E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

כ"ב שבט – ש"פ משפטים, פרשת שקלים - תשע"ב
פשוטו של מקרא
"ואני אקשה את לב פרעה"*
הרב חיים רפופורט
רב ומו"צ – לונדון, אנגליה

א. ברמב"ם (הל' תשובה פ"ו ה"ג): ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה . . . לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר (שמות א, יו"ד) 'הבה נתחכמה לו', נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חיזק הקב"ה את לבו".

והעירני חכ"א דנראה שלפי דעת הרמב"ם חיזק הקב"ה את לבו לאחרי שהרע פרעה מעצמו טרם התחילו המכות, ולא כמ"ש במדחז"ל (ולדוגמא: שמו"ר פי"א, ו) עה"כ (שמות ט, יב) במכת שחין (מכה השישית) "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לב פרעה" [במקום מש"נ בחמש מכות הראשונות "וַיֶּחֱזַק לב פרעה"] – "כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא חזר בו מה' מכות ראשונות, מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא, אפילו אם ירצה לשוב אני מחזק לבו כדי שאפרע כל הדין ממנו"[1].

הנה לדעתי אין לומר כן, דאף שבוודאי יתכן שישנן מדרשות חלוקות בענין, ובנחלת יעקב על פירוש רש"י (שמות ז, ג), הו"ד בתוספת נופך בלקו"ש (חל"א ע' 30 ושם הערה 22), כתב שלפי פירוש רש"י (בפשש"מ) לא הי' לפרעה בחירה גם במכות הראשונות, מ"מ בנוסף לזה ששאר מפרשי רש"י לא פירשו כן, נראה שהדבר מרומז בהמשך דברי הרמב"ם עצמו, שכתב בזה"ל: "ולמה הי' שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא אין אתה משלח שנאמר [(שמות ט, ל) לאחרי מכת ברד] ואתה ועבדיך ידעתי וגו' [ובדברי ההתראה על מכת ברד נאמר (שמות ט, טז)] ואולם בעבור זאת העמדתיך[2], כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו", ומשמע מדבריו שהפסוקים המורים בעליל על העדר בחירת פרעה נכתבו לראשונה בקשר למכת ברד (המכה השביעית) דוקא, אשר מזה משמע שבחמש מכות הראשונות עדיין היתה לו בחירה, דאי לאו הכי למה המתין להודיעו עד"ז עד עכשיו. [ומה שלא נאמר כן בקשר למכת שחין (המכה השישית) י"ל כי במכת שחין לא היו דברי התראה כלל].

ועל כן נראה לומר ע"פ מה שיש לדייק מדברי רש"י (הנ"ל בסופם) "ואף על פי כן בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לב פרעה, אלא ויחזק לב פרעה", שי"ל בכוונתו, דאף שמן הראוי הי' שגם במכות הראשונות יחזק ה' את לב פרעה, מ"מ האריך אפו ולא עשה כן עד המכות האחרונות[3], ועד"ז י"ל לפי דעת הרמב"ם.

ובאופן אחר אולי י"ל שבאמת גם במכה הראשונה הי' ה' מחזק את לבו, אלא שלא הוצרך לעשות כן כיון שהי' גלוי וידוע לפניו שפרעה יחזק את לבב עצמו וכפי שאכן הי', אבל בחמש המכות האחרונות הוצרך ה' לחזק את לבו ולמנוע ממנו התשובה, כי באמת לולי ה' שחיזק את לבבו במכות האחרונות הי' פרעה מצ"ע משלחם מארצו כדי להנצל מסבל המכות, ושוב הי' צורך למנוע ממנו התשובה ולפרוע לו על מה "שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו".

ב. בפירוש רש"י הנ"ל (שמות ז, ג) איתא: "בחמש מכות הראשונות לא נאמר וַיְחַזֵּק ה' את לב פרעה, אלא וַיֶּחֱזַק לב פרעה".

