E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ ראה - תש"ע
גאולה ומשיח
זמנה של תחיית המתים בהגאולה ד"זכו אחישנה"
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה

מהו הטעם דתחה"מ הכללי הוא משך זמן אחר ימוה"מ

יש להסתפק בהא דמבואר דתחיית המתים -הכללי- יהי' משך זמן אחר ימות המשיח וכמ"ש באגרות קודש ח"ב (ע' עא): "תנן בית המקדש קודם לקבוץ גליות, קבוץ גליות קודם לתחיית המתים כו' תנן ארבעים שנה קודם הקבוץ גליות לתחה"מ (זהר ח"א קלט, א. וראה ג"כ שם קלד, א)", האם הטעם בזה הוא רק משום דבתחילת ימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, במילא לא שייך עדיין תחיית המתים, ורק במשך הזמן כאשר יזכו לתקופה הב' שיתבטל מנהגו של עולם יוכל להיות תחיית המתים, וע"ד המבואר בלקו"ש חכ"ז (ע' 206) דעי"ז שבתקופה הראשונה, כיון שלא יהי' לבנ"י "נוגש ומבטל" ש"אינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן" ואדרבה יהיו "פנויין בתורה וחכמתה" עד שאפילו "עסק כל העולם" (כל האומות) יהי' "לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים כו'" שזהו שלימות המצב ד"זכו", ה"ז יביא בהכרח את התקופה השני' בימות המשיח גופא שבה יהי' ביטול מנהגו של עולם ההנהגה נסית כולל הענין היסודי -כלשון הרמב"ם- "תחיית המתים".

דלפי"ז יוצא דאם תהי' הגאולה באופן ד"זכו" ששם תהי' ההנהגה מיד בתחילת הגאולה בביטול מנהגו של עולם, (כדמסיים בהשיחה שם) במילא תהי' תחיית המתים ג"כ מיד, כיון שכל העיכוב לזה הוא רק כאשר עולם כמנהגו נוהג.

או דילמא יש גם טעם נוסף למה צריך תחיית המתים -הכללי- להיות משך זמן אחר ימות המשיח, וז"ל הזהר: שם (ח"א קלט,א): "אמר רב יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא א"ל לא דתנן בית המקדש קודם לקבוץ גליות קבוץ גליות קודם לתחיית המתים ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם, מנ"ל דכתיב (תהלים קמז) בונה ירושלם יי' נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם זו היא תחיית המתים שהיא הרפואה לשבורי לב על מתיהם, בונה ירושלם תחלה ואחריו נדחי ישראל יכנס והרופא לשבורי לב אחרון על הכל", דמסתימת הלשון לכאורה משמע שבכל אופן בא תחיית המתים אח"כ.

ובהשיחה דלעיל כתב שב"זכו" יהי' ההנהגה מיד בביטול מנהגו של עולם, אבל לא הוזכר שם בהדיא אודות "תחיית המתים" שגם זה יהי' מיד עיי"ש.

ועי' בשיחת קודש ש"פ בלק תשל"ג (סעי' ג', הנחה בלתי מוגה) שאמר שהקשו על הא שנת' (בשיחת י"ב תמוז) דע"י העבודה בתקופה הא' יזכו בנ"י במילא לתקופה הב' ולתחיית המתים, שהרי תחיית המתים הוא ע"י "טל של תחי'" (חגיגה יב,ב) והרי ענין ה"טל" הוא שבא מלמעלה ואינו תלוי בעבודת האדם, וא"כ איך אפ"ל דתחיית המתים שבא ע"י הטל תלוי ב"זכו"? ותירץ דאע"פ שבא ע"י טל, מ"מ צריכים המקבלים להיות ראויים לזה לקבל ההשפעה, ולכן שפיר י"ל שזה תלוי בעבודת התחתונים.

אבל ממשיך להקשות מהא דמבואר בזהר (כנ"ל) דתחיית המתים יהי' ארבעים שנה אחרי קיבוץ גליות, ואי נימא שזה תלוי בעבודת האדם ד"זכו", איך שייך לומר על זה קביעות זמן, דדילמא יהי' זה מקודם וכו'?

ומתרץ -תירוץ העיקרי- שאין הפירוש דמיד שיזכו לתקופה הב' מוכרח שיזכו מיד לתחיית המתים, אלא הפירוש הוא שתחיית המתים ודאי יהי' בתקופה הב' ולא בתקופה הא', דעפ"ז מובן הא שלא הזכיר הרמב"ם שם (בהל' מלכים) כלל הענין דתחיית המתים שהוא דבר נפלא ביותר, כיון שזה יהי' בתקופה הב', והרמב"ם איירי רק אודות תקופה הא'.

