מס' שבת קמח, ב משנה: "מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב..." גמרא: "מ"ט רב ביבי אמר גזירה שמא ימחק, אביי אמר גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות...".

עיין בשו"ע רבנו סי' שז סעי' כב: "וגזרו על כל כתב אע"פ שאין בו מחפצים האסורים שלא לקרות בו בשבת ואפילו לעיין בלא קריאה אסור גזרה שמא יקרא או יעיין בשטרי הדיוטות לפיכך מי שזימן אורחים והכין להם מיני מגדים וכתב בכתב מערב שבת את שמות האורחים שזימן שלא ישכח לקראם אליו בשבת או שכתב שמות המינים שהכין להם אסור לקרות בכתב זה בשבת ואפילו לעיין בלא קריאה אסור". והנה דרך זה שכיח בזמננו (ובפרט בבתי חב"ד) שכותבים על נייר לפני שבת ויו"ט שמות האורחים, ולפעמים מעיינים בהכתב בשבת ויו"ט לדעת מנין הקרואים כדי להכין מקומות ישיבה וסכו"ם סביב השולחן. ולכאורה זה בניגוד לדברי השו"ע.

ונראה לומר שאפשר ללמד זכות על הנוהגים להקל בקריאת השמות, דהנה רבינו בסעי' כג מביא את דעת המ"א וכותב: "עכשיו נהגו שהשמש קורא לסעודה מתוך הכתב שכתובים בו שמות המוזמנים לסעודה ויש שלימד זכות על המנהג לפי שאין נוהגין כך אלא בסעודות מצוה ולצורך מצוה אין לגזור שמא יקרא בשטרי הדיוטות שהרי איסור הקריאה בשטרי הדיוטות אינו אלא משום ממצוא חפצך ואיסור ממצוא חפצך לא שייך בדבר מצווה שחפצי שמים האסורים בשבת לעשותם מותר לדבר בם ולא גזרו בחפצי שמים שמא יטעו להתיר גם חפצי הדיוט א"כ כל שכן שאין לגזור בדבר מצוה בחפצים המותרים שמא יקרא בשטרי הדיוטות ויעבור על איסור ממצוא חפצך. ואין לאסור כאן משום גזירה שמא ימחוק מפני שזה לא שייך לגזור אלא בעת הסעודה עצמה שיש בידו למחוק ולגרוע מנין הקרואים אבל השמש אין בידו לגרוע ואין לאסור בו אלא משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות אם אינה סעודת מצוה (ולא אסרו חכמים למנות האורחים מתוך הכתב אלא לבעל הבית בעצמו משום גזרה שמא ימחוק, שגזרה זו גזרו אף במקום הכנסת אורחים אע"פ שהיא מצוה גדולה ולא אסרו בחקוקים על הטבלא ופנקס משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות אלא באורחים שאינן מעיר אחרת אלא שזימן אליו אחוזת מרעהו מבני עירו לסעודת מריעות שאינה סעודת מצוה עיין סי' שלג)".

והנה בסעי' כב כותב רבנו: "אבל אם הן בולטין אסור אפילו לעיין בהם גזירה שמא ימחק מן האורחים שיראה שלא הכין להם כל צרכם ויתחרט שזימן אורחים יותר מן הראוי ויגרוד ויעביר שמותם הבולטים מן הכותל כדי שלא יקראם השמש". ע"כ.

והנה לכאורה יש מקום לומר שכמו שכותב רבינו שלא גזרו איסור קריאה על השמש כיון שאין בידו למחק ולגרוע כמו כן כאן י"ל שלא גזרו על הבעה"ב עצמו שמא ימחק אלא במקום שהוא משתף פעולה עם השמש או איש אחר כדי לקרא אורחים אז חיישינן שהבעה"ב ימחק שמותם כדי שלא יקראם השמש משא"כ במקום שאין הבה"ב משתף פעולה אם אחר רק הוא קורא שמות להכין השלחן לא גזרו, שהחשש הוא דווקא שהבה"ב ימחק השם עבור השמש או איש אחר ובנוגע הגזירה של שמא יקרא בשטרי הדיוטות כתב רבינו בסוף סעי' כג שלא גזרו במקום מצוה וכל זה הוא רק לימוד זכות על הנוהגים כן אבל בוודאי לכתחילה אסור לסמוך על זה, ואם אדם רוצה לרשום קודם שבת ויו"ט שמות הקרואים כדי לדעת איך להכין את השולחן בשבת ויו"ט אז הבעה"ב לא יקרא הכתב בעצמו אלא הוא צריך להשיג איש אחר לקרוא הכתב וכדברי רבינו בסעי' כג בנוגע לקריאת השמש.