1) שם בקו"א. משא"כ בסי' תלב ובקו"א סק"ב ביאר כוונת הרא"ש באו"א. ועפ"ז פסק גם לגבי שופר וכן בסי' ריג ס"ז שאין יכולים לברך. ורק כאן פירש כן כדי ליישב המנהג עיין כאן בקו"א. ואכ"מ להאריך בזה.

2) וזהו ג"כ דלא כפי שפירש רבינו בסי' תלב בקו"א שם ש"אין עליו חיוב אלא מחמת ערבות בלבד, וכיון שמחוייב עצמו יצא ידי חובת הברכה גם המוציאו ידי חובתו לא יברך". ויש להאריך בזה ואכ"מ.

3) בהערות וביאורים גליון תשצח (שצויין במהדורה החדשה) רצה לבאר עפ"י הקו"א כאן תקנת כ"ק אדמו"ר שגם בנות קטנות ידליקו נרות ש"ק בברכה, כיון שחייבות מדין ערבות (ואפשר לברך גם על שולחן האכילה משום תוספת אורה, ראה שוע"ר שם ס"י). וע"ז הקשה דאע"פ שאפשר להם לברך מדין ערבות, מ"מ בנדו"ד יהיו אסורים לברך והוא ע"פ מה שפסק רבינו בסי' ריג ס"ז לגבי דין זה של בדיקת חמץ (וכיו"ב לגבי הפרשת חלה וקביעת מזוזות) שצריך שאסורים לברך בעצמם אלא צריך שאחד יברך לכולם "שכיון שלא יצא ידי חובת מצוה זו עד שיעשה כולם הרי לא נגמר המצוה עד שיעשה כולם, ולכן די בברכה אחת ואסור לגרום ברכה שאינה צריכה".

אבל הא לא קשיא מידי, כי כל סברא זו שכתב רבינו בסי' ריג, זהו רק עפ"י מה שפסק שם כהח"י והעולת שבת וכפי שפסק בסי' תלב (ראה לעיל הערה 1) שיש איסור שכ"א יברך בעצמו, אלא כולם יוצאים בברכת בעה"ב ולכן שפיר מובן שאם יברכו בעצמם יש כאן ברכה שאינה צריכה, משא"כ לפמ"ש רבינו כאן שיש לכ"א לברך בעצמו שפיר דמי.

אבל אי קשיא הא קשיא, דאע"פ שכל אחד יכול לברך בעצמו הרי הרא"ש בעצמו על מקרה זה - וכפי שרבינו מביא שורה לפני זה - כותב, שאחד יברך לכולם מצד ברב עם (ולא כפי הדין בסי' ריג ס"ז שצריך שאחד יברך לכולם מעיקר הדין כי זה מצוה אחת ואסור לגרום ברכה שאינה צריכה, משא"כ בנדו"ד זהו מצד הידור של ברב עם הדרת מלך הגם שיכולים לברך בעצמם, ויש לדמות זה יותר להדין בסי' ריג ס"ו כאשר כולם שומעים שופר יחד "טוב" שאחד יברך לכולם מדין ברב עם), וא"כ איך לומדים מזה מקור שכ"א יברך בעצמו לכתחילה. ולא משמע כלל בדברי רבינו שכוונתו רק בדיעבד כאשר לא שמעו את ברכת בעה"ב.