בעברי על ספר "נטעי גבריאל בר מצוה" (תשס"ב) שמתי לב לכו"כ דינים ומנהגים שמקורם בכתבי חב"ד , אשר נעתקו בחסר ויתיר. והריני משתף את הקוראים בהגהות ותיקונים שרשמתי לעצמי:

א. פ"ב ס"ה: כותב לגבי שנה מעוברת "והנוהגים בלא"ה להניח תפילין שלשים יום לפני הבר מצוה, יש להקדים את הנחתם ימים אחדים לפני יום ההולדת באדר ראשון". ובהערה ה' "ובשערי הלכה ומנהג סי' לב הוסיף דלחסידי חב"ד כדאי להתחיל חודש ויום אחד לפני יום שנולד".

במקור: כותב רבינו "תמהתי במ"ש הוא שהיום ז.א. כ"ה אד"ר התחיל נכדו להניח תפילין, ובכ"ה אד"ש נעשה בן י"ג שנה, כי אף שכתוב בהגהות הרמ"א (או"ח סי' נה) שנעשה - בשנה מעוברת - בן י"ג שנה באדר שני . . משא"כ בהנוגע להנחת תפילין, שבלא"ה הובא במג"א להניח שני חדשים לפני זה ומובא בהיום יום שמנהגינו הוא להתחיל בשני חדשים קודם. ואפילו לפ"ד הרמ"א להתחיל להניח ביום הבר מצוה (שאין אנו נוהגים כזה כלל וכנ"ל) עכ"פ כדאי להתחיל להניח חודש ויום א' לפני זה וכמובא באורחות חיים להרה"צ מספינקא סי' לז". עכ"ל.

הרי מפורש שחסידי חב"ד צריכים להניח ב' חודשים קודם וכרגיל בכל שנה, ורק לנוהגים להניח חודש אחד קודם כדאי להוסיף יום אחד לפני"ז ומטעם המבואר באורחות חיים שם, עי"ש.

ב. פ"ד ס"ד: יש נהגו לקבל ברכת הורים וזקנים השייכים לשמחתם, ובהערה ד': כן מנהג צדיקי בית חב"ד. כמ"ש בספר המאמרים (תשי"א) עמ' קעו. וספר מאמרים (תש"ט) עמוד רז.

במקור: בסה"מ תשי"א לא נמצא עמוד כזה ואולי כוונתו להמסופר שם (עמ' 172) אודות הברכות שקיבל אדמו"ר הריי"צ ביום הנחת תפילין שלו שנתיים לפני הברמ"צ. ובסה"מ תש"ט מסופר מה שאמר אדמו"ר מהר"ש נ"ע לכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע בברכת הבר מצוה שלו, עיי"ש. ולא מוזכר שכן נהגו "צדיקי בית חב"ד". וראה ספר השיחות קייץ הש"ת (עמ' 139) דהרבי מהר"ש שלח את בנו הרש"ב נ"ע לקבל ברכה לפני הברמ"צ מדודו מליאדי עיי"ש.

ג. פ"ד ס"ה: מצוה על האב ללמד את בנו הלכות תפילין ונכון לחנכו ללמוד הדינים עכ"פ בקיצור שו"ע או בדרך החיים וכדומה, לדעת המעשה אשר יעשה, ובהערה ו: קובץ היכל מנחם ח"א עמוד ר"י.

במקור: כ"ק אדמו"ר שליט"א [להבחור י.י.ז.]: הצעתי שתלמד ותשנן הדינים שנוגעים לך ב"קיצור שולחן ערוך" - שכן מזדמן ונמצאים בדרך וצריכים לדעת איך לנהוג". עכ"ל.

הרי א) לא מפורש שהוא לימוד הלכות תפילין דווקא, ואדרבה אם ניזיל בתר טעמא, הרי זה בפשטות הוראה ללמוד כללות הדינים, ועיי"ש עוד. ב) לא הזכיר ספר דרך החיים.

