כתב כ"ק אדמו"ר בלקו"ש חל"ג עמ' 160: "...בנוגע לתענית דיום הכפורים . . שענינו,'לחיותם ברעב', והיינו שמה"רעב" דיוהכ"פ גופא נמשכת חיות להנשמה . . וזה מחי' גם את הגוף כפשוטו. והיינו דהחיות הנמשכת להאדם ביום התענית ע"י הרעב היא חיות נעלית יותר מהחיות שע"י אכילה ושתי', כי כל מהותה היא חיות דקדושה".

ושם בהערה 43: "ולהעיר שגם בפשטות, חיות הגוף בכלל היא מדצ"ח, משא"כ ביום התענית שהחיות דיום זה בא מחיות שכבר נתעלה לדרגת מדבר".

וידוע ג"כ הפתגם מהרלוי"צ מברדצ'וב (וכ"ק אדמו"ר הביא את הפתגם כו"כ פעמים בשיחותיו הק'), ש"ביוה"כ מי צריך לאכול", והוא ע"ד הנ"ל, כיוון שחיות הגוף אז אינה מהאוכל הגשמי.

ועפ"י הנ"ל אולי אפשר הי' לבאר למה שיעור אכילה ביוה"כ היא בככותבת (שיעור כמעט כפול מכזית), אף שבכלל השיעור דאכילה היא בכזית.

ולאור הנ"ל יובן בטוב טעם דכיון שהחיות דבנ"י ביוהכ"פ ע"י הרעב היא חיות נעלית יותר מהחיות שע"י אכילה (דצ"ח), חיות מדרגת מדבר כנ"ל, א"כ ל"הוריד" את האדם שיקבל ביוה"כ חיותו ממאכל גשמי אינו מספיק שיעור כזית, אלא צריך שיעור ככותבת. (ועוד יותר וכפי שזה מרומז בהלשון "כותבת הגסה"1.)

1) ראה לקו"ש חכ"ו פ' בשלח ג' בענין שיעור כותבת ביוהכ"פ. המערכת.