שמעתי מהמזכיר הרה"ח ר' בנימין שיחי' קליין, שדייק להבחין שלאחר עשיית קידוש היה מנהגו של כ"ק אדמו"ר שמזג קודם שתייתו מכוס הקידוש לכוסית שלפני הרבנית ע"ה, ורק אח"כ הי' שותה מכוס הקידוש עצמו.

ולכאורה נראה לומר, שהוא ע"פ מה שכתב אדה"ז בסי' רעא סעי' כט וז"ל: "אין צריך לשפוך מכוס המקדש לכוסות יין שלפני המסובין היוצאים י"ח בשמיעה אא"כ היו פגומין שאז הוא צריך לשפוך לכל כוס וכוס קודם שיטעום הוא כדי שישתו כולם מכוסות שאינם פגומים שזהו מצוה מן המובחר".

והיינו שע"י שתיית המקדש הרי נעשה היין שבכוס הקידוש פגום, ומצוה מן המובחר לשתות מכוס הקידוש כשהוא אינו פגום ולכן כדאי לשפוך לכוסות שלפני המסובין קודם ששותה המקדש מהיין שבכוס.

וכעין זה כתב ג"כ אדה"ז בסי' קצ סעי' ה וז"ל: "ואם לפני המסובין הן כוסות ריקנים יכול ליתן מכוס הברכה מעט לכל כוס וכוס שלהם אחר שבירך בפה"ג קודם שתייתו כדי שיטעמו מכוס שאינו פגום, ואין בזה משום הפסק בין ברכה לשתיה כיון שהוא לצורך שתיית המסובין ומה שהוא מברך הוא כאילו הם מברכין שהרי יוצאים בברכתו וכן אם כוסות שלפניהם מלאים אלא שהם פגומים יכול לשפוך מכוס שלו לתקנם קודם שישתה". (ושפוט שה"ה גם לגבי קידוש והבדלה וכו', וראה מש"כ בב"י סי' קפג שדינים אלו דכוש"ס הם לכל מילי עיי"ש.)

והיינו שע"י שמוזג קודם שתייתו הרי כולם שותים מכוס שאינו פגום, ולכאורה כן יש לנהוג.

אבל מנהג אנ"ש הוא בדרך כלל שקודם שותה המקדש מכוס של קידוש, ורק אח"כ או ששותים מכוסו או שמוזג מכוסו לכוסות שלפני המסובין ולא חוששין לזה שנעשה היין שבכוס פגום אחרי שתייתו של המקדש. וראה מש"כ בט"ז סי' קפב ס"ק ד (על דברי המחבר שם בסעי' ד: "אם היו כוסות המסובין פגומים צריך לתת מכוס הברכה לתוכם ויש מי שאומר שאינו צריך"): "פירוש קודם שישתה המברך דכולם ישתו מכוס שאינו פגום . . אבל למה שנוהגים ששותה המברך ואח"כ שופך לכוסות המסובין אין לזה טעם. וקשה דאם אין כוס אלא למברך הא על כרחך ישתו האחרים מכוס פגום כיון שכבר טעם המברך ממנו, וי"ל דכל היכא דאפשר לתקוני מתקנינן וכל היכא דלא אפשר די בכך שהמברך שותה מהכוס שאינו פגום ועל כן יותר טוב שכל אחד יהיה לו כוס מיוחד אם אפשר". וכ"כ ג"כ הט"ז בסי' קצ ס"ק א: "שאין לזה טעם", ועדיף שיהיו כוסות לפני המסובין שאינם פגומין.

וכתב שם בפמ"ג (משבצות זהב סי' קפב ס"ק ד): "דאפשר אף ששופך לתוך הרבה כוסות ומפסיק בין הברכה והטעימה הרבה צורך הברכה הוא . . ומיהו כמדומה המנהג ששותה המברך תחלה".

