E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

- תשע"א
פשוטו של מקרא
"אפילו לשוננו אינו מכיר"
הרב שרגא פייוויל רימלער
רב בברייטון ביטש, ברוקלין, נ.י.

פ' מקץ מ"א י"ב ברש"י ד"ה "עברי" פירש"י .

הנה כל התרגומים שראיתי מתרגמים דברי רש"י אלו "אינו יודע". וקשה, איך אמר שר המשקים לפרעה שיוסף אינו יודע לשון מצרי, הרי היו מדברים אתו, בלשון מצרי והוא דיבר אתם ופתר להם את החלומות וכו', ולפני זה עבד שנה שלמה בבית שר הטבחים וניהל כל ענייני הבית כולל כתבי החשבונות וכו', ואיך הי' זה אפשר אם לא הי' יודע לשון מצרי?

ולכאורה מקורו של פירש"י הוא במדרש ובילקוט, אבל שם פירשו "עברי" - שונא, ורש"י לא פירש כן.

וב"שי למורא" הקשה כנ"ל ופירש אינו מכיר לפי המדרש "שונא לשון מצרי". אבל אין זה מה שרש"י אומר.

וי"ל הביאור פשוט, מה שרש"י אומר "אינו מכיר" אין פירושו שאינו יודע, כי זה דבר פשוט ביותר שידע לשון מצרי, רש"י אומר "אינו מכיר" - פירושו כמו שרש"י פירש בפ' וישב ל"ח כ"ה "הכר נא" "הכר נא בוראך, ואל תאבד שלש נפשות", שפירושו התחשב עם בוראך, ז"א להתייחס בחשיבות וברצינות ובכבוד המתאים עם בוראך, ואל תאבד ג' נפשות.

וזהו גם פירושו של גם לשוננו אינו מכיר, היינו שאינו מתייחס ללשון מצרים כלשון חשוב ונאה ומכובד, למרות שמצרים הי' אז מלכות אדירה ששולטת בכל העולם, ופרעה הי' מושל בכיפה, ואעפ"כ אצל יוסף הי' לשון מצרי לשון בזוי, ולא הי' משתמש בלשון מצרי בינו לבין עצמו, כי שמעו איך הוא מתפלל לה' שלא התפלל בלשון מצרי, כי הי' מתפלל בלשון הקדש.

ולכן משנה רש"י מלשון המדרש ולא פי' שונא, וגם לא כתב אינו יודע, כי בודאי הי' יודע לשון מצרי, רק כתב אינו מכיר - שאינו נותן שום הכרה של חשיבות ללשון מצרים ואינו מתייחס לו כלשון נאה ומכובד, ובזה מובן דיוק לשונו של רש"י "אפילו" - שלכאורה הי' רש"י לומר "גם" לשוננו אינו מכיר, ולמה כותב "אפילו" כי הדיוק הוא כי כוונתו הי' להזכירו בלשון בזיון, כמו שרש"י אומר כאן, וזה בזיון אצלם כשא' אינו מחשיב לשונם, וזהו מש ששר המשקים אמר לפרעה שהוא (יוסף) כ"כ בזוי ש"אפילו" אין לו יחס של כבוד וחשיבות ללשונם.

פשוטו של מקרא
"עבדים" חסר
הרב גמליאל יוסף דריי
'כולל מנחם' שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר

בפרשת חיי שרה (כ"ד, ל"ה) אמר אליעזר אל בתואל ולבן "וה' ברך את אדוני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים"

והנה המלה עבדים היא חסר, ומדוע אין רש"י מסביר מהו החסירות שיש כאן, וכמו שמסביר בהרבה מקומות?[1]

ויותר תמוה בזה שכל העבדים שכתובים בתורה הם מלאים[2] והבן חמש למקרא קשה לו למה כאן כתוב חסר?

וע"כ צריך לומר שיש פה איזה לימוד מזה שכתוב חסר ומהו אותו הלימוד?

והנה אין דרכו של רש"י לבאר כל המלא וחסר שבמקרא, וז"ל רבינו בלקו"ש ח"ל ע' 111, "נתבאר כמ"פ - וכ"כ במפרשי רש"י - שהשינויים ד"מלא" ו"חסר" כשלעצמם אינם ענין המעורר קושי בפשש"מ (שלכן עפ"י רוב אין רש"י מבאר הטעם לחסרות שבמקרא) ובמקום שרש"י מבאר טעמם ה"ז רק משום שעי"ז מתבאר דבר הקשה בפשוטו של מקרא..." עכ"ל.

[וכן הוא בגור ארי' בראשית א' י"ד וז"ל "ורש"י דקדק בכאן יותר על חסרון וא"ו מן שאר ווי"ן מלאים וחסרים הרבה... וכן הוא במשכיל לדוד שם שאין דרך של רש"י לבאר כל חסרים ומלאים שבמקרא, ורק כשקשה לו על א' מאותם חסרים אזי מתייחס אליו. וע"ש].

