E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ג' תמוז - ש"פ קרח - תש"ס
אגרות קודש
תפירה כש"הנקבים רחבים מתוקנים ועגולים"
הרב שמואל זאיאנץ
ר"מ בישיבת "תפארת בחורים", מאריסטאון

ב'אגרות קודש' ח"ח (עמ' צב. והובא גם ב'שערי הלכה ומנהג', או"ח, אות קסג) מבאר כ"ק אדמו"ר שבגדר מלאכת התפירה צריך ב' תנאים: "א) חיבור שני דברים נפרדים ע"י דבר שלישי. ב) שדבר המחבר צ"ל ע"י חוט התפירה. היינו שהוא נכנס בדוחק בהנקב כו'...

"ובזה מובן ג"כ החילוק דחבור ענין של פרקים או תופר, שהתפירה הוא ע"י דבר שלישי, משא"כ ענין של פרקים. וזהו ג"כ ההיתר כשהנקבים רחבים מתוקנים ועגולים, כי אז החוט לא בדוחק...", עכלה"ק.

ולכאו' יש להעיר בזה: דהנה בשו"ע אדמה"ז (סי' שמ סעי' יג) מובא הא דנפסק בשו"ע (שם סעי' ז) - דאותם המהדקין הבגדים סביב זרועותיהם ע"י החוט שמותחים אותו ומתהדק - אסור למתחו בשבת משום תופר, "אא"כ יהיו הנקבים רחבים קצת ומתוקנים בתפירה ובעיגול". ומבאר אדמה"ז בזה: "...(ואף שאינה תפירה של קיימא, שהרי אינו מהדקו אלא בשעה שלובשו, .. מ"מ אסור מד"ס מפני שדומה לתופר) אא"כ יהיו הנקבים רחבים קצת ומתוקנים בתפירה ובעיגול, שאז אינו דומה לתופר..."1.

ולכאורה נראה מפשטות דברי אדמה"ז, שהיתר זה הוא רק באיסור דרבנן כש"דומה לתופר", דאז אם "הנקבים רחבים .. ומתוקנים .. ובעיגול" מותר - משום שאינו דומה לתופר; אבל אם היה איסור דאורייתא (כשהיא תפירה של קיימא) לא היה מועיל מה שמתוקן ורחב כו'. אבל מדברי כ"ק אדמו"ר משמע שההיתר היא בדאורייתא, שכשהנקב רחב כו' אין החוט בדוחק, וחסר בעצם ענין ותנאי התפירה.

ואפשר לומר ששתיהם אמת ויציב: הרבי מבאר הא דבענין זה יש היתר בגדר תפירה דאורייתא, והוא משום שאין החוט נכנס בדוחק; אבל אדמה"ז מבאר הא דאין בזה אפי' איסור דרבנן, וע"ז מבאר שהוא משום שאינו דומה לתופר.

(וא"כ מה שכותב אדמה"ז בסוף הסעי': "ונמצא עשה תפירה של קיימא, ובתפירה של קיימא אין מועיל מה שהנקבים רחבים...", הוא כשחוטים המהודקים נכנסים בהנקבים הרחבים בדוחק).

ויש להוסיף בההכרח מה שהרבי לומד שיש היתר בנקבים רחבים, אף בחיוב דאורייתא: א) שהרי אפילו הראשונים הסוברים שתפירה שאינה של קיימא אסורה (מדאורייתא), ד"מ"ל תפירה ליום אחד מ"ל תפירה עולמית..." (שבלי הלקט מובא בטור), סוברים גם דאם יש נקבים מותר. ומוכרח לומר שהנקב מתיר גם בדאורייתא והוא משום שאינו נכנס בדוחק. ב) וכן בדברי אדמה"ז עצמו: אם נפרש דהסוגריים הוא - שמסתפק בזה (אי הוה איסור דאורייתא או דרבנן, ראה לעיל הערה 1), ממילא יוצא שגם אדמה"ז סובר שגם אם יהיה תפירה שאינה של קיימא מדאורייתא - יהיה מותר כשיש נקבים רחבים כו'.