ובמשנה ברורה סי' רעא בשער הציון אות פט כתב דרך אחרת: "וכששותין כולם מכוס של ברכה אע"ג דהוא שותה מתחלה לא מקרי הכוס פגום דחשובין כמקדש גופא, ורק כששופך מכוסו לכוסן בעינן שישפוך קודם שישתה בעצמו". והיינו שכאשר לא מוזגין לכוסות אחרים אלא שותים מגביע הקידוש בעצמו שוב אי"צ לתת להם קודם ששותה כיון שכולם נכנסים במקומו.

ואולי על כך סומכים רובא דאנ"ש שאכן נוהגים ששותים כולם מאותו כוס הקידוש אחר ששתה המקדש.

וכן נראה להוכיח גם כן ממש"כ אדה"ז סי' תעב סעי' כד וז"ל: "ואם הכוס ששתה בעל הבית ממנו גדול ומחזיק כמה רביעיות יכולין בניו ובני ביתו לצאת במה שנשתייר בכוס משתיית בעה"ב ובלבד שיגיע רוב רביעית לכל אחד ואחד ומ"מ מצוה מן המובחר ליתן כוס לכל א' ואחד בפני עצמו כדי שכל אחד ישתה מכוס מלא שזו הידור מצוה כמו שנת' בסימן קפ(ג)[ב)". כך שאדה"ז רק מתייחס לכך שאין הכוס מלא ואינו מזכיר את בעיית הפגימה בכוס לאחר ששתה ממנו בעה"ב.

אך שי"ל שמרמז את בעית הפגימה בכוס זו של בעה"ב במ"ש "כמו שנתבאר בסי' קפ(ג)[ב]" ולא חש למנות את כל הפרטים שבזה. וראה גם במשנה ברורה סי' תעב ס"ק לא, שהביא שגם בכוס זו של בעה"ב ישנה בעית פגימת הכוס.

(ויש לחלק בין מש"כ המ"ב בסי' רעא שאין בעיית פגימה בכוס כיון שנכנסו כולם תחת המקדש ("חשובין כמקדש עצמו") לבין ד' כוסות של פסח שכ"א צריך כוס בפ"ע, ועצ"ע).

אבל בסי' רעא סעיף כב מוכח שגם באותה כוס עצמה ישנה בעיית פגימה וז"ל של אדה"ז שם: "שלשה מנוחלי העוה"ב ואחד מהם המשייר יין מקידוש להבדלה דהיינו שיש לו מעט יין ומונע שתייתו בשביל הבדלה וי"א דהיינו שמקדש בליל' על כוס גדול שישתייר באותו כוס לקידוש של יום ולהבדלה ויתקן אותו מפגימתו כמ"ש למעלה", והיינו שגם באותו הכוס עצמה ישנה בעיה של פגימה בין השתיה בקידוש הלילה לקידוש היום. וראה ג"כ מש"כ שם בסעי' כ.

אך יש לחלק בפשטות שכששותים מכוס של אותה קידוש גם המסובין ה"ה כמקדש עצמו, שנכנסים תחתיו, וכשם שלגביו אי"ז פגום ה"ה כאילו ממשיכים את שתייתו ולכן אי"ז נחשב כפגום לגביהם. אבל כאן נחשב כפגום כיון שרוצה להשתמש ביין שבכוס זה לעשות קידוש של יום או הבדלה, שפשוט שאין לומר ש"נכנס תחת המקדש", כיון שהוא מעשה חדש והם ב' עניינים נפרדים.

ועוד דלכאו' יש לדייק שמאותה כוס אינו נקרא פגום, גם ממש"כ אדה"ז שם סעי' כה: "אם לא טעם המקדש וטעם א' מהמסובין" שאין מצטרפת שתיית השני, וכותב "ומ"מ מצוה מן המובחר שיטעמו כולם מכוס של ברכה אבל א"צ מלא לוגמיו לכולם", ומפשטות הלשון נראה שמדבר כאן משתיית המסובין מכוסו של המקדש (כמו שמדובר קודם אודות שתיית שניים שאינה מצטרפת, וכן מזה שמדגיש שאי"צ מלא לוגמיו לכ"א) ואינו מציין שישנה בעיה של פגימת הכוס. אף שי"ל שגם כאן הכוונה הוא שישתו כולם מכוס של ברכה ע"י שימזוג לכוסות שלפניהם קודם שישתה הוא.