אמנם בנדו"ד קשה לומר שאין כל ענין להתייחס לאותו חסר, כי הרי בכל התורה כולה כתוב עבדים מלא[3] חוץ מאותו עבדים (חסר) - ועכצ"ל שיש איזה לימוד מזה

ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.

[ואולי הי' אפשר לבאר ע"ד הצחות עכ"פ שאותם המילים שאמר אליעזר עבד אברהם אל בתואל ולבן, והוא הרי הי' העבד הכי חשוב של אברהם מתוך כל עבדיו, אז כתוב חסר כי אז באותו זמן הי' אברהם חסר את עבדו זקן ביתו ... וזה מה שרמז אליעזר אליהם כדי להראות איך שהי' חשוב כלפי אברהם ומ"מ שלח אותו אליהם כדי להתעסק עם שידוך בנו, וזה הי' אולי נותן עוד איזה רמז להם שמדובר כאן בענין רציני[4] ועד כדי כך שעכשיו חסר לאברהם[5] - אמנם ברור שצ"ע למה רש"י איננו מתייחס לזה והרי הנ"ל היא שאלה ופליאה אצל הבן ה' בפשש"מ!]


[1]) בראשית כ"ה כ"ג – ופסוק שלאח"ז כ"ד – בראשית ט"ז ה' – בראשית כ"ה ו' – בראשית א' כ"ח, ובעוד הרבה מקומות.

[2]) בראשית ב' י"ד – בראשית מ"ג י"ח – מ"ד ט' – מ"ד ט"ז. ועוד.

[3]) ועיין מש"כ המנחת שי "דין לחוד חסר יו"ד בלישנא, וכל עבדים דאורייתא מלא" עכ"ל.

[4]) ועיין ברש"י כ"ד ל"ו שלכן הראה להם שטר מתנה – וכן כל המשך הסיפור בפשש"מ הוא איך שרצה להראות להם שאברהם חשוב. וד"ל.

[5]) ואולי יש להוסיף [ע"ד הצחות] בספר שמות ג' י"ח כתוב "אלוקי העברים" עם שני יודי"ן, וברש"י ישן יו"ד יתרה רמז לי' מכות ע"כ. וכמו ששם ההוספה היא מזה שיש עוד יו"ד, אולי גם כאן יש לומר שחסר יו"ד כי אליעזר לקח אתו גם יו"ד (עשרה) אנשים והם האנשים שהיו איתו שמוזכרים רק שני פסוקים לפנ"ז. "ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר איתו" (פסוק ל"ב), ומובן שגם הם היו חלק מעבדי אברהם וי"ל שזהו מה שכתוב "ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו בידו, כי היו ביחד אִתּו עוד עשרה אנשים כנ"ל.

פשוטו של מקרא
ונשאלה את פי' [גליון]
הת' מאיר גורקאוו
שליח לישיבה גדולה, מיאמי רבתי

בגליון הקודם א' ז' הקשה הרב ש.פ.ר. על מה שמפרש רש"י על הפסוק (כ"ד נ"ז) ונשאלה את פי': "מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה" והקשה וז"ל: "ולכאורה תמוה איך לומדים הלכה מאחי' ואמה של רבקה עובדי עבודה זרה וכו'" עכ"ל והקשה ג"כ שרש"י משנה הסיפור שרש"י כתב אין משיאין האישה ורבקה היתה אז יתומה וקטנה בת ג' שנים (ובמדרש כתב שאין משיאין יתומה ובילקוט כתב קטנה ורש"י משנה וכתב אישה).

ומבאר הרב הנ"ל שרש"י למד דין זה מיתורא דקרא ולכן פירש"י שפסוק זה בא להורות הלכה למעשה ורש"י משנה הלשון של המדרש והסיפור כיון שלא למד רש"י דין זה מהסיפור עצמו אלא מיתורא דקרא.

ויש להקשות על הרב הנ"ל שהעיקר חסר מן הספר איך לומדים דין מעובדי ע"ז? וגם הרב הנ"ל סותר א"ע שהוא כתב ביאור שיכול ללמוד בפשטות דין זה, לא מן הסיפור אלא מיתורא דקרא, אבל פסוק זה הי' קודם מתן תורה ובנוגע לגוים? ותו, אין עניינו של פירוש רש"י עה"ת להודיע הלכות! (ראה כללי רש"י פט"ז, ס"ז).

וי""ל שהמדרשים הנ"ל מביא פסוק זה רק לסמך ותו לא ולהבין מה ביקש רש"י בפירושו יכול לפתוח לקוטי שיחות חלק י' שיחה ב' לפח"ש שמבאר זה אדמו"ר זי"ע שאין זה קרא יתרא כלל וכלל אלא שזה נוגע לפשוטו של מקרא (גם השינוי הלשון) ולדרך פירש"י שאני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא, ולא ללמד הלכות, אגדות, מדרשות וכו' וד"ל.