היום נמכרים בשוק מחצלאות לרוב עבור סכך, ונשאלות תמיד כמה שאלות: א. האם מותר להשתמש במחצלאות אלו, ב. האם זה הידור, ג. האם צריכים השגחה לכשרותם או אפשר לקנות כל מחצלת

ונחזי אנן.

משנה סוכה יא, א "כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ אין מסככין בו וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו".

ובגמ' שם יב, א "אר"י אמר קרא באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר" ע"כ וע"ש, וכן נפסק ברמב"ם (פ"ה) וטושו"ע רס"י תרכ"ט.

היינו דדרשו חז"ל מהפסוק באספך מגרנך ומיקבך שאין כשר לסכך אלא בפסולת גורן ויקב פי' שיהיו בו שלשה תנאים אלו גידול מן הארץ, תלוש, ואינו ראוי לקבל טומאה, וכל שאין בו שלשת תנאים אלו פסול לסכוך מה"ת.

וראה בארוכה בסי' תרכט פרטי דינים אלו, שאכמ"ל בהם. ויש עוד כמה חששות שגזרו חז"ל ואסרו מדרבנן, ומהם:

א. גזירת תקרה: דאיתא בגמ' סוכה יד, א במשנה "מסככין בנסרים דברי ר"מ ור"י אוסר" ונחלקו שם רב ושמואל דלשמואל הפלוגתא בנסרים שבין ג"ט לד' טפחים אבל בד"ט לכו"ע אסור וכן פסקו רוב ראשונים ובטושו"ע סי' תרכט סעי' יח ובשו"ע רבינו סעי' כט ואילך.

ב. גידולי קרקע שנשתנו צורתן: דכתב הרמב"ם (ומקורו בירושלמי סוכה פ"א ה"ה) סיככה בפשתי העץ שלא דק אותן ולא נפצן כשרה ועדיין עץ הוא ואם דק ונפץ אותן אין מסככין בו מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינן מגדולי קרקע.

וכ"פ המג"א ריש סי' תרכט וכן פסק רבינו להדיא בריש סי' תרכט סעי' ה במי שסיכך בפשתי העץ שדק אותן וזלה"ק: "פסולה מדברי סופרים לפי שנשתנו צורתן וכאילו אינן מגידולי קרקע והוא הדין צמר גפן או קנבוס שניפץ אותן אין מסככין בהם" עכלה"ק.

ועפ"ז כתבו האחרונים שאין לסכך בניר אע"פ שעשוי מן העצים או מן העשבים וכן אין לסכך בזכוכית שנעשית מאפר של עצים שהרי נשתנו צורתן.

ג. בדבר המקבל טומאה מדרבנן אסור לסכך מדרבנן, ומקורו הוא מהמבואר בגמ' סוכה דף טז, ב מחצלת של שיפה ושל גמי שיריה אע"פ שנפחתו מכשיעורה אין מסככין בהן". וכ' ביראים סי' תכא שהוא תולדה שאין מסככין בדבר המק"ט מדרבנן, וכ"ה בט"ז תרכט ס"ק יא גבי סולם, וכ"ה במג"א שם ס"ק יא, וכן פסק רבינו סעי' יד.

ד. גזירת מעמיד: גמ' סוכה כא, א "הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפנ"ע פסולה" ונחלקו האמוראים שם בטעמא דר"י חד אמר מפני שאין לה קבע וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, ובדעת הטושו"ע יש בזה אריכות גדולה ואכמ"ל, אלא בהמשך לפסק השו"ע (תרכט סעי' ח) בדין סולם כתב המג"א (בתי' ב) שרק בדיעבד פסק השו"ע דסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה אבל לכתחילה יש להקפיד על כך דחיישינן להפוסקים שמחמירין בזה, וכן פסק רבינו שם סעי' יג שבדיעבד שכבר העמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה מותר לישב בה לכתחילה.

ורבינו מתיר במפורש (וכן ס"ל להמ"ב ועוד) מעמיד דמעמיד ודלא כמי שפקפק בזה.

