פסק הרמ"א (באו"ח סי' קנ"ב) ד"אסור לסתור דבר מביהכ"נ אא"כ עושה ע"מ לבנות". ונמצא שבסתירת בהכ"נ כולל גם האיסור משום סתירת הקדושה (משום "לא תעשון כן לד' אלקיכם").

והנה המג"א בסי' קנג סקכ"ז כותב בשם המ"ב "דאם בנו בהכ"נ חדשה וסתרו הישנה ע"פ זט"ה במא"ה (לעשות בהן דבר חול) פקעה הקדושה מהישנה וחלה על החדשה ורשאי לשנות הישנה לכל מה שירצו...". וראה בצ"צ או"ח סי' כ' דכ' שם "...בקדושת ביהכ"נ הרי ארז"ל לא לסתור איניש בי כנישתא עד דבנו בי כנישתא אחריתי מבואר דכשבנו ביהכ"נ אחר יכולים לסתור הראשון. ומשמע ודאי דאז נעשים העצים והאבנים של ביהכ"נ הישן חולין כמ"ש במ"ב סי' ל"ג...הביאו המג"א סי' קנ"ג סע' י"א ס"ק כ"ז דפקעה הקדושה מהישנה וחל על החדשה ורשאי לשנות לכל מה שירצו...".

וא"כ נראה דכשסותר קודם בניית ביכ"נ אחר ישנו משום סתירת קדושת ביהכ"נ. אבל לאח"ז אין בו משום סתירת קדושה כיון דחל קדושה על החדשה.

וא"כ יש להבין בהנ"ל, דבגמ' ב"ב ג' ע"ב בטעם ההלכה דלא ליסתור ביהכ"נ עד שיבנו בהכ"נ אחריתי אמרו ב' טעמים: א) "פשיעותא" - דיתרשלו בבניית הביהכ"נ או שלא יבנוהו כלל, ב) "משום צלויי" - שלא יהיה מקום להם להתפלל בינתיים. ולכאו' הו"ל ליאסר משום איסור סתירת קדושת הביכ"נ. והול"ל גם כשאיכא דוכתא לצלויי1.

והנה הפרמ"ג (במשב"ז) סי' קנא סק"ג כ' (בהא דמותר לנתוץ כדי לתקן, דקשה שהרי אסור למחוק השם ע"מ לתקן) דמותר לנתוץ כדי לתקן, בענין שאם לא יתקן יפול (אבל בענין אחר אסור גם אם אינו דרך השחתה, ודלא כהא"ר). אבל לכאו' אי"ז מספיק לקושייתינו דהרי בגמ' דידן אינו מדובר בענין זה - דאם כן, מותר לסתור גם מחמת חשש דילמא יפשע, ע"ד המבואר בגמ' להלן דכשחזי ביה תיוהא מותר לסתור קודם בניית ביהכ"נ החדש.

ובשו"ת ערוגת הבשם חא"ח סי' כה בא"ד הקשה כן, ורצה להוכיח כהשיטה שהאיסור ד"לא תעשון" הוא רק כשעושה דרך השחתה. וכתב שם לאח"ז בערוגת הבשם שם, שהטעם שאין איסור זה כאן הוא משום דקדושת ביהכ"נ אינו חל אלא עד השעה שהקהל רוצים למכרו או לסתרו. והצ"צ שם כתב עד"ז קצת שהביא ביאור הב"י בהא שיכולים למכור ביהכ"נ, אלא שנראה מהצ"צ שעיקר הענין בההיתר לסתור כדי לבנות ביהכ"נ אחר הוא, דכיון שסוג הקדושה הוא כזה שאין קדושתו קדושת עולם ממש, לכן אין איסור הנתיצה כאיסור מחיקת השם ובמילא מותר לסתור רק כשהקדושה חלה על ביהכ"נ אחר (שאז פקעה הקדושה ואין בו משום "לא תעשון"), dir="rtl" lang="he" class="header2">2 ולכן צריך שיהיה ביהכ"נ אחר קודם סתירת הביכ"נ הישנה כדי שתחול עליו קדושת הביהכ"נ. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה הוצרכו לטעם "דילמא יפשעו" או "דוכתא לצלויי", הרי אסור לסתור עד שיבנה אחר כדי שתחול הקדושה עליה - ואז במילא לא יעברו ב"לא תעשון".

והנה אין לתרץ שאין כאן איסור "לא תעשון" כיון שמכוין לסתור כדי לבנות, ובזה אין איסור נתיצה גם אם הבנין הוא במק"א, כיון דהצ"צ שם אות ג' מוסיף: דגם לשיטת הא"ר שהאיסור הוא רק כשהוא דרך השחתה, מ"מ כשאינו סותר ע"מ לבנות במקומו הרי"ז נחשב לדרך השחתה ואסור מצד "לא תעשון". ובפרט להשיטה דצריך שהנתיצה עצמה ייחשב "בנין" - אין זה נחשב בנין אא"כ כוונתו לבנות באותו מקום3. והיינו כפי שמסביר שם ובהקיצור שם, דדוקא כשסותר ע"מ לבנות ולתקן במקומו שרי דרק אז חשיב זה תקון ולא קלקול וסתירה4.

