ראיתי מה שכתב (בגליון האחרון - גליון תתקצא) הרב ביטון שי' - שליח כ"ק אדמו"ר בקנדה - בהמשך להערות בענין זה, ובמחכ"ת לא הבנתי את דבריו, ואכתוב בצורה ברורה:

רש"י כותב במפורש (וישב לח, כד), שהטעם שיהודה דן את תמר בשריפה הוא משום ש"בתו של שם היתה שהוא כהן, לפיכך דנוה בשריפה".

ובכן:

בשלמא אם רש"י היה מזכיר את היותה של תמר "בתו של שם" בקשר לזה שיהודה לקחה לאשה עבור בנו - אז היה אפשר לומר שבא בזה להסביר שלא תתמה איך לקח יהודה לבנו אשה כנענית, וא"כ היה מובן שכל דבריו הם רק אליבא דר"י שהשבטים לא רצו לשאת כנעניות לאשה, אך לפי דברי ר"נ שהשבטים כן נשאו כנעניות אין צורך להגיע לזה ואכן תמר גם כן היתה כנענית;

אולם כאשר מדובר על עצם הנישואין של תמר - לא מזכיר רש"י מאומה בקשר ליחוסה. כל זה שרש"י מזכיר את היותה בתו של שם הוא רק בשביל להסביר למה דנוה בשריפה.

אם כן, אם רוצים לבוא ולחדש שכל דברי רש"י הללו הם רק אליבא דר"י ולא אליבא דר"נ - צריכים לכל לראש לתת טעם אחר לכך שהורה יהודה "הוציאוה ותשרף"! הרי אי אפשר להשאיר את דין השריפה תמוה ובלתי מובן!

והרי אפילו לאחר דברי רש"י ש"בתו של שם היתה שהוא כהן" - עדיין יש שקו"ט רבה בנדון זה, כמבואר בלקוטי שיחות ח"ה שיחה ב' לפ' וישב באריכות גדולה. עיי"ש [ולהעיר, שבלקו"ש שם גם כן מוכח להדיא שלמד שדברי רש"י בענין תמר הם גם אליבא דר"י (ואדרבה, דוקא לפי ר"נ הדברים יותר "מסובכים", ואילו לפי דברי ר"י הם יותר "פשוטים")];

ואם כן, איך אפשר "סתם כך" לבוא ולהציע רעיון שאליבא דר"י תמר לא היתה בתו של שם, בלי להעלות שום רעיון חדש (על פי פשוטו של מקרא) למה הורה יהודה לשורפה!

וא"כ, חוזר אני שוב על דבריי בגליון תתקצ:

כיון שב"פשוטו של מקרא" מוכרחים לומר (לכו"ע) שתמר "בתו של שם היתה" (אא"כ נמצא טעם אחר למה דנוה בשריפה) - [וזה שיש שיטות אחרות במפרשים אחרים, הרי אין זה מוכיח על דרכו של רש"י בדרך הפשט דוקא, כידוע ומפורסם] - שוב נמצא שבניה פרץ וזרח כן היו ראויים לישא את ארון יעקב (כמו מנשה ואפרים)!

ולסיכום איפוא - עדיין צריך עיון.