ובמפרשיו העירו, דאף שלאחרי מכת שחין, ארבה וחושך נאמר "וַיְחַזֵּק ה' את לב פרעה", מ"מ לאחרי מכת ברד (המכה השביעית) נאמר (שמות ט, לה) "וַיֶּחֱזַק לב פרעה". וכתבו (רא"ם. ועוד) דכיון שתיכף ומיד, בפסוק שלאח"ז (שמות יו"ד, א), נאמר "כי אני הכבדתי את לבו" – הרי "הודיענו בזה שהחיזוק הנזכר לא הי' רק מן ה'".

אבל בספר 'דרש משה' להגרמ"פ זצ"ל ראיתי שפירש שבאמת במכת ברד "נאמר שעשה [פרעה] תשובה, שאמר (שמות ט, כז) 'ה' הצדיק', מה שבשאר [מכות] לא אמר כן, שאף שאמר שישלח ויתפללו לא חשב שהוא חוטא אלא הוא בבחינת 'מאי הוה לי' למעבד' כיון שהקב"הנותן לו מכות ומוכרח לעשות רצונו אף שאינו רוצה, אבל במכה זו עשה תשובה והבין ש'ה' הצדיק' . . לכן התחיל חשבון חדש שלא הי' מן הראוי לחזקו וליקח ממנו הבחירה אבל הסוף הי' שחזר לסורו ונתחזק בעצמו שלא לשלח את ישראל ונענש אח"כ שהכביד ה' את לבו", ע"ש.

אבל לכאורה קשה לפרש כדבריו לפי שיטת הרמב"ם שהכתוב "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה"א" – שנאמר לאחרי אמירת פרעה "ה' הצדיק" ולפני הכתוב "וַיֶּחֱזַק לב פרעה" – מורה ע"ז שניטלה ממנו בחירתו, ומשמע מזה שגם באותה שעה לא היתה בחירתו בידו, ודלא כמ"ש הגרמ"פ.

ג. ולפלפולא בעלמא יש להעיר עוד בענין זה, שבדברי ההתראה לפרעה אשר לפני מכת ברד נאמר (שמות ט, יד): "הנני מביא את כל מגפותי" ופירש רש"י "למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות", ונלאו המפרשים לבאר מה ענין מכות בכורות לכאן[4].

[וברא"ם כתב בשם "רבינו תם מאורליינ"ץ, שהגירסא היא מכת בַּכּוּרוֹת בפתח הבי"ת ובשורק הוי"ו, והיא מכת הברד" ע"ש ובחזקוני עה"כ ובעוד מפרשי רש"י (וראה גם לקו"ש ח"ו עמוד 60 הערה 21), ולדידי צ"ע שהרי מקור המאמר "שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות" הוא במכילתא עה"כ (שמות יג, ג) "כי בחוזק יד הוציא" ושם אי אפשר לפרשו על מכת ברד, וקשה לומר שרש"י ישתמש בביטוי זה לכוונה אחרת במקום שהי' יכול לכתוב בפשיטות ובקלות: "מכת ברד"].

וכמדומה שמכבר שמעתי לבאר, דכיון שדברי התראה אלו היו הראשונים שנאמרו לאחר שניטלה בחירתו ממנו, שפיר אמר הכתוב "כל מגפותי" להורות גם על מכת בכורות, כי כבר מאז לא הי' לו יכולת לפרעה לחזור בו ולהנצל משאר המכות עד מכות בכורות - ועד בכלל. אבל לפי דברי הגרמ"פ הנ"ל – שבאמת החזיר לו ה' את בחירתו לאחרי מכת ברד, אין פירוש זה עולה יפה. ועצ"ע.

ד. בפי' הרמב"ן עה"ת ר"פ בא כתב: "כי אני הכבדתי את לבו, הודיע הקב"ה למשה שהוא הכביד את לבם עתה אחרי שפחדו ממנו בברד והתודו על עונם, ואמר לו הטעם כי עשיתי כן, למען שאשית בקרבם אלה האותות אשר אני חפץ לעשות בהם שידעו מצרים את גבורתי, לא שאעניש אותם יותר מפני הכובד הזה". ומשמע לכאורה מדבריו דס"ל שלא חיזק ה' את לב פרעה עד לאחרי מכת ברד, והוא דלא כמ"ש בפירושו לעיל ז, ג. וצ"ע.


