בגליון תתיט כתב הר"ח שי' ראפאפארט שנסתפק האם הא דא"צ לבזבז יותר מחומש או עשור מנכסיו כדי לקיים מצות עשה - זהו ג"כ במצות פו"ר או לא, ואי נימא שזהו גם בפו"ר, אולי יש לתת עוד טעם לזה שאין כופין לגרש אשה אחר עשר שנים אם לא הולידה וכו', ע"ש.

ואעתיק בזה מש"כ בענין זה בפתחי תשובה אבה"ע סי' קנב ס"ק כז וז"ל (בדילוג על מה שאינו נוגע לנדו"ד): "עיין בתשובות בגדי כהונה סי' א שנשאל מאיש ירא אלוקים אחד ששהא עם אשתו יותר מעשר שנים ולא ילדה וקשה עליו הגירושין ... אם מחוייב ע"פ הדין לגרשה ואף שאין כופין בזמן הזה מ"מ אולי עכ"פ עליו נשאר החיוב ... והשיב לו שאינו מחוייב לגרשה כו' לשיטת ... ואף להנ"י ... יש לצדד שלא להפריד בין הדבקים לפמ"ש הפוסקים ... שאין אדם מחוייב לבזבז הון רב בשביל מצוה אחת, ואפי' מצוה עוברת כגון אתרוג ולולב, ומצות פו"ר בנדו"ד בשהא עשר שנים גרע משאר מ"ע, ועכ"פ לא עדיף יותר דהא בשאר מ"ע לכו"ע כופין ובשהא עשר שנים פליגי אמוראים בכתובות דף ע' אם כופין אם לא, והיינו טעמא כיון דספק הוא אם יהנה מאחרת, וא"כ אם בכל מצוה עוברת אינו מחוייב לבזבז אף שליש מהונו רק חומש מכ"ש שאין חייב לבזבז להוציא את אשתו זאת, ולפ"ז בנדו"ד שכתובתה ותוספתה מרובה שיצטרך לבזבז כל הונו, אפשר דאינו מחוייב לבזבז כל הונו ומעתה יש לו סמך להיות בשב ואל תעשה ויוצא ידי שמים מכל הני טעמי, ועוד יצורף לזה...", עכ"ל.