בגליון הקודם הביא הרא"ב ממ"ש ב"שני המאורות" לרי"א מהאמיל שעבודת הדורות הראשונים היתה לפעמים בהתפעלות רוחנית בלבד ללא מעשה בפועל, וראי' לדבר משמואל הקטן ששכח את ברכת ולמלשינים "כי ביחיד - לצאת חובת עצמו - התנהג במעלה העליונה דהתפעלות אלקות".

ולכאורה צ"ע בראי' זו, דהרי שמואל הקטן עצמו תיקן ברכה זו ואפשר לומר שלא חל על זה עדיין חיוב הלכתי מוחלט, ולכן אפשר שהי' יכול לצאת י"ח בהתפעלות רוחנית, אבל מה ראי' מזה שעל חיובים מוחלטים ע"פ הלכה (כגון אכילת מצה - הדוגמא על רשב"י במערה) ג"כ חל זה.