בגליון תתלה (עמ' 111) כתבתי בענין זמן קבלת שבת בהדלקת נרות האם זה מיד בשעת ההדלקה או רק לאחר הברכה, ונפק"מ לענין האם אפשר לכבות הגפרור לפני הברכה אחר ההדלקה, ולבסוף כתבתי שלענ"ד זמן קבלת שבת הוא בשעת ההנאה מאור הנר מיד לאחר הברכה, והוא ע"פ המבואר בסי' רסג ס"ח שזה שמברכים אחר ההדלקה נקרא הדבר עובר לעשייתה משום שמיד אחר הברכה נהנים מאור הנר (וכמבואר באריכות בסי' רסג סי"א ובקו"א סק"ג שעיקר המצוה היא ההנאה לאור הנר), ועפ"ז כתבתי שם שמותר לכבות הגפרור כל עוד שלא בירכה וממילא לא נהנתה מאור הנר, עכתה"ד.

והנה לכאורה עדיין יש להקשות על כך, שהרי ההנאה מאור הנר מיד לאחר ההדלקה אינה מעכבת, שהרי אם בירכה ולא נהנית מיד מאור הנר יצאה י"ח והעיקר שבמשך ליל שבת היא תשתמש לאור הנר, כמבואר בסי' רסג קו"א סק"ג "אף שאין צריך עכשיו ברגע זו לשום תשמיש שהרי מברכין בכל ענין, מכל מקום רואין בה לשמש כו' כלומר שעל ידי כן יכול להשתמש לכשירצה", וא"כ איך אפשר לתלות קבלת שבת בדבר שאינו מעכב?

ויש לומר ע"פ המבואר בקונטרס אחרון לסי' תקכז סק"ב דשם מבאר שבעירובי תבשילין נקראת הברכה עובר לעשייתה אף שמברך לאחר ההפרשה משום "כיון שבדעתו היה לומר עליו בדין יהא שרי כו', לא נגמרה המצוה עד שיאמר" (אף למ"ד שהאמירה אינה מעכבת עיין שם), ויש לומר שכן הוא הדבר גם לגבי קבלת שבת, שכיון שהמנהג לברך לאחר ההדלקה, ובכ"ז נקראת הברכה עובר לעשייתה משום שמברכת לפני ההנאה מאור הנר, ומיד לאחר הברכה היא נהנית מאור, א"כ אף שאין הנאה זו מעכבת, כיון שבדעת האשה להנות מאור הנר לאחר הברכה, הרי לא נגמרה המצוה עד לאחר ההנאה מאור הנר, וממילא מסתמא גם אין בדעתה לקבל שבת עד אחר (הברכה ו)ההנאה מאור הנר. ולכן יכולה לכבות הגפרור לאחר ההדלקה ולפני הברכה וההנאה מאור הנר.

אמנם אם בירכה אסור לה לכבות הגפרור אף אם עדיין לא נהנתה מאור הנר, זהו לחשוש לדעה שקבלת שבת תלויה בברכה ולא בהדלקה (שהרי משום כך המנהג לברך אחר ההדלקה). אבל לדעה שקבלת שבת תלויה בהדלקה, ברור שהכוונה להנאה מאור הנר שבדעתה להנות לאחר ההדלקה שהיא עיקר המצוה.

ועפ"ז מובנים היטב דברי רבנו בסי' רסג סי"א שמן הדין (אם כי לא לכתחילה) יכולה האשה להדליק נרות שבת ולעשות מלאכות אסורות ולבוא אח"כ אחר השקיעה ולברך לפני ההנאה מאור הנרות, מכיון שבדעתה להנות מאור הנרות הרי שעדיין לא נגמרה המצוה אף שהדליקה נרות, וממילא עדיין אין בדעתה לקבל שבת.

ויש הבדל בין ענין זה לבין תנאי המבואר בסי' רסג ס"ז, כי תנאי ענינו שלמרות שהדליקה נרות שבת וקיימה את מצות הדלקת הנר, היא מתנה שאינה מקבלת שבת בכך, אבל כאן הכוונה שכיון שבדעתה להנות מאור הנר לא נגמרה מצות הדלקת הנר כל עוד שלא נהנית מאור הנר, וממילא גם לא קבלה עליה עדיין שבת, וד"ל.