(וראה בשמירת שבת כהלכתה ח"ב עמ' קכו הערה סט שכתב דבלא"ה יש להמנע משתייה באותה כוס מטעם שנתבאר בשו"ע סי' קע סעיף טז שלא ישתו מכוס אחד משום סכנה עיי"ש.)

וישנה עוד דרך להימנע משתיית יין פגום והוא ע"י הוספת יין מהבקבוק אחר שתיית המקדש שעי"ז מתקן את הכוס מפגימתו. וכן ראינו שנהג כך כ"ק אדמו"ר שאחר הבדלה היו מוסיפין לכוסו עוד יין אחר מהבקבוק, ויין זה היה מחלק בתור "כוס של ברכה" במוצאי ג' רגלים ור"ה ובמועדים אחרים.

אבל ראה מש"כ על זה אדמו"ר הזקן בסי' קצ בתחלת סעיף ה הנ"ל, וז"ל: "אע"פ שמצוה מן המובחר שכל המסובין יטעמו מכוס של ברכה א"צ לטעום מכוס המברך אלא יכול כל א' ליתן כוסו לפניו ויותר טוב לעשות כן אם אפשר לפי שכוס המברך הוא פגום לאחר ששתה ממנו המברך ואף שאפשר לתקנו ע"י שיוסיפו בו יין לשתות כל א' וא' מהמסובין מ"מ יותר טוב שיטעמו מיין של ברכה שכשיש לפני כאו"א כוסו בשעת ברכת המזון הרי כולם הם כוסות של ברכה כמו כוס המברך".

והיינו שעדיף שלכ"א יהי' כוס לפניו (שאינה פגומה) ולא כדאי להוסיף יין לכוס המברך דאז אין היין "יין של ברכה".

ואולי יש לחלק בזה בין הכוס של ברכה, שנפגמת ע"י ששותין ממנה, לבין היין הנמצא בכוס בעת הברכה או הקידוש שדווקא הוא הנקרא יין של ברכה. והיינו שאפשר לתקן את פגימת הכוס ע"י הוספת יין אחר שעי"כ מתקן את הכוס מפגימתו (כמש"כ אדה"ז "ואף שאפשר לתקנו [את הכוס] ע"י שיוסיפו בו יין לשתות כל א' וא' מהמסובין"), אבל היין הנמצא בהכוס אז (אחר ההוספה) כבר אינו "יין של ברכה" שהרי לא שהה בכוס בעת אמירת הברכה או הקידוש, ואולי לכן נק' שמו "כוס של ברכה" דוקא. (ואולי עפ"ז יש להוסיף (כעצה טובה) שישאירו הבקבוק פתוח כך שגם היין שבו ייקרא "יין של ברכה". ומהבקבוק הפתוח ימזגו לכוס אחר שתיית המקדש, שבזה הכוס מתוקנת מפגימתה, וגם היין עצמו הוא "יין של ברכה". רק שמורגל בפי כל לומר בשם הבעש"ט שיש לכסות את בקבוק היין בעת אמירת הקידוש, ולא מצאתיו. ודודי הרה"ג וכו' הגרא"ל קפלן ע"ה נהג תמיד להוסיף לכוס הקידוש (אחר שתייתו) את שיירי היין מהצלחת שתחת כוס הקידוש, שיין זה אינו פגום וגם הוא יין של ברכה). וראה מש"כ בזה בקצות השולחן סימן מו בבדי השולחן ס"ק לא "ולכתחילה מצוה שישתו מיין הברכה בלי שיוסיפו עליו ייו אחר . . ומשמע שאינו כדאי לתקן את הכוסות הפגומים ע"י שיוסיפו יין אחר שאינו של ברכה אלא ביין המברך אבל זה הוא רק על דרך היותר טוב . . וכן מנהג העולם להוסיף יין". עיי"ש עוד. ועצ"ע.