ד. פ"ד ס"י: משעה שמתחיל להניח תפילין בתקופה שלפני בר מצוה. הזמנים מסוגלים וכל שעה בהם יקרה מאוד, לכן יזהר לנצל הזמן ללימוד תורה בהתמדה ולקיים מצות בהידור ככל האפשר. ובהערה י"א: אג"ק (חי"ד) חי"ח עמוד רכג.

מה שציין בסוגריים "חי"ד" כנראה הוא ט"ס.

ומה שכותב בהמשך לציון מ"מ הנ"ל באג"ק: "וכמו שהתחיל בהנחת תפילין בגשמיות בתור הכנה לזמן חיובו עפ"י שו"ע ה"ה בהנוגע להכנס ברוחניות", הוא לשון רבינו (לא מדויק) באג"ק חי"א עמ' שמ.

ה. פ"ד סי"א: יש נוהגין ללכת לציון של צדיק. קודם הבר מצוה, והערה יב: קונטרס רשימות חוברת ה' עמ' לג ואג"ק (חב"ד) ח"ד עמוד צה.

ברשימות שם (הנדפס בספרים הוא חלק א' עמ' 132) מספר אדמו"ר הריי"צ נ"ע "הברמ"צ שלי הי' ביום ב' ואז עליתי לתורה, כשהייתי עמו על האוהל, צוה לי לאמר שם..." ומשמע מסדר הענינים שהי' באוהל ביום הבר מצוה וכ"ה באג"ק חכ"ו עמ' רמז "ויעשה הבר מצוה דוקא כאן ויוכלו להשתתף בשמחתו כל חביריו שי' בלימוד התורה, ובאותו יום יבקר עה"צ של כ"ק מו"ח אדמו"ר וכו' וכו'. [ההדגשות במקור]

ומה שציין לאג"ק ח"ד הוא ט"ס, וצ"ל: ח"ה. ושם כותב רבינו "וכיון שהבר מצוה של בנו הוא בהימים הקרובים ליום ההילולא יו"ד שבט, הרי לכאורה זהו הוראה שצריך להאחז (אנחאפען זיך), בהזדמנות זו ולהיות על הציון" עיי"ש המשך המכתב. והמדובר בבר מצוה שחל להיות בפר' בשלח, י"ג שבט אותה שנה, תשי"ב, כמפורש בריש המכתב, ונראה לכאו' שלהיות על הציון הוא מחמת יו"ד שבט וקירבתו לזמן הבר מצוה.

ו. פ"ד סי"ד: יש ללמוד הלכות מופלא סמוך לאיש בשנה שלפני הבר מצוה, שהרי מאז חלים הנדרים מה"ת וצריכים לעשות הכנה והקדמה של הוספת גדר ופרישות על מה שאסרה תורה, שזה ענין הנדרים אשר עי"ז יוכל לקיים את המצוה כשיגדיל, ובהערה טו: תורת מנחם ח"ג עמוד רנב.

בתורת מנחם ח"ג עמ' 222 [רכב, והמצויין רנב הוא ט"ס] מובא אכן הלשון שהעתיק המחבר "וצריכים לעשות וכו'", אבל מש"כ יש ללמוד הלכות מופלא סמוך לאיש הוא כנראה הוספת המחבר.

ולהוסיף: שבספר שבח יקר (עמ' 98) מעתיק מכתב מהרבי (ל' תשרי תש"כ - אינו באג"ק] "כותב אודות הגיעך לגיל מופלא סמוך לאיש, ותבקש את אביך שי' וכן את ראש ישיבה שלך שי' להסבירך ענין דמופלא סמוך לאיש והאחריות הנוספת על ידי זה". עכ"ל.

ז. והנה בהערה טו שם כותב המחבר: תורת מנחם ח"ג עמוד רנב ענין דמופלא איש והאחריות הנוספת עי"ז, ותקותו יוסף אצלך רצון וחפץ לעוד יותר התמדה ושקידה בלימוד ולהנהגה במעשים טובים עיי"ש.

