ר"י ישיבת מנחם מענדל ליובאוויטש - דעטרויט
שו"ע אדה"ז סי' קיד סי"א: "אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל ועד בכלל או במדינות אלו עד מכלכל חיים ועד בכלל בלא מוריד הגשם צ' פעמים הרי נתרגל לשונו כו' כאלו אמר כן ל' יום כו' וכן אם בשמ"ע אומר צ"פ אתה גבור עד ומוריד הגשם ועד בכלל ואח"כ נסתפק אם הזכיר הגשם חזקה שהזכירו ויש חולקים על זה".
ויל"ע בכונת "יש חולקים" אלו, דהנה במ"מ עה"ג מצויין לשל"ה ומג"א, שדעתם שמהני צ"פ דוקא בשמ"ע אבל לא בראשון של פסח (להמנהג שאין אומרים מוריד הטל), משום שמחלקים בין מרגיל עצמו שלא לומר (בשוא"ת) שלא מהני צ"פ, ולכן באחש"פ לא מהני אמירת אתה גבור כו' צ"פ בלי משיב הרוח, משא"כ כשמרגיל א"ע לומר מהני (ולכן בשמ"ע מהני) - ראה מג"א ושל"ה בעניני תפלה).
אבל לא משמע שע"ז קאי אדה"ז, שהרי מיד לפנ"ז כתב בנוגע שמ"ע, ואם ה"יש חולקין" הוא דעת השל"ה ומג"א שחולקים רק בנוגע ראשון של פסח כנ"ל, לא א"ש הלשון "ויש חולקין על זה", שמשמע שקאי על מש"כ מיד לפנ"ז בנוגע שמיני עצרת, והרי ע"ז אין השל"ה ומ"א חולק.
וע"כ שהכונה כאן לכללות הלכה זו של הרגל צ"פ שיש חולקים וס"ל שלא מהני, וכונתו לדעת הר"פ בטור שחולק על הדין של המהר"ם (המחדש דין זה של צ"פ) ע"ש בטור וב"י, ולפ"ז הרי דברי המ"מ עה"ג אינם מדוייקין במקום זה. ויל"ע1.
ובענין זה יש להעיר דבר תמוה בתורה תמימה פרשת משפטים פרק כ"א אות רח, שרצה לתרץ קושיית האחרונים על המהר"ם, שהרי דברי המהר"ם מיוסדים על דברי ר"מ "ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש", והרי קיי"ל כר"י שצריכים דוקא ימים מיוחדים - ראה מג"א סו"ס קיד ועוד. ומתרץ התורה תמימה, ע"פ סברא שחידש שקשה יותר להבדל מן הטבע מלהתרגל לדבר חדש, ולכן "דברי המהר"ם מאירים, כי הלא הוא חידש דינו לענין הבדל מאמירת משיב הרוח, ובזה באמת קיי"ל כר"מ דלענין חזרה די ביום אחד, וע"פ הסברא שכתבנו דמפני שקשה להבדל מן ההרגל וא"כ מכיון דחזינן שבדל לומר משיב הרוח די ביום אחד, וראי' לזה שהרי לא צייר דינו במי שרוצה להרגיל בשמ"ע לומר משיב הרוח, וזה הוא מפני שבזה באמת אינו די ביום אחד". ועפ"ז הקשה על הרמ"א שדן "מדעת עצמו ע"פ סברת המהר"ם באם הרגיל עצמו בשמ"ע לומר משיב הרוח אז אם אח"כ נסתפק מחזקינן אותו בחזקת שאמר" וזה צע"ג, "כי לפי מש"כ לא חידש מהר"ם רקבמפריש עצמו לומר והם שני ענינים שונים שסברותיהם הפוכות". עכת"ד ע"ש.
וכל דבריו תמוהים: דהנה בטור סי' קיד כתב שמהר"ם הי' רגיל לומר בשמיני עצרת צ"פ עד משיב הרוח כנגד ל' יום כו' ושרבינו פרץ חלק ע"ז. הרי מפורש שהנהגת מהר"ם הי' בשמיני עצרת, וא"כ הרי בפירוש צייר דינו בשמ"ע, ודלא כמ"ש בתורה תמימה שדייק לצייר דינו דוקא באופן שמפסיק לומר (היינו באחש"פ שמפסיקים לומר - למנהגם שאין אומרים מוריד הטל).
והנה כתב המחבר "אם ביום ראשון של פסח אמר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל צ"פ כו' הרי"זבחזקת שלא הזכיר גשם כו'", וברמ"א: "וכן לדידן (- שלא אומרים מוריד הטל) אם אמר עד מכלכל חיים כו' וכן אם אמר בשמ"ע צ"פ אתה גבור כו' חזקה שהזכירו".
והנה הטור הזכיר "ביום ראשון של פסח" אבל ע"כ לשיטתו שאומרים "מוריד הטל" אין נ"מ בזה בין ראשון של פסח לשמ"ע, שהרי בין כך השינוי מדבר אחד שאומרים שלדבר שני שאומרים, וא"כ בדברי המחבר אין לדייק בזה, אלא שרמ"א הוסיף שדברי המחבר אינו דוקא לשיטתו אלא הוא גם לדידן שמפסיקים לומר לגמרי בראשון של פסח, וכן בשמ"ע שמתחילין לומר הגם שלפני זה לא אמר כלום.
וא"כ ממ"נ דברי התורה תמימה תמוהים, שאם ס"ל בשיטת המהר"ם שאין אומרים מוריד הטל, א"כ הרי להדיא בלשון הטור נזכר שמ"ע דוקא, וא"כ מוכח להיפך, שדברי המהר"ם קאי על אופן שמרגיל את עצמו לומר - היפך מדבריו. ואם ס"ל שמהר"ם אמר "מוריד הטל", הרי אין נ"מ בזה כלל, כמובן.
והרמ"א הרי קאי על דברי המחבר שנקט בלשונו ראשון של פסח, וע"ז כתב הרמ"א שכ"ה לדידן שאין אומרים מוריד הטל, אלא שלא ס"ל לרמ"א לחלק בין להרגיל את עצמו לומר בין אופן שמבדיל מלומר.
והרי להדיא דעת השל"ה המובאים במ"א שם, שדוקא בשמ"ע מהני, אבל לא בפסח, והיינו להיפך ממש מדברי התורה תמימה. ועכ"פ אין ראי' כלל מדברי המהר"ם, ואולי גם ראי' להיפך כנ"ל.
1) ואולי יש לעיין בדפוס הראשון בנוגע מ"מ זה.
Download PDF