בגיליון תתפ"ג (ע' 70) בהערתו של הרב ש. ד. לוין בדין "ספק שהה, ספק דרס", במש"כ בשו"ע יו"ד סי' כה, ס"ק יב (צ"ל י"א): "ספק שהה, ספק דרס לא אזלינן בתר רוב שחיטות, כיון דאתיילדא ריעותא בבהמה זו, מאחר שנולד לו בה ספק (גמ'). דכיון שנולד לו ספק מיקרי ריעותא ולא אזלינן בתר רובא דאתרע כמ"ש לעיל סי' א'". והוא מביא מש"כ על כך במ"מ וציונים: "לע"ע לא מצאתי זה בסי' א'". והרשד"ל מאריך לבאר דברי רבינו בדרך ארוכה וקצרה וממציא את ה"סי' א'".

ומאוד קשה להבין דבריו, ובפרט בסיומם, ואתחיל במה שמסיים.

על זה שרבינו מבאר כנ"ל, כותב: "שזה גופא שלפתע נתעורר הספק אצל השוחט המומחה, אם שחט ראוי או לאו, זו עצמה היא הריעותא, וכיון שיש כאן ריעותא וחזקת איסור נגד הרוב, לכן אסורה (ספק נבילה)" - (זוהי הסברת רשד"ל, וצ"ל למה נקט ל' זו "שיש כאן ריעותא וחזקת איסור נגד הרוב, לכן אסורה", כי מל' רבינו ברור שאין זה כמין הכרע של ריעותא וחזקת איסור נגד הרוב, אלא שהרוב עצמו נתקלקל מחמת הריעותא ולא אזלינן בתר רובא דאיתרע.)

- וע"ז שואל הרשד"ל "וכי מהו המקור לסברא זו בפוסקים?"

והוא מתרץ: "אלא שסברא זו מבוארת בכ"מ פ"ד ה"א: "וכשנולד דבר מה ואין אנו יודעים אם הדבר ההוא פוסל בה אם לאו", וזהו שרבינו מבאר כאן, שזו היא כוונת הגמ' כאן: 'דכיון שנולד לו ספק מיקרי ריעותא' וזהו שציין כאן 'כמ"ש לעיל סי' א', שם הובאו דברי כסף משנה אלו".

ראשית: מהי השאלה "מהו המקור בפוסקים לסברא זו?" - שלידת הספק היא היא הריעותא - וכי לא די בזה שביאור רבינו מוכח ומוכרח מדברי הגמ' גופא?

ויתירה מזו: איפה מצד הרשד"ל אף קצת מקור לסברת רבינו בדברי הכ"מ? הלא לא נמצא בכ"מ לא דבר ולא חצי דבר מהענין דאיתרע הרובא ע"י לידת הספק! דהרי הכ"מ לא נחית כלל לנדון זה אלא אתי לחלק בין ספק (נבילה) ממשי ובין ספק אינו ממשי והוא רק "קרובה לספק נבילה", והיינו שהנידון הוא בהלכה דמי שאינו יודע הלכות שחיטה ושחט ששחיטתו פסולה, וע"ז כתב הרמב"ם ש"פסולה" פירושה "קרובה לספק נבילה" - ולמה אין זה ספק נבילה ממש? וע"ז מבאר הכ"מ את הגדר של ספק נבילה, שאינו אלא במציאות "שנולד דבר מה ואין יודעים אם הדבר ההוא פוסל אם לאו", היינו שאירע משהו שיש לספוקי אם זה פוסל או לאו - ולא באופן שלא אירע כלום אלא שאנו חוששין ומטילים ספק בשחיטה, כמו במי שאינו יודע הלכות שחיטה שאי"ז אלא סתם חשש שמא לא שחט כדבעי - ולכן הרי"ז רק - "קרובה לספק נבילה". ואם יש לדייק מזה איזה ענין לנדון דידן שלידת הספק היא היא הריעותא, הגורם דלא אזלינן בתר רוב?