עוד יש להעיר ולהבהיר: במכתב שם בהערה 1 כותב כ"ק אדמו"ר ש"ע"פ הנ"ל מובן ג"כ מה שמהדקים את הנעל ע"י שרוך הנעל שנכנס בנקבים שמשני צידי הנעל .. ועושים כן אפי' אם העיגול של מתכת המקיף את הנקב חסר, ואין פוצה פה ומפקפק בזה". ולכאו' הכוונה הוא - משום התנאי הב' בענין התפירה, שהוא רק תופר כשהחוט נכנס בדוחק, משא"כ בזה.

ולפי"ז לכאורה הוא רק כשהנקבים הם רחבים קצת, אבל לא כשהנקב הוא מצער והשרוך נעל נכנס בדוחק. (ולכאו' לא נראה דכוונתו הק' היא לתנאי הא', שבשרוך נעל אין כאן דבר שלישי המחבר ב' דברים, כיון ששני צידי הנעל הם דבר א', - דלא נראה לכאו' שזהו כוונתו הק', שהרי בהידוק חלקי הבתי ידים וכיו"ב, שהוא כעין ההידוק דשרוך הנעל (בענין זה), רואים שיש בו גם משום תופר).


1) ובפשטות, מה שכותב כאן בסוגריים שהאיסור בתפירה שאינו של קיימא הוא איסור דרבנן, משום דדומה לתופר, - הנה הרמ"א בסי' שיז ס"ז מביא ב' שיטות בזה: א) ש"אין חילוק בתפירה בין קיימא לאינו של קיימא", היינו שתפירה שאינו של קיימא הוה איסור דאורייתא. ושיטה זו מביאו באופן סתמי - ש'אסור לתפור אף תפירה שאינו של קיימא', ומשמע לכאו' שזוהי הכרעתו; ב) שיטת המקילים - ר' יואל הלוי - שמותר, ושיטה זו מביאו בלשון "יש מתירין", אלא שהרמ"א ממשיך: "ואין להתיר בפני עם הארץ".

והנה כאן בסי' שמ לא משיג כלום על דעת המחבר האוסרת, ומשמע שוב (כנ"ל) שכן הוא גם הכרעתו.

אמנם בשו"ע אדה"ז בסי' שיז מביא בנוגע לתפירה ב' הדיעות, ומסיים שהעיקר כשיטה המתרת - אלא שמ"מ אין להקל בפני ע"ה. - וי"ל דלכן סותם כאן בסוגריים שהוא רק איסור דרבנן (ולא דאורייתא. אלא שעדיין צריך ביאור איך לשלב לשונו הזהב: "מ"מ אסור מד"ס" - עם הכרעתו בסי' שיז שהעיקר כשיטה המתרת, ורק שמ"מ אין להקל בפני ע"ה. וכן צריך להבין מה שכותב זאת בסוגריים - עפ"י הכלל שכשכותב באופן כזה הוא משום שמסתפק בזה, ולכאו' הרי בסי' שיז כבר הכריע בזה?).

אגרות קודש
קניה או מכירה לישראל דוקא:חובה, מצוה או עצה טובה [גליון]
הרב שמואל זאיאנץ
ר"מ בישיבת "תפארת בחורים", מאריסטאון

בב' הגליונות שעברו [תשצח-תשצט] דנו בשיטת רבינו בענין קדימה לקנות (או למכור) מישראל.

הרב מרדכי שי' פרקש דייק מאג"ק חי"ג עמ' רצב (לקו"ש חכ"ב): "...מובן שנסיעתם נסתדרה שבכ"מ האפשרי יסעו דווקא באל על, וכדרז"ל עה"פ קנה מיד עמיתך" - שסובר שהוא חיוב גמור ודבר פשוט להלכה. והרמא"צ שי' ווייס כ' דא"א להוכיח כן, וסובר, דהלשון "מובן שנסיעתם נסתדרה" נראה שמתאים עם פי' ה'קרבן אהרן' שדרשה זו הוא עצה טובה1.

