בשוע"ר סי' שסד ס"ט: וכל דיני מבוי עקום הם במבוי שבתים וחצירות פתוחים לתוכו כראוי אבל מבואות שלנו שאין בתים וחצרות פתוחים לתוכו כראוי ודינם כחצר אינם צריכים שום תיקון בעקמומיתם כמו שא"צ בחצר עקומה.

אמנם נבוך אני בדיני מבואות שלנו, אם יש להם דין מבוי או דין חצר. ואף שמבואר בפוסקים שמבואות שלנו יש להם דין חצר, היינו מחמת שבזמנם לא היו בתים וחצרות פתוחים לתוכו כראוי (כי בזמנם הי' לכל חצר רק בית אחד); אמנם בזמנינו, רוב הבתים שבעיירות יש בתוכם כמה דירות (עד שצריכים לעשות עירוב חצרות ביניהם) ואם כן לכאורה יש לכל בנין דין חצר (שיש בו כמה דירות) ולכל מבוי דין מבוי.

וכן מבואר בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' מא סוף אות ח: דמבואות דידן בתים וחצרות פתוחים לתוכן ממש ואין להם שום קולא משאר מבוי, דאף אם החצר אין בה רק בית אחד מ"מ כיון שיש בהבית כמה חדרים י"ל שהם כשני בתים הפתוחים לחצר.

והכוונה בזה היא כמבואר בשוע"ר סי' שסה ס"י: "אפילו בבית אחד מחדר לחדר אם בכל חדר דר אדם אחד בפני עצמו". ועאכו"כ שכן הוא בבניני מגורים שבהם כמה דירות, שבכל דירה גרה משפחה נפרדת.

ועיקר הבעיה בזה היא בכל העירובין שאנו עושין בעיירות, שאף שיש צוה"פ מכל צד עדיין צריך לחי או קורה בכל פינה רחוב הסמוכה לצורת הפתח, וכן צריך צורת הפתח לכל שאר פינות הרחוב, כדין מבוא עקום או מבוי כנדל (שבסי' שסד).

וכבר הקשה במ"א סי' שסג ס"ק כז מדוע אין אנו עושים לחי או קורה בכל פינה, ומתרץ שמבואות שלנו אין להם חצרות ובתים וא"כ יש למבואות דין חצרות שאין בו דין מבוי עקום. וכ"ה בשוע"ר סי' שסד ס"ט. אמנם במבואות שלנו שיש להם בנינים שבכל אחד מהם יש כמה דירות, אם כן יש להם לכאורה דין מבואות, וא"כ נצטרך לעשות להם לחי או קורה בכל פינת רחוב. ובלשונו של המ"א: "וצ"ע שלא ראיתי נוהגין כן".