ואולי יש לומר, דאין כוונת הצ"צ דצריך שיהיה הביהכ"נ החדש קודם בזמן כדי להפקיע לגמרי האיסור ד"לא תעשון" (ע"י שנפקע הקדושה מהישנה וחל על החדשה), אלא דמספיק עצם הדבר שהקדושה יופקע מביהכ"נ הישנה ויחול אחדשה כדי לומר שסתירת ביהכ"נ זו כדי לבנות אחרת אין בו בכלל משום "לא תעשון" (ולפיכך שפיר יכול לסתור). והיינו מה שכ' המ"ב שהקדושה של העצים ואבנים יופקע ממנה ויחול על הביהכ"נ החדשה.

ואולי יש להוסיף לפי"ז: דהגם דקדושת הביהכ"נ נשאר בהעצים ואבנים (כשסתרה), אבל הרי קדושת המקום הופקע. ואולי אפ"ל שזה גופא הוא פי' הטעם "דילמא יפשע" שהחשש (לאלו הלומדים דילמא לא יפשעו ולא יבנו לעולם) הוא שלא יבנוהו לעולם ואז לא יועבר קדושת המקום למקום אחר, ויסבור טעם זה שגם בזה יש איסור "לא תעשון" ונתיצה (וכן נראה מכמה שלמדו שהאיסור הוא דאם לא יבנו ביהכ"נ אחר יעברו אאיסור דנתיצה ולא תעשון. ראה לדוגמא דעת תורה קנ"ב, שואל ומשיב מהדו"ק ב' כ"ו).

ולפי' זה צ"ל לענין חשש זו לגבי בהמ"ק (שהובא בגמ' שם): הא דאין איסור "לא תעשון" שם הוא משום דסתרו כדי לבנות במקומו בנין יפה ונאה יותר (וכפי שהתשב"ץ (א, ב) הוכיח משם שמותר לסתור ע"מ לבנות, וכמובא בלקו"ש חכ"ט דברים - שבת חזון) ובמילא אם "יפשעו" ולא יבנו הרי יעברו א"לא תעשון" ונתיצה.

עוד בפי' חשש דילמא יפשע

והנה בלקו"ש ח"ו ע' 352 כ' גם על האיסורים שיש במכירת ביהכ"נ, ומיניה נלמד גם לסתירתו. "...העתקות הנ"ל מביאות למכירת (או סגירת) כו"כ בתי כנסיות - אשר באיסור מכירת בתי כנסיות ישנם ג' גדרים: א) מצד קדושת ביהכ"נ הנמכר (משא"כ - בסגירתו). ב) מצד מיעוט בתי כנסיות בכלל הנעשה ע"י המכירה [שלכן אסור למכור (ולסתור ולסגור) ביהכ"נ, גם כשישנו ביהכ"נ אחר, עד שיבנו עכשיו ביהכ"נ תמורתו (מג"א רסקנ"ב (אבל ראה בבי' הלכה שם) וסקנ"ג סקט"ז)]. ג) כי עי"ז לא יהיה להמתפללים ביהכ"נ להתפלל בו [שלכן אסור לסתור ביהכ"נ כדי לבנות ביהכ"נ אחר ...וכטעם השני שבמס' ב"ב (ג, ב) ובשו"ע שם...]".

ונראה מזה ברור שרבינו לומד בדברי הגמ' באיסור סתירה ביהכ"נ לפני שיש עכשיו ביהכ"נ אחר תמורתו, דהאיסור הוא משום לתא דמיעוט ביהכ"נ ולא משום האיסור ד"לא תעשון כן לד' אלקיכם" דהוא ענין הא' דהשיחה שם. והיינו דעצם הדבר שישנו ביהכ"נ א' פחות בעיר (גם אם לא עברו בה"לא תעשון"5) מהווה איסור סתירה. ולכאו' כן הוא פשטות הגמ' דלא נזכר פי' והבנה בענין "דילמא יפשע" שהכוונה הוא אאיסור ד"לא תעשון" הנגרם ע"י הפשיעה, אלא עצם הפשיעה הוא החשש, והיינו שיהיה מיעוט ביהכ"נ.

ואפשר להוסיף: דלפי' זה אין החשש "דילמא יפשע" - דיעבור אסתירה: (בביהכ"נ: אין איסור "לא תעשון" אהפקעה קדושת המקום, ו)לביהמ"ק: דכיון דבשעת הסתירה היתה כוונתם לשם בניה ותיקון, א"כ אף אם לבסוף (נאנסו ו)לא בנו אין איסור "נתיצה" דחל אשעת הסתירה. אלא שעדיין נשאר חשש ד(מיעוט ביהכ"נ, ו)מה שביהמ"ק אינו בנוי.