הנראה מהנ"ל הוא שישנם כמה דרכים למנוע שתיית כוסש"ב מכוס פגום וזו למעלה מזו:

א. הטוב ביותר הוא שלכל אחד ואחד מהמסובין יהא כוס יין לפניו וישתו מהם אחר ששתה המקדש (שהרי יוצאים הם בברכתו על היין ובהקידוש) ונחשב היין כוסש"ב לכל דבר.

ב. שיתן המקדש מכוסו לכוסות ריקנים שלפני המסובין קודם שיטעום הוא, אך יש להקפיד שישאר בכוס המקדש רביעית יין, ע"מ שישתה הוא מכוס שיש בה רביעית, וכן יש להקפיד שלא ישתו המסובין קודם ששותה המקדש.

ג. להוסיף יין לכוס המקדש אחר ששתה הוא מהכוס, שעי"ז מתקן את הכוס מפגימתו, אף שעי"ז לא ישתו מ"יין של ברכה", אף שלפעמים א"א בלאה"כ כגון אם המסובין רבים, (ומצוי הדבר מאוד בקרב השלוחים שיחיו שיש הרבה מסובים).

ד. שישתו המסובין מכוס המקדש עצמו אחר ששתה הוא שעי"ז ה"ה כעומדים במקומו ואי"ז נקרא פגום לגביהם. (ואופן זה מועיל יותר באם אשתו איננה טהורה וכו', וראה בספר שמירת שבת כהלכתה ח"ב עמ' קכו ואכ"מ וד"ל).

אבל מה שנהגו למזוג מכוס המקדש לכוסות שלפני המסובין אחר שתיית המקדש ד"ז צ"ע.

אך בוודאי יש לשאול בענין זה מרב מורה הוראה לפועל, ובפרט שכבר נהגו רבים וטובים שממלאים בכוסות שלפני המסובין מכוס המקדש אחר ששתה וללא הוספת יין.

(ולכאורה הי' ניתן לדייק מכך שבסי' רעא סעי' כט כתב אדה"ז: "א"צ לשפוך מכוס המקדש אא"כ היו פגומין שאז הוא צריך לשפוך לכל כוס וכוס קודם שיטעום הוא כדי שישתו כולם מכוסות שאינן פגומין שזה מצוה מן המובחר" ואינו מזכיר שדין זה הוא גם בכוסות ריקנים כמו שמזכיר בסעי' ל: "לא יטעמו המסובים קודם שיטעום המקדש אם הם זקוקים לכוסו ששופך ממנו לכוסות שבידם ריקנים או פגומים, אבל אם היו להם כוסות יין שאינם פגומים רשאים לשתות קודם שישתה המקדש כמ"ש כל זה בסי' קצ". והי' אפשר לומר שהדיוק הוא שצריך לשפוך לכוסות שלפני המסובין קודם שיטעום הוא רק באם הם פגומים אבל כשהם ריקנים אי"צ לשפוך לכוסות שלפניהם קודם. והחילוק הוא שדין הפגימה הוא פגימת הכוס, אבל לא שנפגם היין, ולכן אף אם מוזג לכוסות ריקנים א"צ לתקן הכוס מפגימתו, כיון שאין הכוס שלפניהם פגום אלא ריק אבל אם הכוסות שלפניהם הם פגומים אז צריך לתקן הכוסות מפגימתם ע"י יין שלא שתו ממנו עדיין או ע"י כוס שלא שתו ממנה עדיין. אבל בסי' קצ סעי' ה שנזכר לעיל לא מחלק בכך. ולכן עצ"ע).

ולא באתי אלא להעיר.