תושב השכונה
בקשר להמנהג לעלות לתורה בשבת שלפני יום ההילולא רבה (ג' תמוז, יו"ד שבט), וה"ה בכל השנה כולה במקרה שיש שני חיובים וכ"א רוצה מפטיר, ובשל כך מוציאים כמה ספרים בפ"א אחת - ראיתי שישנם שני מנהגים בבתי כנסיות של אנ"ש.
א. בשעת פתיחת הארון ולאחר אמירת ויהי בנסוע וכו', מוציאים את כל הספרים בב"א, וכ"א לוקח את הספר שלו למקום המוכן לקריאה.
ב. בשעת פתיחת הארון ואמירת "ויהי בנסוע", מוציאים בתחילה רק את הספר העיקרי לצורך המנין הגדול, ואחרי שהספר כבר מונח על שלחן הקריאה אזי פותחין שוב את הארון ולוקחים את שאר הספרים כפי הצורך, אך בלי אמירת "ויהי בנסוע" נוספת כיון שסומכים על האמירה הראשונה שאמרו בשעת הוצאת הראשון.
בטוחני, שכל קהילה האוחזת בא' המנהגים דלעיל מסתמכת על הוראה של בר סמכא שודאי ראוי לסמוך עליו, עם זאת עלה בדעתי דיש מקום לחקור באיזה משני מנהגים אלו עדיף לנקוט, ואיזה מהם יותר קרוב להלכה.
דהנה איתא בפרק "אלו נאמרין" (סוטה מ"א ע"א): "ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. ופריך: וליכרכי' לספר וליקרי? (פירוש: הרי יכול לגלול את הספר לחומש הפקודים ולקרא שם מתוך הספר ולמה לו לקרא בע"פ?) א"ר הונא וכו' - לפי שאין גוללין ס"ת בציבור (פירוש: שאין ראוי לגלול ספר בציבור דגורם ל'טרחא דציבורא'). וליתי ס"ת אחרינא וליקרי? (פירוש: יביאו מתחילה ב' ספרים; אחד גלול בפרשת אחרי מות (מקום הקריאה הא'); וס"ת הב' יהי' גלול בפרשת פנחס (מקום הקריאה הב'), ולמה לו לקרוא בע"פ) רב הונא בר יהודה אמר - משום פגמו של ראשון (שלא יאמרו מצא בו פסול, רש"י). ר"ש בן לקיש אמר - לפי שאין מברכין ברכה שאינה צריכה. ופריך: ומי חיישינן לפגמא והאמר ר' יצחק נפחא ר"ח טבת שחל להיות בשבת מביא שלש תורות וקורא אחת מענינו של יום; ואחת של ר"ח; ואחת בשל חנוכה? (ומשני) תלתא גברי בתלתא סיפרי ליכא פגמא, חד גברי בתרי ספרי איכא פגמא (פירוש: כה"ג הקורא ביוה"כ יחיד הוא וא"כ כאשר הוא קורא בב' ספרים יש חשש פגמא, משא"כ בשבת ר"ח טבת שג' אנשים קוראים (בג' ספרים) אז אין שום חשש של פגמא כי כ"א קורא בספר תורה שלו ובענין שלו)", ע"כ.
ולכאורה מזה מובן בנוגע לעניננו, דכאשר הס"ת כבר מונח על שלחן הקריאה ושוב פותחין הארון פעם נוספת ולוקחין עוד ספר, הרואה סבור שאין זה אלא מפני שמצאו איזה פסול בראשון א"כ יש כאן חשש פגמא של הראשון. ואע"פ שיש לחלק בין נדון דידן להנדון בגמ' (דכאן מוכח בעין לכל רואה שזהו מפני שזקוקים לב' ס"ת מלכתחילה) אעפ"כ נ"ל, שבכל מה דאפשר להתרחק מחשש פגמא - עדיף. משא"כ להמנהג הא' דמוציאין את כל הספרים ביחד בעת פתיחת הארון אזי אין כאן שום חשש פגמא, שהרי זה דומה לג' גברי בג' ספרים דליכא משום חשש פגמא.
עוד נ"ל, שכאשר מוציאין את כל הספרים ביחד בעת פתיחת הארון, יוצאין באמירת ויהי בנסוע הא' כל המנינים במקומות הקריאה השונים. משא"כ כאשר סוגרין הארון ושוב פותחין פעם שני', אזי זה כמו הוצאה חדשה ואינו יוצא באמירת ויהי בנסוע שאמר בפעם הראשונה וצריך לאומרה פעם ב'. ואדרבה! אילו אמרו עוד פעם ויהי בנסוע החרשתי, כי הרואה אמר שיש כאן שני מנינים ואין כאן חשש פגמא, אבל כאשר מוציאין את הספר השני ולא אומרים ויהי בנסוע אזי מתחזק הענין של חשש פגמא כי הרואה אומר מדוע הוציאו עוד ספר ולא אמרו ויהי בנסוע כיון שזהו מנין אחד, ולמה הוציאו עוד ספר אין זה אלא שמצאו פסול בראשון. וגם עושין בזה תרתי דסתרי.
גם רציתי לעורר, דבנוגע להכנסת הספר לארון יש הנוהגים שמיד אחרי אמירת מפטיר והפטרה מיד מחזירין את ספרי תורה הב' והג' שהוציאו, ובלי אמירת יקום פרקן ובלי אמירת אשרי, ובלי ברכת החדש בשבת מברכים החדש.
ולפענ"ד לא נכון לעשות כן, ובשלמא כאשר קוראים בתורה קודם התפלה או לאחרי' דאז מלכתחילה לא נעשתה בסדר התפלה. אבל בנדו"ד דהוציאו את הספרים בתוך סדר התפלה א"כ חל על הספרים כל הדינים של סדר התפלה. ועוד: אם מחזירין הספרים בלי אמירת סדר התפלה יש גם כאן חשש של פגמא כי הרואה סבור מדוע החזירו הספרים ולא אמרו קודם את סדר התפלה עד אחרי אמירת אשרי, אין זה אלא מפני שמצאו בו איזה פסול.
היוצא מכל דברינו, דהעיקר ככת הא' המוציאים את כל הספרים ביחד בעת אמירת ויהי בנסוע ופתיחת הארון בראשונה. וכן אחרי גמר קריאת התורה לומר את כל סדר התפילה כולל גם ברכת ר"ח על כל ספר וספר. ובאם רוצים להצטרף להמנין העיקרי לאמירת ברכת החודש, אזי לכה"פ יחזיקו את כל הספרים עד אחרי אמירת אשרי ורק אז להכניס את כל הספרים ביחד. ומובן הדבר שלא באתי לפסוק הלכות, אלא רק את הנראה בעיני כתבתי ולעורר את מורי הוראה לטפל בזה ולהורות לאנ"ש את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.