לשון זה "ענין דמופלא" אינו בתורת מנחם שם רק הוא לשון המכתב שנעתק "בשבח יקר" דלעיל וצריך לתקנו כבמקור א) במקום: ענין, צ"ל: להסבירך ענין. ב) במקום: ותקותו, צ"ל: ותקותי. ג) במקום: ולהנהגה במעשים טובים, צ"ל: ולהנהגה כיאות לתלמיד ישיבה הקדושה תומכי תמימים.

ח. פ"ד סט"ו: בר מצוה נחשב לבר דעת במילי דתליא בדיבור, כתרומה ונדר וכדומה, לכן יש לעורר שיקבל עליו שלא יחל דברו ולא יעשנו חולין. ובהערה טז: תורת מנחם ח"ג עמוד רנב.

במקור: לא נמצא בשיחה הנ"ל, וצ"ע.

ט. פ"ה ס"ו: יש נוהגין שנער הבר מצוה יתן צדקה ביום הבר מצוה קודם תפילת שחרית, ונכון שגם ההורים ינהגו כן, ואם חל בשבת או ביו"ט יתנו הצדקה במנחה בער"ש ובעיו"ט או ביום ראשון ואסרו חג. ובהערה ט': שערי הלכה ומנהג ח"ב עמוד שז.

ובמקור: "יתן הבר מצוה לצדקה (מכספו הפרטי) לפי התפילה הן בבוקר (לפני שחרית) והן לפני מנחה [ואם יום הבר מצוה חל בשבת ויו"ט לתת לצדקה בערב שבת ויו"ט וביום ראשון לאח"ז].

י. פ"ו ס"א: וי"א שאין מכבדים קטן לעלות למפטיר לפני שנעשה בר מצוה. ובהערה ב': אג"ק (חב"ד) חי"ז עמוד פז.

במקור: "שמנהג העולם בעלי' למפטיר, אינו מנהג דווקא (ויש מקום לומר שבכ"מ נוהגים בזה), כיון שאין סומכין על ההורים, האם עלייתו לתורה של הבר מצוה הוא בזמנו או מקודם לו, ולכן הנהיגו עלי' למפטיר, אבל כנ"ל אין זה מנהג מקובל". הרי אין המדובר לגבי קריאה לנער לפני בר מצוה, רק אודות נער בר מצוה. וע"ז כותב רבינו שאין זה מנהג מקובל כמבואר שם. ואדרבה מבאר דאלו הנוהגים כך הוא דווקא בגלל החשש שהוא עדיין קטן לפני ברמ"צ ואז לכה"פ יקרא המפטיר, דהרי קטן רשאי לעלות למפטיר.

יא. פ"ו סי"ג: מי שנעשה בר מצוה בשבת . . יש נוהגים לקרותן למפטיר ובהערה כז כותב: וכ"כ בלקו"ש ח"ו עמוד קצט מעלה שישנה במפטיר למרות שתקנה זו נתקנה בזמן הגזירה ומחמתה עי"ש בארוכה.

ולא מצאתי שיחה זו בח"ו, ואבקש מי שיוכל לגלות מקורו.

י"ב. פי"ב ס"ב: י"א לברך (שפטרני) בשם ומלכות ובהערה ד' בסופו: ועי' בשער הלכה ומנהג ח"א עמוד קכא. הוא ט"ס וצ"ל עמוד קפה.

י"ג. פט"ז ס"ז: אם אי אפשר לעשות הסעודה בזמנה, נכון לעשותה בשבת שלאחר זה, ובהערה ח: אג"ק חי"ז עמוד פז שבשבת עיקר העליה של כל עניני תורה ומצוה דששת ימי המעשה הקודמים לשבת. דלשבת יש שייכות ליום בר מצוה ולא יום אחר, וכן נהגו בדורות שעברו בכמה קהילות לעשות את שמחת הבר מצוה לכתחילה בשבת שאחר הבר מצוה עיי"ש.

במקורו השאלה היא לגבי נער שחל הברמ"צ שלו בערב ר"ה אם יש מקום לעשות הסעודת מצוה במוצש"ק וכפי המבואר מהמכתב, הברמ"צ הוא ביום ראשון ערב ר"ה תשי"ט, וע"ז שואל האם לעשות הסעודת מצוה במוצש"ק ליל הברמ"צ, ע"ז כותב הרבי "הר"ז פשוט כיון שהכניסה בגיל מצוה היא ברגע הראשון לאחרי גמר הי"ג שנה" ואין כאן אפילו רמז אודות ברמ"צ בשבת לאחרי יום הולדת. וגם הביאור אודות מעלת השבת לא מוזכר כאן. וצ"ע מקורו.

ולהוסיף דבאג"ק חט"ו עמ' רנז אודות בר מצוה שחל בערב תשעה באב כותב הרבי "יש לברר אם יש מנהג במקום בכגון דא, ובאם לאו הרי יש לעשותה בזמנה, ז.א. ליל ח מנ"א, ובאם אי אפשר מאיזה טעם שיהי' בשבת שלאחריו, עכ"ל.

יד. פרק כא ס"ח: נעשה בר מצוה בערב סוכות או בערב פסח וכדומה שא"א לעשות סעודה מפני טרדות החג, יעשה סעודה באסרו חג, או בנעילת החג ובהערה י: שערי הלכה ומנהג ח"ב עמוד שו.

במקור: לא נזכר כלל עד"ז וצ"ע מאי שני ליה להמחבר דין זה ממה שהזכיר קודם (פט"ז סי"א) אודות ברמ"צ בערב ר"ה, ערב יוכ"פ, ערב שבת ועוד שבכל אלו דעת רבינו שיעשו ביומם או בלילה שלפניו.

טו. פ"י ס"ג: ויש נוהגים שנותנים לו עליה רק בשני וחמישי ובמנחה בשבת, שהוא עת רצון ולא דוקא בשחרית ובהערה ה': ליקוטי דיבורים ח"ב עמוד רסז בשם בעל התניא דקריאת שני וחמישי היא עת רצון כמו במנחה של שבת.

במקור: "אז מען דארף זיך משתדל זיין אז דעם ערשטן מאל וואס דער בר מצוה איז עולה לתורה זאל עס זיין אין די קריאה"ס פון שני וחמישי אין מנחת ש"ק" כך שהלשון רק בשני וכו' הוא לאו דווקא. וגם מש"כ "ולאו דוקא בשחרית" אין לו פשר, דמתחיל ב"רק" ומסיים ב"לאו דוקא".

טז. שם: בהמשך ההערה: וראה בספר לקוטי דיבורים ח"ב עמוד רנז [ט"ס, וצ"ל: רסז] שהבעש"ט אמר להמגיד ממעזריטש זי"ע שיש להשתדל שהעליה לתורה וכו' . . ובסידור התניא שהקריאה בתורה בימי שני וחמישי היא עת רצון וכו', והוסיף שאצל המלך יש זמן מיוחד בכל יום לקבלת בקשות וכו'.

מה שהביא בשם "סידור התניא" מובא בלקוטי דיבורים שם. בשם "דער זיידע האט געזאגט" והיינו הבעש"ט, והמשל מהמלך הוא הוספת אדמוה"ז שביאר לבנו ר' חיים אברהם נ"ע בהפירוש "עת רצון".

ועיי"ש עמ' רסו, ב שקו"ט הלומדים למה דחה אדמוה"ז העלי' לתורה מיום חמישי יום הבר מצוה לשבת במנחה דוקא.

יז. פי"ז סכ"ד: יש צדיקים ששמחת הבר מצוה בביתם נמשכו שבוע שלם באמירת חידושי תורה ואמירת חסידות והתוועדו בסעודת שמחה של מצוה, ובהערה לא: כ"כ בספר המאמרים (שנת ת"ש) עמ' נט, שכן היה אצל בעל התניא. וצ"ל: ספר השיחות קיץ ת"ש.