וממשיך לבאר שם דכיון שיש מעלה בעבודת בנ"י לפני תחיית המתים שאז יהי' כמצוות רצונך, משא"כ אחר תחיית המתים הרי מצוות בטלות, (כמבואר באגה"ק פכ"ו) לכן אפשר שתחיית המתים יהי' משך זמן אח"כ, -אף שבנ"י כבר יהיו כבר במצב של "זכו"- בכדי שיוכלו בנ"י ליהנות קיום המצוות באופן של "כמצות רצונך" עכתוה"ד עיי"ש עוד[1]. (ולפי זה משמע דמצוות בטלות הוא רק אחר תחיית המתים אבל לא בתקופה הב' מצ"ע ויל"ע בטעם הדבר).

הרי יוצא מזה לכאורה שיש מקום לומר דאפילו אם יהי' הגאולה באופן ד"זכו" ויתבטל מנהגו של עולם מיד, אפשר שתחה"מ הכללי יהי' אח"כ.

בהזמן שיתבטל מנהגו של עולם האם תחה"מ הוא מיד

והנה בגליון העבר כתבתי לתרץ דברי הרמב"ם, דבהל' מלכים נקט בפשטות דתחיית המתים יהי' אח"כ בתקופה הב' שלכן לא הזכיר שם כלל אודות תחה"מ, ואילו בנוסח הקדיש שלו הזכיר הענין דתחיית המתים לפני בנין המקדש? די"ל דכיון בהל' מלכים כותב כפי שהגאולה תהי' באופן של "בעתה" כנ"ל, לכן אינו מזכיר אודות תחיית המתים שהיא בתקופה הב', אבל בנוסח הקדיש שהו"ע של תפלה ובקשה, י"ל שמתפללים שתהי' הגאולה באופן של "אחישנה" שתתבטל מיד מנהגו של עולם ובמילא יהי' גם תחיית המתים מיד עיי"ש.

ויש להוסיף בזה גם משיחת ש"פ בשלח תשמ"א (סעי' לג)[2] דאע"פ דאיתא בזהר שתחיית המתים יהי' ארבעים שנה אחר ביאת המשיח, מ"מ גם בזה יכול להיות "אחישנה", כמו דאמרינן "אחכה לו בכל יום שיבוא" עיי"ש.

עוד יש להוסיף בזה ממתניתין דריש תענית, דפליגי רבי אליעזר ורבי יהושע, מאימתי מזכירין גבורות גשמים דרבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג. רבי יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג. אמר לו רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג, למה הוא מזכיר? - אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו, ובע"ב איתא בברייתא דר"א הוסיף: "וכשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה - כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה ואינן אלא בזמנן. לפיכך, אם בא להזכיר כל השנה כולה - מזכיר.. שפיר קאמר ליה רבי אליעזר לרבי יהושע, - אמר לך רבי יהושע: בשלמא תחיית המתים מזכיר - דכולי יומא זמניה הוא, אלא גשמים כל אימת דאתיין זמנייהו היא? והתנן: יצא ניסן וירדו גשמים - סימן קללה הם וכו' ע"כ.

ובס' קרן אורה שם כתב: "ורבי אליעזר סב"ל דיש עת וקץ לגאולה ולתחי'", ולפי מה שנת' לעיל, יש מקום לבאר פלוגתתם, דר"א סב"ל דהא דמזכירים תחיית המתים הכוונה הוא כשהגאולה היא באופן של "בעתה", ולא דשל "אחישנה"[3], ולכן שפיר הביא ראי' מזה לשיטתו בהזכרת גשמים, דמזכירין שבחו של מקום אפילו אם אינה בזמנה כמו בתחיית המתים שבא אחר משך זמן דוקא ומ"מ מזכירים אותו, אבל רבי יהושע סב"ל דמזכירים גם תחיית המתים בגאולה של "אחישנה", א"כ -לפי הנ"ל- יכול אז להיות תחה"מ בכל יום, ושוב ליכא הוכחה מזה להזכרת גשמים.