ודייק הנ"ל עוד מהשמטת אדמה"ז בשולחנו בדיני מכירה ומתנה ס"ס ה, שהביא דיני הקדימות (בר מצרא, בן עירו, חבירו, שכנו, קרובו) משום "מצות חכמים לקיים ועשית הישר והטוב" - ושמיט הדין והדרשה להקדים ישראל מפסוק "או קנה", דמזה משמע שאינו סובר דדרז"ל ד"או קנה מיד עמיתיך" הוא חיוב.

הנה: א) לכאו' אין להוכיח מהשמטתו. דבנוסף שהול"ל גם אם זה מצוה, ואפי' אם זה "עצה טובה"2, הנה אם נאמר שהושמט משו"ע (ורמב"ם) מסיבת צדדיות - אפשר לומר ש(כמו"כ ומאותם סיבות) אדמה"ז לא כתב הלכה זו שלא הביאו הטוש"ע3 (אף שלהלכה יש בזה קדימה).

בנוסף: הרי רואים בפרט בחו"מ - שלא כל הלכה שנעתק בשו"ע המחבר העתיקה אדמה"ז. ובענין זה גופא: הרי רמז בתחילת ההלכה מענין מצרנות, ובסעי' זה עצמו הזכיר מצרנות, אבל לא העתיק דיניה בהלכות אלו (כפי שהועתק בשו"ע סי' ערה, אותו הסי' שנפסק שם ההלכה דקדימת שכן, ת"ח כו'). ובהל' זה גופא לא העתיק ההלכה שאם קדם אחר וקנה, שאלו שיש להם דין קדימה אין מסלקים אותם, כמבואר בשו"ע.

ב) ויש להוסיף דבר חדש קצת: דלכאו' קדימה לקנות מישראל אינו גרוע מקדימת יושבי עיר, שכן, ת"ח וקרובו, ולכאו' הוא כ"ש וק"ו ממצות הקדימה בהם. וא"כ לכאורה מפסק ודברי אדמה"ז שבהם הוא "מצות חכמים"4 - לקיים מ"ש בתורה ועשית הישר והטוב כו', יצא דהוא יותר מ"עצה טובה".

והגם דאם כבר קדמו אחר לא מסלקינן ליה (כמבואר בשו"ע סי' קעה ס"נ), מ"מ לכתחילה הרי זה מצות וציווי חכמים להתנהג בקדימות אלו. ואע"פ שהרמב"ם כותב על קדימות אלו בסוף הל' שכנים (כטעם למה לא מסלקינן כבבר מצרא): "...שלא צוו חכמים בדבר זה דרך דין אלא דרך חסידות ונפש טובה היא שעושה כך"5, הנה:

1) גם לשיטתו הרי יש כאן "ציווי חכמים" להתנהג בדרך חסידות ודרך נפש טובה, "שגם זה בכלל הטוב והישר" (ל' בה"ה).

2) ועיקר: כיון שאדמה"ז לא הגדיר הציווי של חכמים באופן של מדת חסידות, וכתב שהוא "מצות חכמים6 לקיים מ"ש ועשית הישר והטוב גו'", נראה יותר שאי"ז בגדר "מדת חסידות" ו"גם" בענין "הישר והטוב", אלא הוא ענין ד"הישר והטוב" כמו ב'בר מצרא'.

והגם שבפשטות גם אדמה"ז פוסק כהשו"ע, דלא מסלקינן בקדימות אלו כמו שנפסק בשו"ע, מ"מ אין קדימות אלו מסוג ואיכות אחרת מב'בר מצרא' בענין "הישר והטוב", אלא שהוא קיום הפסוק של ועשית הישר והטוב כמותו. אלא שבבר מצרא הענין ד"ישר וטוב" הוא בתוקף יותר, שמחייב גם סילוקו של הקודם לקנות כו'7.

