הוא נולד שם בשבת, שאותו החלב שניתוסף בה בשבת הוא מוקצה - מפני שהוא מעשה חדש שנולד בשבת שדם נעכר ונעשה חלב, ואף שהי' דעתו עליו מבעוד יום, אין זה מועיל כלום כיון שלא היה אז בעולם".

ונראה לומר דבפרי שלא נגמר בשולו, הרי גם אם נקטף מיד בכניסת השבת יהא אסור לבריא בשבת. - דזה שונה מחליבה, דבחליבה נוגע הכמות (אם בטל ברוב), דבחלב עצמו לא נעשה שום שינוי, משא"כ בפרי הרי כל כולו נהפך למהות אחרת שראוי יותר לאכילה. ועל אחת כמה וכמה, אם לפני השבת לא הי' ראוי כלל ובתוך השבת הפך לראוי קצת.