אלא דדא עקא דיש מי שאומר (פמ"ג חזו"א סי' קמג סק"ב) שכל שהוא לתוספת חיזוק כגון שחושש שיפול ברוח שאינו מצוי' כשר, וכ"כ בפרמ"ג מש"ז ס"ס תרמג.

אלא דבדברי רבינו לא משמע כן כלל דכתב שם סעי' יא בדין סולם (שהוא המקור לאיסור מעמיד כנ"ל).

"ולכתחילה יש ליזהר שלא להניחה על גבי הגג כדי להניח עליו הסכך וכן שלא להניחו על גבי הסכך כדי להחזיקו שלא יפזרנו הרוח והוא הדין שאין מחזקין ואין מעמידין את הסכך לכתחלה בכל דבר שראוי לקבל טומאה וכו' גזירה שמא יסכך בהן" עכלה"ק.

חזינן מפורש בהוספת רבינו (עפ"י דברי המהרי"ל) המילים שאין מחזקין, שכל שהוא לתוספת חיזוק ג"ז אסור, וכן לומד בדברי רבינו גם בס' הלכות חג בחג פ"ז הערה 3 דחולק רבינו על הנ"ל, וגדר זה משמעותי מאד כדלקמן.

ויש עוד נקודה - דאף דגזירת מעמיד הי' מתחלתו בדבר המקבל טומאה, כתבו הפוסקים דה"ה דכל דבר שאין מסככין בו לכתחלה אין להשתמש עמו כמעמיד הסכך, והוא כטעמא דחד אמוראי דלעיל מפני שאין לה קבע (טעמא אחריני דמקב"ט) וכ' הרא"ש (סוכה פ"א) דטעם זה עיקר, וכן פי' בתוספות, וכן פסק בשו"ע תרכ"ט סעי' ג ובביאור הגר"א שם, וכ"ה בט"ז דהשו"ע נקט כתה"ד ולא איכפת לן דמעמיד במק"ט או במחובר, וכן כתב להדיא בשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' עד דבד"ז אין הבדל בין מקבל טומאה לשאר דברים שאין מסככים בהן. ע"ש.

ב. ואחרי כל ההקדמות האלו נבוא לבאר בין מחצלאות בימינו, דיש כמה וכמה סוגים, ובכללות נחלקו המחצלאות (עכ"פ בהלכה) לאלו שנעשו לשכיבה ולאלו שנעשו לצל לא נדון עכשיו להמחצלאות הנעשות לשכיבה (האסורים מדין טמא מדרס) כי רובם ככולם של המחצלאות הנמכרות כיום בשוק אינם נעשים לשכיבה אלא בעיקר לצל (וכן כתוב בשו"ת אז נדברו ח"ב סי' סו).

נדון איפוא באלו הנעשות לצל וכמו וילונות לחלון או מחצלאות שעשויים לשלב לתוך כותל חצר העשויות לצל ולצניעות או לצל אחר, דבאמת כל שידוע ולרוב כתוב כן על האריזה (ויש תח"י צילום של כו"כ מהם) הנמכרות בחנויות שמראים בתמונות לאיזה מטרה הם עשויים, והם כנ"ל לצל ולצניעות ולא לשכיבה, ובפרט אלו מקנים יותר עבים שאין נוח השכיבה עליהם, הנה באמת הי' מותר לקנותם ולהשתמש בהם כסכך בלי כל הכשר ובפרט אלו הנעשים מקנים (פסי דיקט) או באמבאו (קני סוף "באמבוק") ובפרט העבים (כדלקמן),