ג) ויש להעיר גם מל' כ"ק אדמו"ר במכתבו ע"ד השקו"ט אודות האניות כו', דבלקו"ש ח"ו 401 כ': "...ואת"ל (היפך האמת) שהענין דקנה מיד עמיתך יש בכחו להתיר ההפלגה שבנדו"ד, ישנה אפשריות מלאה לנסוע...", דנראה קצת דענין זה הוא לכה"פ ענין של חיוב, שבזה הו"א לומר שיש בכחו להתיר (היפך האמת), ובוודאי שאין זה ענין דעצה טובה גרידא. ולהעיר מל' הרבי באג"ק חט"ז אגרת ו'י: "...ומהדרין שיהי' דווקא כדרשת רז"ל קנה או מכור מיד עמיתך, ואעפ"כ אין שמים לב...".


1) אבל בפשטות אינו נראה דזה שייך לענין ד"קידוש השם" כפי שרוצה לומר לאח"ז, אלא "כדרז"ל עה"פ או קנה מיד עמיתיך" - שזה שייך לדרשת רז"ל בכל האופנים (ולא רק כשיש קידוש ה'). אלא שיש לעיין אם שיטת רבינו הוא שדרשה זו הוא חיוב או עצה טובה, מחז"ל או מצוה.

2) ולהעיר מסי' קנו סע' כ.

3) מפני הצנזור וכיוצא. ואולי יכולים הקוראים להעיר ולהאיר בענין זה (וגם לאור דברי כ"ק אדמו"ר ח"כ עמ' 162 ובהע' שם כפי שכבר העירו לעיל). ובפרט אלו המתמחים ועוסקים ביותר בדרכי אדמה"ז בכלל ובפרט בעניינים כאלו, (בפרט מהכותבים החשובים דקובץ זה דישנם כאלו העוסקים בזה).

4) ובפשטות לשון "מצות חכמים" דאדמה"ז ענינו חיוב, ולדוגמא: "...אעפ"כ חייב הוא לחזור לביתו מיד ולבער כמצות חכמים שאין דוחין מצות חכמים מפני דבר הרשות, ואפי' הוא הולך ללמוד תורה אצל רבו הרי"ז כדבר הרשות אצל ביעור חמץ שהיא מצוה מדברי סופרים..." (סי' תמד סי"ח); "...חייב אדם לדחוק א"ע לקיים מצות חכמים לאכול כזית שלם אף אם יכאוב עליו..." (סי' תעג סל"א).

5) ויש להמתיק שיטתו: ע"פ המבואר בלקו"ש חי"ט עמ' 55 ואילך בענין ד'בר מצרא' - בשיטת הרמב"ם שסובר שהחיוב פועל בעלות על השדה, ולזה החיוב להחזיר להב"מ הוא משום שיש לו שייכות להשדה. ולכן סובר דב'בר מצרא' דחיובו והענין ד"ישר וטוב" הוא בדרך דין - לכן זה עושה בעלות ומחייב חזקה; משא"כ בשאר קדימות שאין זה בעצם "ישר וטוב" בגדר דין, אלא בגדר "מדת חסידות" שנכלל בזה, לכן אין זה מייצר בעלות לחייבו להחזיר. (אלא שאי"ז תלוי זב"ז, דאפשר שגם אם אין ב"מ מייצר בעלות מ"מ יש לחלק: דבענין ד'ישר וטוב' בגדר "דין" הרי זה מחייב חזרה, משא"כ כשהוא רק "מדת חסידות". אבל לפי הנ"ל יומתק יותר).

6) וכנ"ל בההערות, סגנון לשונו ד"מצות חכמים" ענינו חיוב.

7) ויש להעיר ולעיין בכ"ז בהמבואר בחו"מ סי' יב. ושוב ראיתי לאח"ז - בחכ"א ע' 330 הע' 46 בזה, ובל"נ אכתוב ע"ז בעתיד הקרוב.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות