בגמ' (כט, ב) היכא דלית לי' אלא חמש סלעים כו"ע לא פליגי דהוא קודם לבנו מ"ט מצוה דגופי' עדיפי, כי פליגי היכא דאיכא חמש בני חרי וחמש משעובדי, רי"א מלוה דכתי' בתורה ככתובה בשטר דמי, בהני חמש פריק לי' לברי' כו'. ופרש"י בד"ה ככתובה בשטר "ואין זה אונאה ללקוחות שהרי מצות בנו עליו יותר ממצותו".

ובתוד"ה ואזיל הק' עליו דאדרבא יש אונאה ללקוחות דמצות גופו עדיף? ובפשטות פי' דברי רש"י הם (ועי' במהרש"א) דאף דאמרינן בגמ' דמצוה דגופי' עדיפא היינו היכא שלא יתקיים אלא א' מהם והשני ידחה לגמרי, דלענין זה עדיף מצוה דגופו שלא להיות נדחה לגמרי, משא"כ לענין דין קדימה בזה אמרינן שמצות בנו עליו יותר ממצוותו, דהיינו להקדימה היכא שיתקיימו שניהם וז"פ לכ', (ועי' במהרש"א בביאור קושיית התוס').

ויש להעיר ממה דמצינו כיו"ב בהא דמגילה (ד, א) מבטלין ת"ת ובאין לשמוע מקרא מגילה, ואיפליגו בזה רבותינו הראשונים, ולכמה דעות, וכ"ד הרמ"א בסי' תרפ"ו ס"ב, לעולם אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מ"מ דהוי רק דרבנן, והכוונה בגמ' דקאמר מ"מ עדיף הוא רק לענין קדימה ואיחור היכא שיתקיימו שניהם (ועי' בקו"א ריש הל' פסח), הרי דלענין קיום וביטול אמרינן דמצוה אחת קודמת, ולענין קדימה ואיחור אמרינן דהשנייה קודמת. [ועד"ז יש להעיר מהך ד"וחי אחיך עמך, חייך קודמים", שקדימה זו הוא היכא דאין אלא בשביל א'. ועד"ז בענינינו דלענין ביטול המצוה מכל וכל פשוט דמצוה דגופו עדיף וחייך קודמין, משא"כ כשאפשר לקיים שניהם].