וא' הרבנים (ראה הערתו בשו"ת אז נדברו הנ"ל, וכן ס"ל להחמיר בשו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כט) העיר דמכיון שהנסרים אדוקים ע"י אריגה נעשים כנסר רחב ד' ופסולים משום גזירת תקרה כנ"ל, אך רבו הפוסקים החולקים עליו ובעיקר מכח המבואר בשו"ת אבנ"ז סי' תעג שהיות והגשמים יורדים דרכה ליכא גזירת תקרה, וכן דחהו בשו"ת שבט הלוי הנ"ל דהא מתקפל כמו דבר רך ואין זה גזירת נסר, וכ"כ בשו"ת 'אז נדברו' דהיות דאין יכולים לעשות תקרה ממחצלאות א"כ אין לגזור גזירת תקרה. אלא שבשו"ת אג"מ חאו"ח סי' קעז דן בוילונות של עץ אם כשרים לסכך כשיסתרם ונוטה לאסור שהוא פסול עכ"פ מדרבנן אבל אם הוא אריג (כבנדו"ד) יטמא כל הכלי בשביל האריג ובנדו"ד יטמא כל הוילון מפני האריג אף אחרי שיסתרם גם, מדינא ע"ש.

ולא מצאתי בפוסקים האחרונים החוששים לחשש זה של האג"מ.

ובשו"ת יחוה דעת ח"א סי' סד מתיר בחוטי צמר גפן בטענו כי אינם מקבלים טומאה ועוד והוא העיקר שאף להפוסקים שאוסרים להעמיד הסכך בדבר שראוי לקבל טומאה מ"מ כל דבר שהאיסור לסכך בו אינו אלא מגזירת חכמים לא גזרו חכמים לאסור להעמיד הסכך דהוי גזירה לגזירה, ולכן חוטי כותנה שפסולים לסכך רק מדרבנן מותר להעמיד בו הסכך לכתחילה, דהוי רק גזירה לגזירה, ע"ש שמביא שיש חולקים ע"ז (פמ"ג).

אך אעפי"כ כתבו הרבה פוסקים שיש ליזהר שלא יהיו ארוגים בחבלים או חוטים המקבלים טומאה מן התורה או שאינם גידולי קרקע (כגון חוטי ניילון) כי הם מעמידים את הסכך ואסור להעמיד בדברים הפסולים לסכך.

וכ"ז לכתחילה אבל בדיעבד כתב רבינו בסעי' יג שכבר העמיד את הסכך עצמו בדבר המקבל טומאה מותר לישב בה לכתחילה.

ג. והנה כל הנתבאר לעיל מיירי שהעמידו את הסכך בדבר הפסול לסכך בו שאף בזה מחלוקת הפוסקים ולכתחילה י"א שאין להעמיד בדברים אלו ואין חילוק בזה אם הוא חוטי כותנה או חוטי ניילון, ואדרבה י"א שחוטי ניילון הוא יותר גרוע, דבחוטי כותנה עכ"פ יש מחלוקת אם הוא מקב"ט או לא, דבשע"צ סי' תרכט אות ב' דן בהם ובחוטי פשתן אם עברו תהליך טוי' וקליעה מקבלים טומאה או לא, ובשו"ת 'יחוה דעת' הנ"ל מביא דעת ר' ישעי' אחרון בפסקיו שאין תורת טומאה בצמר גפן שרק בגד צמר ופשתים מטמאים כנגעים ע"ש, אלא דבחוטי ניילון יש להחמיר יותר שאינו גידולי קרקע כלל ודו"ק.

ויש עוד חסרון בחוטי ניילון, דהנה בכותנה ופשתן (ובמילא חוטיהן) הם גידולי קרקע ורק אסורים מדרבנן כנ"ל מפני שאינם נראים כגידולי קרקע, וי"א שמעמידין בפסולי דרבנן, משא"כ חוטי ניילון הוא סכך פסול מה"ת, אלא דההיתר הוא די"א דכל שסכך פסול נתבטל בסכך הכשר עד שאינו ניכר או בעומד מרובה על הפרוץ י"א שאין בו משום מעמיד, והמקור לזה הוא המשנה בדף טו "הסומך סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש רווח כמותן כשרה," ומוקמינן בגמ' במעדיף או שאם נתונין שתי נותן הסכך ערב על גביהן, וכן נפסק בטושו"ע סי' תרלא ס"ח ובשו"ע רבינו שם סעי' יא וסולם שאני שהוא ניכר.

