בטור או"ח סי' רכ"ה כ' דהרואה חבירו לאחר ל' יום אומר שהחיינו, ומוסיף לבסוף "והוא שחביב עליו הרבה, ושמח מאד בראייתו". המחבר כ' בס"א שם "והוא שחביב עליו הרבה ושמח ראייתו".

והנה אדמה"ז כ' בסבה"נ פי"ב הי"א "הרואה את חבירו, החביב עליו הרבה ושמח ונהנה בראייתו...". והיינו שמוסיף שצריך להיות נהנה בראיית חבירו. והוא מל' הרא"ש ברכות פ"ט (ובסדר הזה: דשמח, ואח"כ כ' דנהנה). ובהמשך שם כ' שגם אם היתה לו ממנו ידיעה בינתיים בכתב או בע"פ מברך בראייתו "כי עיקר הברכה הוא על הנאה ושמחת הלב בראיית פניו" והיינו דגדר הברכה הוא על הנאה ושמחת (הלב).

מזה נראה שגם שמיעת קולו ע"י טלפון בתוך ל' ימים אין מפקיע החיוב כיון דהברכה הוא על הנאה ושמחה דראיית פניו. ויש לעיין מהו הדין אם ראהו ע"י איזה מכשיר ראיה וכיוצא אם זה מפקיע חיוב הברכה (דגם זה מביא הנאה ושמחה) או דנאמר דאינו דומה ראיה על ידי מכשיר (שאין בזה שמחה והנאה כזו ד)לראיה פנים בפנים. ויש להסתפק לאידך: אם נאמר דגם ראייה דעל ידי מכשיר נחשב "לשמח ונהנה" בראייתו א"כ חייב לברך בזה1 2.

עוד יש להעיר: בטושו"ע נכתב ההלכה דברכת שהחיינו בראיית חבירו - בתחילת הסי' דברכת שהחיינו, קודם פסק ההלכה דברכת שהחיינו בראיית פרי חדש המתחדש משנה לשנה, ואדמה"ז סידר באופן הפכי: בפי"א הי"ב פסק אודות ראיית פרי חדש ולאח"ז בפי"ב ביאר אודות ראיית חבירו. גם יש להעיר: דבשו"ע המחבר כ' סימן בפ"ע על "שהחיינו" בקניית דברים חדשים (סי' רכ"ג), ובאדמה"ז זה בא בתחילת פי"ב.

ונראה לומר: שבטושו"ע סידר ההלכה דברכת שהחיינו לפי העניינים שעליהם מברכים שהחיינו: ולזה כ' סימן על קניית דברים חדשים ולידה (דברים דעשייה, או דנעשה דבר חדש), ולאח"ז בא סימן בפ"ע בברכות של ראיית דברים (סי' רכד), וברכת שהחיינו שע"י ראיה, ובזה עצמו קידם ראיית דברים חשובים (ראיית חבירו) ולאח"ז ראיית פירות (רכה). אבל אדמה"ז סידר לפי הגדר המחייב הברכה: לכן קידם בסי' בפ"ע אודות ראיית פירות, דחיובם הוא מפאת הנאת ראייתו ("ונהנה בראייתו" ל' בפי"א הי"ב), ולאח"ז בפי"ב פסק אודות הדברים דגדר המחייב של הברכה הוא (לא רק הנאה גרידא, אלא עוד) "שמחת לבב הבאה לאדם מטובת עוה"ז..."3 4 5.

*) לעילוי נשמת אמי זקנתי האשה החשובה חוה נעכא בת אפרים מנשה זאיאנץ, נפטרה כ"א כסלו תש"ס. ולעילוי נשמת בעלה אבי זקני הרה"ח הרה"ת שמחה יצחק בן אברהם שמואל זאיאנץ, נפטר נר ג' דחנוכה כ"ז כסלו תשמ"ג. ת.נ.צ.ב.ה.

1) ואע"פ שאין אנו נוהגים בברכה זו בזה"ז (וכהשקו"ט בזה, וההסבר: שאין ברור אם חבירו חביב מאד ושמח ונהנה בראייתו), הרי אמר כ"ק אדמו"ר להרה"ג אברהם שי' שפירא שאף שאין נוהגים לברך שהחיינו על ראיית חבירו, הרי בוודאי אין מקפידים על הרוצה לברך ועונים אמן בלב שלם (סה"ש תשמ"ט ב - 738).

2) ולהעיר מהמבואר באג"מ י"ד סי' רכג בענין ביקור חולים ע"י הטלפון שבאמצע דיונו מביא א' הסברות דע"י הראיה מתרגש המבקר יותר ויבקש ביותר תחנונים וגם דהתפילה מתקבלת ביותר דהשכינה נמצאת שם. וגם שם יש לעיין: אם יש מעלה בבקור חולים פנים בפנים ממש על בק"ח ע"י ווידיאו: לטעם דבמקום החולה נמצאת השכינה יותר מובן שיש מעלה כשהוא אתו ממש יותר מבווידיאו, וגם לטעם דהראיה מביאו להתרגש יותר מובן שהראיה פנים בפנים ממש מביא יותר הרגשה מכשרואה אותו ע"י הווידיאו.

3) ובזה יש להמתיק ההלכה הנפסק בשו"ע ס"ב, דבמי שלא ראה מעולם - אע"פ ששלח לו מכתבים ונהנה בראייתו, אין מברך על ראייתו. ובשע"ת שם מבאר דאין האהבה אליו כ"כ עד שיהא שמח ונהנה בראייתו. אבל מל' השו"ע משמע שאכן נהנה בראייתו, ולפי הנ"ל יש לומר בפשטות יותר כוונת השו"ע: דאע"פ שנהנה - אינו שמח, ולכן אין מברך עליו.

4) והשמחה דבא ע"י קניית דברים לצורכו, קודמים לשמחה והנאה הבאה מראיית דבר שמחוץ ממנו.

5) ועדיין יש להעיר למה (בפי"ב הי"א) שינה אדמה"ז הסדר - ש(בסוף ההלכה) קידם הנאה לשמחה, ולפנ"ז קידם שמחה להנאה.