*) לזכות החתן הרה"ת ר' ישראל דוד הלוי שי' קליין לרגל יום חתונתו עב"ג תחי' שתתקיים בעז"ה ביום שלישי כ"ח שבט הבעל"ט.

[1]) וראה גם שמו"ר פי"ג, ג: "פרעה הרשע, כיון ששיגר הקב"ה חמש פעמים ולא השגיח על דבריו אמר לו הקב"ה, אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך", ע"ש.

[2]) צ"ע למה הקדים הרמב"ם את הכתוב המאוחר.

[3]) ראה גם פי' הרא"ם על פרש"י שם: "ואעפ"כ בחמש מכות הראשונות לא נאמר 'וַיְחַזֵּק ה' את לב פרעה' אלא 'וַיֶּחֱזַק לב פרעה', פירוש: אע"פ שלפ"ז הי' ראוי שיקשה ה' את לבו גם בחמש מכות הראשונות, עכ"ז רצה שתפורסם רשעותו, להודיע שאף בלתי החזוק של הקב"ה מתחזק מעצמו, לפיכך לא חזק ה' את לבו אלא אחר החמש מכות הראשונות".

([4]) ויעויין גם במ"ש בחומש 'אשל אברהם' שנדפס מחדש על ידי ידידינו הרה"ג ר' אברהם שי' אלאשווילי.

פשוטו של מקרא
"ולקח בעליו ולא ישלם"
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

מצינו כמה פעמים שכשענין אחד נאמר בפסוק ונשנה אח"כ עוד פעם, בין אם הוא אותו דבר ממש הנאמר כבר (ומאיזה טעם שיהי' נאמר עוד פעם) או שהוא דבר הדומה להדבר הנאמר כבר, ובפעם השני משנה הכתוב קצת אפי' ע"י גרעון איזה תיבה, עומד רש"י ע"ז לפרש טעם השינוי.

ולדוגמא: בפירש"י ד"ה את פני הפרכת "ולמעלה הוא אומר את פני פרכת הקודש" (ויקרא ד, יז), בפירש"י ד"ה ושרי מואב אתו "ולמעלה הוא אומר וכל שרי מואב" (בלק כג, יג), בפירש"י ד"ה לעבור את פי ה' "כאן לא נאמר אלקי שנאמר בראשונה" (שם כד, יג).

ולפי"ז צריך להבין: בפרשת משפטים כתיב בנוגע לשומר חינם " . . ונקרב בעל הבית אל האלקים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (כב, ז), והפירוש הפשוט הוא [לאחר שרש"י מפרש ש"האלקים" הוא שבועה] שעי"ז הוא פטור מלשלם, אבל בנוגע לשומר שכר כתיב "שבועת ה' . . אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם".

ולכאורה אינו מובן למה הוסיף הכתוב "ולקח בעליו ולא ישלם", והרי מובן שאינו משלם גם בלי תיבות אלו, והראי' שבנוגע לשומר חינם לא הוסיף הכתוב תיבות אלו, ואם מצד איזה טעם שיהי' צריך הכתוב לפרש זה בפירוש, המקום המתאים לפרש זה לכאורה הי' בפעם הראשונה.

גם צריך להבין אריכות הלשון בכתוב, שהי' יכול לכתוב "ולקח בעליו" שגם מזה הי' מובן שאינו משלם או "ולא ישלם" בלי "ולקח בעליו", וכלשון רש"י בד"ה ולא יאכל את בשרו "ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שהוא נבלה" (כא, כח), עד"ז יש להקשות כאן: ממשמע שנאמר "ולקח בעליו" איני יודע שלא ישלם וצ"ע.

ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.

Download PDF
תוכן הענינים