ואף דהסברנו לעיל דמעמיד בדבר המקב"ט וסכך פסול מותר בדיעבד, מ"מ פי' מעמיד הוא דאם ינטל המעמיד יפול הסכך, אך י"א דאם יכול הסכך לעמוד בלעדיו אין קפידא בזה, והוא להשיטה (פרמ"ג, חזו"א) הכת' לעיל שכל שהוא לתוספת חיזוק כגון שחושש שיפול ברוח שאינה מצוי' כשר, אך על זה חולק רבינו כדלעיל דפי' לחיזוק נק' מעמיד ואסור לכתחילה.

עכ"פ חזינן דגדר מעמיד הוא דמסייע להסכך שלא יפול ברוח שאינה מצוי', אך אם הסכך קלוש כ"כ דיפול אפי' ברוח מצוי', זה הרבה יותר גרוע ממעמיד, וי"ל שאין זה סכך כשר כלל.

וזה לשון ס' פסקי תשובות ס' תרכט אות יא וכ"ז אינו אלא בסכך שאילו לא קושרים אותו לסוכה אינו מחזיק אלא עף בכל רוח מצוי' (ומצוי במחצלאות קלות משקל) שאז חייבים עפ"י דין לקושרו ובלא קשירה הסוכה פסולה אפי' אם כרגע מונח הסכך על הסוכה כהוגן, ואז אמור הדין שאין לקשרו בחוטים המקבלים טומאה או סינטטים שאינם גידולי קרקע אין חשש וכו' ע"ש שמביא מש"כ לעיל שמותר לחזק, אך כאמור י"ל שלדעת רבינו אפי' לחזק אסור לכתחילה.

וכתבו הפוסקים דהמובחר ביותר ומה שנחשב לכתחילה ולהידור הוא המחצלאות הארוגים בחוטי עץ, פשתן, קנים שלא עברו תהליך עיבוד וניפוץ שהם כשרים לסיכוך לכתחילה ולהידור.

ויש עוד חשש, דבסוכות הנמכרות ראיתי רבים (ובפרט הקטנים) שאין נסרים ע"ג הסוכה (המשמשות בד"כ לסמוך הסכך עליהם) ונוהגין לשים המחצלאות ע"ג הסוכה בלי משען עץ וכדומה (ובדוגמת היריעות בהמשכן) ויוצא - ובפרט בהמחצלאות הקטנות - שמה שמחזיק הסכך - אפי' אם הקנים הם עבים - הם החוטים ורק החוטים מעמידין את הסכך שלא יפול אפי' ברוח המצוי', ובזה יש חשש הרבה יותר חמור מחשש מעמיד כי כנ"ל יש חשש על עצם העמדת הסכך ובפרט הקטנות שאינם עוברים מדופן לדופן דבזה יש חשש פסול מעיקרא דדינא וכנ"ל.

וזאת תורת העולה מכל הנתבאר לעיל:

רוב המחצלאות אינם לשכיבה אלא לצל לכן המחצלאות לכשלעצמם אינם צריכים הכשר.

השאלה בהמחצלאות (אפי' אלו עם הכשר) הוא החוטים שאורגים המחצלאות דאם הם מחוטי כותנה ופשתן וכדו' שעברו תהליך עיבוד וניפוץ (גידולי קרקע אך נשתנו מראיתן) י"א שמותרים (יחוה דעת) וי"א שאסורים (אג"מ - מטעם שמטמא כל הכלי) אפי' בדיעבד וי"א שאסורים לכתחילה (כדין מעמיד בדבר המק"ט) ומותר בדיעבד, והוא שהמעמיד מעמיד הסכך לרוח שאינה מצוי' אבל אם הוא מעמיד הסכך אפי' לרוח מצוי' (וכמו המחצלאות הדקים והקלושים) אסור בכל אופן אפי' בדיעבד - והמובחר הוא האריג עם חוטי פשתן, עץ קנים שלא עברו תהליך עיבוד ורק הם מהודרים.