בעטרת ראש שער יוהכ"פ עמ' 60 מבואר וז"ל: "ולזה הטעם היה צ"ל בכל עבודת היום "קידוש ידים ורגלים בכיור" בבחינת מים חיים דוקא, כי מים חיים היא בבחינת מקור החכמה שלמעלה מבחינת הבירורים דרפ"ח כנ"ל". עכ"ד.

והנה מש"כ דהקידוש ידים ורגלים של יוהכ"פ היא בכיור, צ"ע. שהרי משנה שלימה שנינו ביומא (מג, ב): "בכל יום כ"ג מקדש ידיו ורגליו מן הכיור והיום מן הקיתון של זהב", ולר' יהודה גם בשאר ימות השנה קידש מן הקיתון של זהב, אך זה ברור לכו"ע דלעבודת היום של יוהכ"פ קידש ידיו ורגליו מקיתון של זהב ולא מן הכיור, וכן פסק הרמב"ם (הל' עבודת יום הכפורים פ"ב ה"ה): "דבכל יום כ"ג מקדש ידיו ורגליו מן הכיור כשאר הכהנים והיום מקדש מקיתון של זהב משום כבודו". ולפ"ז תמוה מש"כ בעט"ר דבכל עבודת היום קידש ידיו ורגליו מן הכיור.

ואולי י"ל בזה דהנה הא דביוה"כ קידוש ידים ורגלים הוא מקיתון של זהב מבואר בגמ' שם (מה, א) דהיא משום כבודו של כהן גדול - וצ"ב האיך הותר לקדש מקיתון של זהב מחמת כבודו דכה"ג הא מצוה לקדש מן הכיור והאיך דחינן חיוב כזה מחמת כבוד כ"ג.

והנה הא דמצוה לקדש ממי הכיור כ' הרמב"ן (שמות ל, יט): "הרחיצה היא המצוה אבל הכיור צוה בו להזמנה ואיננו מעכב ולא מצוה, כי ביוהכ"פ כ"ג מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב שהיו עשוין לכבודו אבל למדנו מן הכיור כי צריכה כלי". עכ"ד. - ולהרמב"ן הא דקאמר הגמ' דביוה"כ מקדש מקיתון של זהב מחמת כבודו דכ"ג אין הפי' דהחיוב קידוש מן הכיור נדחה מחמת כבודו דכ"ג, דהכיור אינו מצוה כלל והיא רק להזמנה וא"צ שהמצוה תדחה מחמת כבודו דכ"ג, רק בעצם הקידוש מקיתון של זהב מכבד הכ"ג, אמנם הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש (פ"ה ה"י) כתב: "מצוה לקדש ממי הכיור ואם קידש מא' משאר כלי שרת כשר". ומשמעות דבריו היא דהוי דאורייתא דמצוה לקדש ממי הכיור, משמע דהא מעיקרא דדינא רק דבדיעבד כשר גם בשאר כלים אך לא לכתחילה, ולפ"ז צ"ב כנ"ל וכי משום כבודו דכ"ג מוותרינן על מצוה לכתחילה של קידוש ממי הכיור ומקדשין מקיתון של זהב.

וראיתי בשיעורי הגרי"ד סולוביצ'יק ז"ל עמ"ס יומא שמדייק בלשון הרמב"ם שכתב מצוה לקדש "ממי הכיור" ולא כתב שמצוה לקדש מן הכיור אלא "ממי הכיור", ומבאר בזה דלשיטת הרמב"ם מותר לקדש גם משאר כלים אפי' לכתחילה ובתנאי שהמים של אותה כלי הם מי כיור, דהיינו אם קידש המים בהכיור ואח"כ נתן המים בכלי אחר כיון שהמים נתקדשו בהכיור, כשרים המים לכתחילה לקידוש ידים ורגלים, ובאמת יכולים לקדש גם בשאר כלי שרת ומים שנתקדשו בהם כשרים ג"כ לקידוש, אך המקדש בהם חיסר המצוה של קידוש ידים ורגלים ממי הכיור כיון שבכלים אלו יש קדושה כללית המכשיר למנחות וכיו"ב אך מעלת הכיור היא דהמים נתקדשו בכלי שמיוחד רק למטרה זו של קידוש ידים ורגלים, ולפ"ז י"ל דאה"נ דהכ"ג קידש ידיו ורגליו מקיתון של זהב אך י"ל דמקודם נתקדשו המים בהכיור, ונעשו למי כיור ואח"כ הועברו לקיתון של זהב, יעו"ש בדבריו. ולפי"ז י"ל בכוונת העט"ר שכתב דכל עבודת היום קידוש ידים ורגלים בכיור, אין הכוונה דעצם הקידוש הוא מן הכיור רק דהמים נתקדשו בתחילה בכיור ואח"כ הועברו להקיתון, וחל על המים שם מי כיור לכן נחשב למי כיור. ועדיין צ"ע ומצוה ליישב.