אמנם אי נימא כהצד, דגם ב"זכו" שמיד בתחילת הגאולה יתבטל מנהגו של עולם, אכתי לא יהי' תחה"מ, אין לתרץ כהנ"ל

שקו"ט בתירוץ האחרונים בדעת רבי יוחנן

והנה מפורסמת הקושיא מרבי יוחנן על רבי יוחנן, דבנדה סא,ב, סב"ל דמצוות בטלות לעת"ל ובסנהדרין צ,ב, קאמר רבי יוחנן: "מניין לתחיית המתים מן התורה - שנאמר (במדבר י"ח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, וכי אהרן לעולם קיים? והלא לא נכנס לארץ ישראל, שנותנין לו תרומה. אלא, מלמד שעתיד לחיות, וישראל נותנין לו תרומה - מכאן לתחיית המתים מן התורה" הרי דגם לעת"ל יקיימו את המצוות? (הובא בקונטרס 'הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם' סעי' ד וש"נ).

והרבה תירצו בזה, דגם ר' יוחנן דס"ל דמצוות בטלות, ה"ז רק לאחר תחיית המתים (כנ"ל באגה"ק ובכ"מ) וזהו רק לאחר התחי' הכללית, משא"כ בצדיקים הקמים מיד בתחילת הגאולה [4]אז עדיין יתחייבו המצוות, וא"כ שפיר יתחייבו בנתינת תרומה וא"ש.

ויש להוסיף בזה גם מהך דיומא ה,ב, דאיתא: "כיצד הלבישן? [משה לאהרן ולבניו את הבגדים] - ומקשה - כיצד הלבישן? מאי דהוה הוה, אלא: כיצד מלבישן לעתיד לבוא? לעתיד לבא נמי - לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם וכו' פליגי בה בני רבי חייא ורבי יוחנן, חד אמר: אהרן ואחר כך בניו, וחד אמר: אהרן ובניו בבת אחת", וכתב ע"ז בגבורת ארי שם וז"ל: ונראה לי דבלאו הכי הוה מצי למימר דהא סבירא ליה לרבי יוחנן פרק ט' דנדה (דף סא,ב) מצות בטילות לעתיד לבוא פי' לאחר זמן תחיית המתים .. אלמא לריו"ח מצות בטילות לעתיד לבוא, ואם כן מאי נפקא מינה לעתיד לבוא כיון דאין מצות, פשיטא דאין קרבן ולא בגדי כהונה, ולענין מאי פליג רבי יוחנן כאן על בני רב חייא דכיצד מלבישן לעתיד לבוא, כיון דלדידיה מצות בטילות לעתיד לבוא, לבישה זו דאהרן ובניו לא צריכא כלל, ואין נפקא מינה בלבישתן לעתיד לבוא, אלא דעדיפא מיניה פריך, לעתיד לבוא נמי לכשיבוא אהרן ובניו ומשה עמהם עכ"ל. וכוונתו דלפי מסקנת הגמ' שם, א"ש כיון דאיפלגי למיסבר קראי עיי"ש.

וגם בזה יש לתרץ כנ"ל דמשה ואהרן יקומו מיד דאז יתקיימו המצוות, והא דקאמר דמצוות בטלות לע"ל היינו לאחר תחי' הכללית.

אמנם י"ל דתירוץ זה תלוי לפי ספק הנ"ל, אם כשההנהגה היא בביטול מנהגו של עולם, בא מיד תחיית המתים או לא, דהנה רבי יוחנן חולק על שמואל, וסב"ל דמיד בתחילת הגאולה יהי' ביטול מנהגו של עולם, וכדאיתא בברכות לד,ב, ובכ"מ: "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא - עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד וכו'", ובלקו"ש שם ע' 203 כתב דשיטת ריו"ח היא דגם בתחילת ימות המשיח יהי' ביטול מנהגו של עולם עיי"ש.

ולכן בשלמא אי נימא דגם כשיהי' ביטול מנהגו של עולם מיד, אכתי לא יהי' תחיית המתים הכללי, א"ש תירוצם כיון דגם לפי שיטת ריו"ח מצוות בטלות רק אח"כ בתחה"מ, ואהרן הרי יקום מיד בתחי' הראשונה, אבל אי נימא שאם יהי' ביטול מנהגו של עולם, מיד יהי' תחה"מ, נמצא דלפי שיטת ריו"ח הרי יהי' גם תחה"מ הכללי מיד, וא"כ ליכא לתרץ כנ"ל, שהרי לשיטתו גם מצוות בטלות מיד.