וגם מש"כ רשד"ל לפנ"ז ש"לדעת הרמב"ם וסייעתו . . דספק שהה ספק דרס הוי רובא מעליא, ולכן פסק הרמב"ם . . 'כל ספק בשחיטה ה"ה ספק נבילה' (ולא ודאי)..." מהו פירושן של תיבות אלו, דכיון שספק שהה הוי רובא מעליא, לכן פסק הרמב"ם שהוא ספק נבילה?! איזה קס"ד מצי לסבורי הכי, הלא אם רובא מעילא מועיל להתיר למה הוא ספק נבילה ולא מותר לגמרי?

הרשד"ל מחלק בין שיטת הרשב"א (בספק שהה וכד') דלא אזלינן בתר רוב שוחטין וכו' להתיר, משום דרובא דתליא במעשה הוא וכו'" (ומטעם זה הר"ז נבילה ודאי) ובין שיטת הרמב"ם דלא ס"ל סברא זו, ולכן אי"ז נבילה ודאי, אולם מדוע לפי"ז לא נתירנה לגמרי מטעם רוב וכו'? ומבאר הרשד"ל דזהו מה שרבינו מסביר לפי הגמ', דלא אזלינן בתר רוב משום שנולד ריעותא בשחיטה - ולכן א"א להתיר אותה.

אבל למה פסק הרמב"ם שזהו ספק נבילה ומדוע לא ודאי נבילה? הלא רבינו מסיים (לפי שי' הרמב"ם) ד"לא אזלינן בתר רובא דאיתרע" בדיוק כמו שכתב הרשב"א ד"לא אזלינן בתרי'" (הרובא) "משום דרובא דתליא במעשה הוא וכו'", ונשאר החזקת איסור - ומאי ביניהם? למה להרשב"א הוא ודאי נבילה ולהרמב"ם ספק נבילה?

ובלא"ה קשה מאוד להבין דברי רבינו, שנראים כסותרים לכאו', הן אמת שבסי' כ"ג ס"ק י"א כתב מפורש שספק שהה הרי"ז ספק נבילה לפי שיטת הרמב"ם, וודאי נבילה לפי שיטת הרשב"א, ומה שמסיים שם "דאע"ג דרוב השוחטין . . ורובא עדיף מחזקה, מ"מ רובא דתלי במעשה הוא וכו'", הרי"ז לכאורה בהמשך לשיטת הרשב"א, אבל עדיין יש להבין מהו ההסבר לשיטת הרמב"ם, למה לא אזלינן בתר רובא להתיר לשיטתו?

אמנם אין זה העיקר, ביותר יש להבין מש"כ בסי' כ"ה ס"ק ב', בנידון ההלכה שאם לא בדק השוחט את הסימנים ולא ראה שרובן שחוטים הרי"ז אסור. וכתב רבינו על זה (בסי' ב'): "אסור . . ואע"ג דרוב השוחטים מצויים לשחוט הרוב ורובא עדיף מחזקה, לא אזלינן בתר רובא הכא, אע"ג דלא אתיילדא ריעותא כלל, משום דרובא דתלי במעשה הוא . . ובכה"ג לא אזלינן בתר רובא . . וכיון דלא אזלינן בתר רובא מוקמינן הסימנים בחזקתם שלא נחתכו רובן והוא ודאי נבילה אף לפ"ד הרמב"ם דס"ל בכל ספק בשחיטה שאינו אלא ספק נבילה...".

ומעתה הרי מוכח מדברי רבינו שגם הרמב"ם ס"ל שלא אזלינן בתר רובא דתלי במעשה (שלכן גבי לא בדק הרי"ז "ודאי נבילה אף לפ"ד הרמב"ם"), א"כ הרי בספק שהה וכו', שגם שם הרי"ז רובא דתלי במעשה (ובנוסף לזה גם אתיילדא ריעותא), ולמה פסק הרמב"ם גבי ספק שהה וכו' שזהו רק ספק נבילה?!

וגם עוד הרבה ענינים מסובכים בענינים אלו הדורשים בירור וביאור, ובטח יימצאו בני תורה ויושבי אוהל שיעמדו על הפרק וכו'.

(ואגב, בנוגע להדיון של רבינו: "כמש"ל סי' א'" (עוה"פ) - אולי כוונתן להס"ק כ"ג בסי' א' שנפסק באמצע בתיבת (חסר) ובשורות שנחסרו ביאר רבינו וכו').