כתב אדה"ז בשולחנו בסי' פט סעיפים א-ב: "ונמשך זמנה [של תפילת שחרית] עד סוף שליש היום . . ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום, עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה . . ואפילו לכתחלה יכול להתפלל שחרית עד חצות אם עבר ולא התפלל קודם לכן, אפילו עבר במזיד שאין תשלומין במנחה, יש לו תשלומין עד חצות כיון שלא הגיע עדיין זמן תפלה אחרת. אבל אחר חצות מיד . . אין לו תשלומין עד לתפלת השחר אלא א"כ טעה או נאנס ולא התפלל אותה בזמנה". ע"כ.

והנה במה שכתב "אא"כ טעה או נאנס ולא התפלל אותה בזמנה", לכאורה יש להסתפק לאיזה זמן כוונתו, האם לזמן תפלת שחרית מצד גדרה שהוא עד סוף שעה ד', או (גם) בזמן שיכול להתפלל שחרית שזהו עד חצות. היינו דאם אדם הזיד עד סוף שעה ד', ומתחילת שעה ה' ועד חצות נאנס, האם יש לו דין של מזיד מצד זה שהזיד בזמן תפלת שחרית שאינה אלא עד סוף שעה ד', או דנאמר דהיות ועדיין לא הגיע זמן תפלת מנחה ויכול להתפלל שחרית מעיקר הדין, א"כ אם נאנס אפי' לאחר שעה ד' יכול להתפלל מנחה שתים, שהרי זה שלא התפלל שחרית זהו מצד אונס.

ובשו"ע ונו"כ [סימנים פט וקח] לא ראיתי התייחסות לזה, ואשמח אם יעירו בזה.