יח. פכ"א ס"ד: נעשה בר מצוה בערב ראש השנה או בערב יום כפורים שבני אדם טרודים יש לדחות הסעודה לאיזה ימים, אך ביום הבר מצוה יש לעשות סעודה קטנה למנין קרואים, ובהערה ו: כן נראה שסו"ס עיקר המצוה והשמחה ביומו וראה שערי הלכה ומנהג ח"ב עמוד שי דכשחל בר מצוה בערב יו"כ, יש לעשות התחלה ביומו ולסיים הסעודה במוצאי יו"כ אשר עת רצון הוא.

והנה אף שנכון הוא לגבי עיוה"כ, אך לגבי ערב ראש השנה כותב רבינו (אג"ק חי"ז עמ' פז - העתיקו המחבר בפט"ז סי"א), כשערב ר"ה חל ביום ראשון, ד"יש מקום לעשות הסעודת מצוה במוצש"ק" ועיי"ש הביאור.

יט. כ"ב ס"ח: כשנעשה בר מצוה בערב ת"ב, במקום שנהוג לעשות סעודה לאחר הנחת תפילין, מוטב לדחות הסעודה עד מוצאי ת"ב, ועיי"ש במקורות.

המבואר שם הוא למנהג צאנז שעושים סעודה לאחר הנחת תפילין עיי"ש. אבל אודות חגיגת בר מצוה שחל בערב ת"ב כותב רבינו (אג"ק חט"ו עמ' רנז - הועתק בשערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' שי) "אודות הסעודת מצוה, יש לברר אם יש מנהג בכגון דא, ובאם לאו הרי יש לעשותה בזמנה, ז.א. ליל ח מנ"א, ובאם אי אפשר מאיזה טעם שיהי', בשבת שלאחריו". עכ"ל.

כ. פי"ז ס"ב: המנהג לדרוש פלפול, ובהערה ג' מעתיק מספר ילקוט בר מצוה (חב"ד תשמ"ג) שהוא מנהג ישראל שהתפשט וכו' הרי זה הוכחה שזהו מנהג טוב ועוד דברי הרמב"ם שמנהגות שנתפשטו בתפוצות ישראל מקבלים התוקף דמ"ע ומל"ת ועיי"ש.

בילקוט בר מצוה לא מצאתיו, ולשון זה נמצא בהתועדיות תש"נ ח"א עמ' 162.

אבל באג"ק (חי"ז עמ' רל - הועתק בשערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' שח) כותב רבינו "במ"ש ע"ד דרשה בנגלה ליום הבר מצוה - הנה לדעתי ברור שצריך להכין לא רק מאמר בחסידות וגם לאמרו אלא גם ענין בנגלה, ובאם לדרוש גם הענין בנגלה, בזה מנהגים חלוקים". עכ"ל.

כא. פל"א ס"ד: [בת מצוה] יש שכתב שההורים יקנו מתנה יפה להנערה, או לעשות מסיבת שבת או מלוה מלכה, ובהערה ה': שערי הלכה ומנהג עמ' שיא.

המעיין שם יראה שהם ב' תשובות שונות א) לקנות מתנה יפה. ב) החגיגה תהי' בתור מסיבת שבת או מלוה מלכה.

כב. פל"ג ס"ח: המניח תפילין איזה שבועות קודם היותו בר מצוה וחל יו"ט וחוה"מ באמצע, יש להתחיל להניח שבוע קודם מהרגיל, ובהערה יג: תשובות וביאורים עמוד נד ואג"ק חי"ח עמוד רסו.

באג"ק שם אינו בנמצא אך נדפס באג"ק חכ"ג עמ' פט והועתק גם בשערי הלכה ומנהג ח"א עמ' עח ומה שציין המחבר לאג"ק חי"ח הוא המקור על מה שכתב בפרק ל"ד ס"ד שגם לפני הברמ"צ יש לחנכם להניח תפילין כל משך התפלה.

כג. פמ"ח ס"ד: לא יפסיק כלל בין ברכת להניח להנחת תפילין של ראש אפי' לענות קדושה וברכו וכו' ועי"ש מקורו.

אבל רבנו מדייק (אג"ק חט"ו עמ' קפה - הועתק שערי הלכה ומנהג ח"א עמ' סט) מלשון אדמוה"ז בסידורו "שלא לבטל מעניית דבר שבקדושה" - "מוכח דחיוב הוא" להפסיק אף שיגרום ברכה נוספת.

כד. פל"ט סי"ב: יש נוהגים ללמוד עם הנער קודם הנחת תפילין פרק מ"א בספר התניא המדבר אודות ההתבוננות הקשורה עם מצות תפילין עד שיוחקקו הדברים במוחו וזכרונו, ובהערה ט"ז: לקו"ש ח"א עמוד רפט ואג"ק חי"ד עמ' תקלג.

במקור: בלקו"ש ח"א לא מצאתי מזה. ובאג"ק כותב רבינו "ומהנכון שילמוד אם בעצמו או עם מי שהוא. הכתוב בשולחן ערוך ומועתק בתניא ריש פרק מ"א בהתבוננות וכו'" עיי"ש. ובפשטות מתייחס לכוונת מצות תפילין המבואר בשוע"ר סי' כה סעי' יא. אבל באג"ק חי"א עמ' שמ כותב "ותבקש את הר"מ והר"י שלך שילמדו אתך בהדגשה הדרושה ריש פרק מא בתניא קדישא בהאמור שם בהנוגע לתפלין".

כה. פ"מ סי"ב: בהערה יד מציין לקובץ היכל מנחם ח"א עמ' ח - אודות כיסוי הקטן על תפילין של יד. והוא ט"ס, וצ"ל: חלק א' עמ' רי.

כו. שם סי"ג: י"א להסיר הכיסוי הקטן קודם שמברך על תפלה של יד עד גמר הנחת תפלה של ראש, ואז יחזיר הבית יד של התפילין, ובהערה טז מציין כמה ספרים וכותב "וכ"כ תשובות וביאורים עמ' נז. . ואג"ק חי"ב עמ' תלג".

במקור: לא מוזכר זה כלל, והמכתב שם הוא הוא המכתב שהעתיק המחבר בהערה שלפני"ז שם, הערה יד, אודות שימת הכיסוי על תפילין משך זמן התפילה. וצ"ע.

כז. פמ"ז ס"ו: ויש נוהגים להסתכל במראה לכוין בדיוק את המקום, ובהערה ח: לקו"ש ח"ג עמוד תתנג שכן נהג בעל התניא להשתמש במראה לכוין את התפילין וכן נהגו אחריו צדיקי בית חב"ד וחסידיו.

במקור לא נזכר שכן נהגו הרביים וכו'. ורק על אדה"ז מסופר אודות קופסת הטאבאק. אבל באג"ק חי"ד עמ' שעד כותב רבינו "כותב שכאשר מניח תפילין של ראש אינו יכול להכריע אם מונחים על מקומם הראוי, ידוע ההנהגה בזה, שמבקשים את הנמצא אצלו שיראה אם מונחים במקומם, ופשוט דין תוה"ק שסומכין ע"ז וכמו בכו"כ עניני התורה", עכ"ל.

בהערה שם ממשיך: אכן בספר השיחות אדמו"ר הרייץ התש"ב עמ' קב, כתב שלא כאלה שמסתכלים במראה לראות את התפילין . . אך יכולים הרי לשאול על כך את השני וכו'.

במקור המצויין לא מצאתיו. רק בסה"ש שם עמ' 90 מביא הסיפור עם קופסת הטאבאק. אבל נמצא הוא בספר השיחות תש"ד עמוד 111. ומתוכן הדברים נראה שמעורר להתרכז בעיקר ולא בטפל, עיי"ש.

