בס' דגל מחנה אפרים עה"פ (סו"פ בהעלותך) "ויצעק משה אל ה' אל נא רפא נא לה", הק' וז"ל, וצ"ל לכאו' הא צריך להזכיר שם החולה ושם אמו, וי"ל בזה שיש רמז לזה בדבריו אלו כי רפא נא בגימטריא מרים יוכבד, וק"ל. עכ"ל.

ולכאו' דבריו צ"ע טובא, דהרי בגמ' הוכיחו מכאן, שכל המבקש רחמים על חבירו אי"צ להזכיר שמו (ברכות לד, ב), והובא בשו"ע אדה"ז סי' קיט ס"ג, "המבקש רחמים על חבירו בפניו אי"צ להזכיר שמו שנא' אל נא וגו' אבל שלא בפניו צריך להזכיר שמו", (והוא ממהרי"ל הובא במג"א שם), ועי' בס' נפש חיה שכבר תמה ע"ז.

ואולי י"ל (עכ"פ בדוחק), עפ"י מש"כ האחרונים, דמ"מ יש לרמז שם החולה שיאמר פסוקים המתחילים עם שמו וכד', וכן נוהגין באמירת תהילים לרמז שמו של החולה ב'תמניא אפי' (קיט) שמו ושם אימו, (כרם שלמה, ועוד). וא"כ אולי אפ"ל דזה היתה כונת קושיתו הנ"ל, דהן אמת דל"צ להזכיר שמו במפורש אך עכ"פ להזכירו ברמיזה הנה זה צריך, ולא מצינו שמשה יעשה כן, וע"ז מתרץ דאכן נרמז הוא בגימטרי', ועצ"ע.

והנה בגוף הדבר יל"ע האם הוא הקפדה דוקא לא להזכיר שם החולה כשהוא בפנינו, או רק שא"צ להזכיר, אבל אם רוצה שפיר מזכיר, דבס' הפרדס לרש"י (סי' רפז) כתב, "כל המבקש רחמים על חבירו לא יזכיר את שמו" ומשמע דקפידה הוא דוקא לא להזכיר שמו, אך בשו"ע אדה"ז שם כתב "אי"צ להזכיר שמו" וכ"ה משמעות הגמ' בברכות שם, וכ"כ הפר"ח שם 'רצה להזכיר מזכיר', (ועי' עינים למשפט, ובגליוני הש"ס להר"י ענגיל שם).

ולמעשה יל"ע במה שנהגו לומר "מי שבירך" בביהכ"נ, האם אומרים אותו רק כשהחולה אינו נמצא שם, או גם כשהוא בנמצא. והב"י כתב בשו"ת אבקת רוכל (סי' יא בשם רבו מהר"י בי-רב), שבנוכחותו של החולה אין לעשות מי שבירך, שכיון שהחולה לפנינו מצטערים עליו ומתעורר הבכי והצער, עיי"ש, והא דלא הביא מגמ' מפורשת הנ"ל, ורק הוסיף טעמא מדיליה, כי רצונו שלא יבקש כלל גם ללא הזכרת שמו, ועכ"פ למעשה יל"ע למה אין מקפידין ע"ז.