ולכאורה יש מקום לפשוט ספק זה, מהא דבקונטרס 'הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם' (סעי' ד' והלאה) תירץ הרבי סתירה זו בביאורו הידוע, דגם לאחר שמצוות בטלות עדיין יתקיימו המצוות בדרך ממילא דרק הציווי יתבטל, א"כ שפיר תתקיים מצות תרומה בדרך ממילא עיי"ש בארוכה, ולא הזכיר כלל תירוץ הנ"ל שאהרן יקום מיד וכו' שהוא לכאורה תירוץ פשוט (אף שצויין לאותו השדי חמד שם בהערה 22)?

ולפי הנ"ל י"ל דזהו משום דסב"ל דלשיטת ריו"ח שיהי' מיד ביטול מנהגו של עולם, גם תחה"מ הכללי יהי' מיד ומצוות בטלות, ולכן אי אפשר לתרץ כנ"ל, ומוכרח לתרץ רק כנ"ל בהקונטרס.

יל"ע במאמר אדה"ז וב' תקופות בתחה"מ גופא

ובענין זה יש לעיין במ"שבס' מאמרי אדה"ז תקס"ה (ח"א עמ' רפה - רפו) וז"ל: ידוע המחלוקת בגמ' דאיכא מ"ד מצות בטילות לעת"ל, ולא קיי"ל הכי, שהרי בפי' אמר (יומא ה,ב) כיצד מלבישן לעת"ל ופריך לעתיד משה ואהרן יבואו וכו', אך האמת דהמצות לא יבטלו לעת"ל, אבל יהיו המצות באופן אחר כמבואר ביחזקאל איך שיהי' מצות הקרבנות לעת"ל שאין עכשיו מצותן כך, ועד"ז גם שארי המצות יהי' בהם שינויים רבים, והכלל הוא דעכשיו עיקר ענין המצות כולן הן בחי' בירורים כו' להעלות הטוב ולברר הרע כו', אבל לעת"ל דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר כו', יהי' אז מעשה המצוה בדרך עליית הטוב למדריגה יותר גבוה כו' עכ"ל, וראה בתורה אור משפטים (עו,ג) שכ"כ.

ולכאורה בהוכחה זו מהגמ' דיומא, שפיר יש לתרץ משום שיהי' מקודם תחי' כללית אצל צדיקים וכו', ואז עדיין מצוות אינן בטלות, א"כ מהו הוכחת כ"ק אדה"ז מגמ' זו דלא קיימ"ל דמצוות בטלות, הלא אפשר לומר כיון דמשה ואהרן יעמדו מיד בתחילת הגאולה, ואז עדיין מצוות קיימות לכן שפיר קאמר דאהרן ומשה עמהם, ורק אח"כ אמרינן דמצוות בטלות? ועוד דאכתי תקשי מריו"ח אריו"ח, דבנדה סב"ל דבטלות לעת"ל, ומ"מ קאמר בסנהדרין שיתנו תרומה לאהרן הכהן ויל"ע.

עוד יש לעיין בענין זה, בהא דקאמר בלקוטי שיחות חט"ו כ' מר-חשון (עמ' 137 ואילך)[5] דמבאר הגירסא דמאמר חז"ל (שבסוף מס' ברכות סד,א, ובסוף מו"ק כט,א) "צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב" דזה כולל גם מארי עובדין טבין ע"י עבודת המצוות, ועוה"ב קאי על עולם התחי', שאז לאחר ההפסק בג"ע - ששם לא שייך קיום המצוות - יהי' להם עוד זמן בקיום המצוות וע"ז אמרו דאין להם מנוחה, ואף דאמרו רז"ל (נדה סא,ב) "מצוות בטלות לעת"ל" ופירש אדה"ז (אגה"ק סכ"ו) דהיינו בתחה"מ? הביאור בזה דהזמן דעולם התחי' עצמה כולל ב' תקופות: תקופה הא', עלי' כאו"א אומר "ושם נעשה לפניך וכו' כמצות רצונך" שיהי' אז קיום המצוות בתכלית השלימות ובמילא יהיו גם העליות שעי"ז, ותקופה הב' שאז יהיו מצוות בטלות, ומביא ראי' לזה מהא דאמרו רז"ל דלעת"ל "משה ואהרן יהיו עמנו" (תוס' פסחים קיד,ב, ד"ה אחד, וראה יומא ה,ב) ויקריבו קרבנות - קיום המצוות, הרי מוכח דגם לאחר תחה"מ יהי' הענין דקיום המצות עיי"ש.