כח. פמ"ח ס"ג: נכון שלא להפסיק בדיבור עד אחר שיכרוך הכריכות שעל האצבע, מפני שאז נגמרת מעשה המצוה, ובהערה ד: קצות השלחן סי' ח סקמ"ב בסופו, אכן עיי' ברשימות האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל קונטרס כח, שלמעשה מנהג חב"ד שאין להקפיד שלא להפסיק בדיבור.

במקור: ברשימה שם (בספרים: ח"ב עמ' 247) מביא רבינו תשובות הרמב"ם שהקשירה על האצבע משלים הקשירה, וכותב "ולא ראיתי נזהר בזה" ולאחרי הביאור מסיים "ובכ"ז צ"ע" ושם, (עמ' 248) מבאר עוד, מדוע זה צ"ע. ומובן שמזה עד ל"מנהג חב"ד" שאין להקפיד עדיין דרך רחוקה היא.

כט. פ"ט הערה י"א: מעתיק מרשימות (ליובאוויטש) וצ"ל רשימות חוברת נט (בספרים הוא ח"ג עמ' 145).

ל. פמ"ג הערה ח: נדפס שו"ע הרב סמ"ז. וצ"ל סט"ז.

לא. פל"ז ס"א: כשלובש תפילין בפעם הראשונה . . וי"א שאין לברך שהחיינו אלא על מצוה שיש בה שמחה או על מצוה שבאה מזמן לזמן. ובהערה ב: וכן מנהג חב"ד שאין מברכים שהחיינו על שמחת הגיעו לעול מצוות.

המחבר לא ציין מקור לדבריו וכדאי לציין להביאור בזה התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 157 הערה 71. אבל שם מדובר בקשר ליום הבר מצוה. ובנוגע לשהחיינו על תפילין כותב רבינו (לקו"ש חי"א עמ' 289) "כיון ש(כמדומני ברור) פשוט המנהג שלא לברך שהחיינו כשמניחים תפילין בפעם הא'". ונתבאר בהתוועדויות תשמ"ב ח"ב עמ' 1112 עיי"ש הביאור.

לב. פנ"ד ס"ו: יכניס סוף הרצועות לתוך אבנטו, והעיקר שלא יגעו בארץ. ובהערה יא: כן מנהג חב"ד ועוד עיי"ש.

בספר המנהגים מועתקת הערת הרבי המדייק, ממה שכתוב בפרי עץ חיים משמע שהדרך לילך ברצועות ארוכות וכו', (והעתיקו המחבר בפרק נב הערה ו) אבל אינו כותב שזהו מנהג חב"ד, וגם ברור לי שלא ראיתי את הרבי נוהג כן.

לג. פנ"ה ס"ז: נכון לסדר התפילין בעצמו. ובהערה ח לאחרי ציון מקורות לזה כותב וכן מנהג חב"ד.

וצ"ע המקור לזה. מה שמצאתי לע"ע הוא המסופר בספר השיחות תרפ"ח - תרצ"א עמוד 247 שכן נהג רבי לוי יצחק מברדיטשוב ועיי"ש מה שביאר טעמו בזה.

לד. פל"ג ס"ז: וי"א שאף יתום אין להקדים להניח תפילין שאין לשנות משאר ילדים. ובהערה יב ציין כמה מקורות ומסיים "וכ"כ אג"ק חכ"ג עמוד פט".

במקור המצויין לא נמצא מזה כלל. אבל באג"ק ח"ג עמוד קלו (והועתק בשערי הלכה ומנהג עמוד עט) מאריך רבינו בביאור הטעמים השונים האם להקדים ליתום להניח תפילין וכותב "ולפי ענ"ד הרי גם ביתומים הבו דלא להוסיף על זמן לימוד דשאר נערים". יעיי"ש עוד.