ויל"ע דהרי נת' בכ"מ שזה יהי' בתחילת ימות המשיח דצדיקים קמים מיד וכו', ומה זה שייך לתקופה הא' של תחה"מ? ולא מסתבר לומר דלזה גופא נתכוון בהא דאין להם מנוחה להא שצדיקים יקומו מיד, שהרי כאו"א אומר ושם נעשה לפניך וכו', ועוד דבכלל מבארים דמצוות בטלות לעת"ל קאי על תקופה הב' כשיהי' תחיית המתים, משא"כ בתקופה הראשונה של ימות המשיח וכאן מחלק בתקופת תחה"מ עצמו.

ובס' 'בית אלקים' (פרק נ"ו) כתב בנוגע לתחיית המתים שהוא מוכרח להיות, כיון דבריאת העולם הי' תכליתו נתינת התורה, ולא הוכנו לקבלה עד יציאת מצרים, וא"כ כל באי עולם בכ"ו דורות לפני זה למה לא יזכו לקיום התומ"צ, הצדיקים שבעשרה דורות שמאדם ועד נח כו' ואפילו האבות שקיימו התורה לא קיימוהו כ"א בארץ ישראל ובלתי מצווים ועושים, וכן בני יעקב שהם שבטי י-ה כו', וכן משה ואהרן וכל דור המדבר שלא נכנסו לארץ ולא יכלו לקיים המצוות התלויות בארץ, וכן כל אותם שמתו קודם שנבנית בית עולמים שבנה שלמה שלא זכו לקיים מצוות בנין בית הבחירה ומצוות התלויות בה, וכן כל אותם שנולדו ומתו בגלות בבל ואחר בית שני שהיו בחו"ל, כל אלו ראוי ומחוייב שיזכו לתחי' כדי שיוכלו לקיים כל המצוות הכתובים בתורה, כי התורה ניתנה לכל ישראל וכו' בשוה, לא שיהיו אלו חייבים בקצת המצוות ואלו ברובם ואלו בכולם, שהרי כתיב וזאת התורה אשר שם משה לבני כל ישראל וכתיב תורה צוה לנו משה מורשה קבלת יעקב שנראה שכל התורה ניתנה לכל ישראל בשוה, וזהו ראי' שיחיו ויקיימו כל המצוות עכתו"ד עיי"ש[6], הרי דסב"ל בפשיטות שצריך להיות קיום כל המצוות לאחר תחה"מ בכל ישראל, גם סב"ל שיהי' באופן דמצווה ועושה.

ואולי י"ל דסב"ל להמבי"ט כשיטת הרשב"א והר"ן וכו'[7] דהא דאמרינן מצוות בטלות לעת"ל הרי רק על הזמן שהוא מת, אבל לעת"ל לעולם אין מצוות בטלות.


[1]) אלא שהדברים בה"הנחה" לכאורה אינם ברורים כ"כ, דבתחילה קאמר דאפשר שתחה"מ לא יהי' מיד בתקופה הב', ואח"כ אומר דמצד קיום המצוות באופן ד"מצות רצונך" אפשר שתקופה הא' תמשך וכו' עיי"ש.

[2]) שיחות קודש תשמ"א ח"ב ע' 214.

[3]) ראה בימות המשיח בהלכה סי' יז הטעם בזה.

[4]) כמ"ש בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתלט וח"ג סי' תרמד. ובלקוטי שיחות ח"ב עמ' 518 ציין בזה לזהר ח"א קלט,א. וראה בחי' הריטב"א ר"ה טז,ב ותענית ל,ב שכ"כ שתהי' תחיית המתים בתחילה לצדיקי ישראל שחיכו לישועה. וראה גם רד"ק יחזקאל לז,א וישעי' כו,יט. וכ"כ הערוך לנר סנהדרין צב,א ברש"י ד"ה לאחר, ובנדה סא,ב, ומביא שכ"כ בזהר עיי"ש. וראה יפה תואר ב"ר פכ"ו, ובס' העקרים מאמר ד' פ"ה, ובשד"ח כללים מערכת מ' כלל רי"ח.

[5]) וראה גם לקוטי שיחות חלק י"ד ע' 179 בשינויים.

[6]) מצדיקים הקמים מיד ליכא הוכחה כיון שהם יקיימו כל המצוות בתקופה הא'.

[7]) ראה בס' 'ימות המשיח' בהלכה סי' סד- סה.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות