E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ נח ושנה כ"ה להתייסדות הקובץ - תשס"ד
שונות
היום יום - שלהי תשרי
הרב מיכאל א. זליגסון
מגיד שיעור במתיבתא

"כה תשרי"

"עשרה נגונים - מהם תנועות בלבד - מיוחסים לרבנו הזקן שהוא בעצמו חברם.

"המיוחסים לרבינו האמצעי, היינו שנתחברו בזמנו והיו מנגנים אותם לפניו, אבל לא שהוא מחברם".

כנראה הכוונה ב"המיוחסים לרבינו באמצעי היינו שנתחברו בזמנו" - היינו מכיון שנתחברו בתקופת נשיאותו, במילא ה"ז שייך אליו. ע"ד הידוע בענין "מלך שמו נקרא עליהם", שכל עניני המדינה הוא ע"ש המלך, כיון שהמלך הוא הכל, כמו"כ בנוגע לנשיא הדור.

"והיו מנגנים אותם לפניו" – היינו עפמ"ש ב"היום יום" - ג' שבט בנוגע להסכמת כ"ק אדה"ז בנוגע למאמרי אדה"ז:

"ספר תורה אור. . בו מאמרים רוב הדרושים . . אשר הרבה מהם שם רבינו ז"ל בעצמו עין עיונו עליהם והגיהם, והסכימה דעתו הקדושה להביאם לבית הדפוס".

"והיתה אצלו קבוצת אברכים מנגנים . . ונחלקה לשתי פלוגות: בעלי שיר - בפה, ובעלי זמרה - בכלים שונים".

קטע זה הוא המשך, ועוד יותר ראיה למ"ש בקטע שלפנ"ז ("והיו מנגנים . . לפניו"):

שהרי מבואר בשיחת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שענינם דכלי זמר אצל קבוצת אברכים הנ"ל, הי' לפעול שלילת הרצוא אצל כ"ק אדמו"ר האמצעי. נמצא שכלי זמר דוקא, פעולתם הי' לשלול כנ"ל. וזה מוסיף עוד יתרון במ"ש לפנ"ז "והיו מנגנים לפניו".

והביאור בפרטיות ההפרש בין שירה בכלי ושירה בפה, הוא ששירה בפה הוא בלי גבול משא"כ שירה בכלי, הוא ענין הגבול, כמובן ממ"ש בכ"מ (ראה ד"ה אהללה הוי' בחיי ה'ש"ת ועוד).

ועפ"ז נמצא שכלי זמר הוא ענין הגבול דוקא.

"כז תשרי"

"התורה והמצות מקיפות את חיי האדם . . ומעמידות אותו בקרן אורה בשכל בריא ובקנין מדות נעלות".

י"ל עפמ"ש ב"היום יום" כא אדר א': "שם חסיד הוא שם קדום . . והוא תואר השלימות וההפלגה אם בשכל או במדות או בשניהם יחדיו".

"כח תשרי"

"אם בחוקתי תלכו גו' ונתתי גשמיכם בעתם . . לימוד התורה וקיום המצות הם טבעת הקדושין שבהם קידש הקב"ה את ישראל להתחייב לזון אותם ולפרנסם".

והנה בבית יוסף אבן העזר סימן קיד אות יב כותב: "כתב הרשב"א בתשובה (ח"ב סי' קטז, ובמיוחסות להרמב"ן סי' קח) ששאלתם אם יש בכלל המזונות מלבושים. משמו של רבינו האיי אמרו שהמלבושים וצרכי הנישואין בכלל המזונות". ועפ"ז נמצא שמלבושים הוא בכלל פרנסה.

וכן מוכח במאמר ד"ה והסיר וגו' עת"ר, שכ"ק אדמו"ר מהורש"ב מבאר שענין הפרנסה כולל הן מזונות והן לבוש, וא"כ חזרה קושיא לדוכתא: למה בפתגם זה מפורט זה לשני ענינים נפרדים ("לזון"; "ולפרנסם")?

וי"ל שהדיוק כאן הוא - "לימוד התורה וקיום המצות", שהם ב' ענינים ופעולות שונות בנוגע להקשר שבין הקב"ה וישראל. וע"פ המבואר במאמר הנ"ל, הנה פעולת תורה הוא ענין המזון, ופעולת המצוות הוא ענין הלבושים, ועפ"ז נמצא מה שנח לדייק "לזון ולפרנס" להבליט השכר עבור ב' הפעולות לימוד התורה וקיום המצוות, שמדה כנגד מדה, שעי"ז זוכים למזון ולהתפרנס מאת הקב"ה.

שונות
מקורות לדברי רבותינו נשיאנו
הרב נפתלי בר משה
ברוקלין נ.י.

בלקו"ש חלק ל"ט עמ' 43 (בשיחה לר"ה) כותב וז"ל: "כתב רבינו הזקן בסידורו ב"סדר תקיעות": "אחר קריאת התורה יכין עצמו לתקוע בשופר ויאמר קאפיטל זה [מזמור מ"ז שבתהילים] ז' פעמים".

ובפשטות אמר כאן אדמו"ר הזקן ב' ענינים שונים, א. יכין עצמו לתקוע בשופר. ב. יאמר קאפיטל זה ז' פעמים.

[ובפרט שמקורם של שני הענינים הוא בב' מקומות שונים, דמ"ש "אחר קריאת התורה יכין עצמו לתקוע בשופר" מקורו בפע"ח ומשנת חסידים (להוסיף שבהערה 4 מציין שלשון אדה"ז הוא לשון המ"ח משא"כ מפע"ח הוא בשינויים קלים) ובמקומות אלו לא הובא ע"ד מזמור מ"ז, ואילו ענין אמרית מזמור מ"ז מקורו בסדור האריז"ל, אבל שם (אף שהובא הכוונת לתקוע שופר) לא נמצא כלום ע"ד ההכנה לתק"ש – "אחר קריאת התורה יכין עצמו לתקוע בשופר"] עכלה"ק בהנוגע לענינו.

והיינו דהלשון "יכין עצמו לתקוע בשופר" הוא לשון קמ"ח ואילו ענין אמירת מזמור מ"ז בתהילים הוא תוכן דברי סדור האריז"ל, ואינו מוזכר כלל לא בפע"ח ולא במ"ת, [משנת חסידים].

והנה בסדור האריז"ל (סדור הר"ש מרשקוב ובסדור ר' אשר לא מוזכר זה כלל) לאחר שתחת הכותרת "כוונת השופר" הביא קצור דברי הפע"ח שעה"ח והמ"ח בענין הכוונה דתקיעת שופר, מתחיל כותרת חדשה בפני עצמה "סדר תקיעת שופר" וכותב שם וז"ל:

"צריך לומר מזמור מ"ז כל העמים תקעו כף ז"פ [ז' פעמים] ויכוון שההבל ממזמור זה עולה למעלה בסוד עלה אלקים, ויש ז' גבורות כנגד בג"ד כפר"ת וז' ימי השבוע ובאמירה זו מתבטלין ומתמתקין כל דינין קשים ורפים ומהפכין מדה"ד למדה"ר [מדת הדין למדת הרחמים] ויש מ"ט חיבין כנגד מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, ובזה מתמתקין ויוצרים זכאין בדין".

כאמור לעיל ענין זה אינו נמצא לא בפע"ח (ולא בשער הכוונתו) ולא במשנת חסידים, מהיכן מקורו של ר' שבתי מרשקוב ומהיכן העתיקו לסדורו (סדור האריז"ל)? ובכן, מקורו הוא בספר חמדת ימים (בפרק ז' – תקיעת שופר) דשם כותב וז"ל: "ומצאתי כתוב לא' מתלמידי רבינו זלה"ה לומר מזמור מ"ז למנצח כו' שההבל ממזמור זה עולה למעלה בסוד עלה אלקים בתרועה וכו' לבער ולבטל ולכרות על המקטרגים ושטנים, המסכים המבדילים ביננו לבין אבינו שבשמים.

ובמזמור זה יש ז"פ [ז' פעמים] אלקים, ויש ז' גבורות נגד בג"ד כפר"ת, ובאמירת המזמור הזה אנו ממתיקים דינא קשיא ודינא רפיא, ולכן צריך לאומרו ז"פ קודם התקיעה בין התוקע ובין הקהל, ע"כ.

(ולהוסיף, שבנוסף לכך שאמרית מזמור מ"ז בתהלים לפני תק"ש שאותו הביא אדה"ז בסדור מסדור האריז"ל – שהעתיקו מספר חמדת ימים, הנה הם מלשון "ובאמירה זה מתבטלין ומתמתקין כל דינין" למדין ענין עיקרי בחסידות – ראה בסה"מ מלוקט ה' ד"ה יבחר לנו את נחלתינו (תשכ"ג) בסיום המאמר – הערה 62 באריכות, וש"נ).

ב. בלקו"ת פ' במדבר (דף ט' ע"א) "ביאר מעט ע"פ וארשתיך לי'", מביא כמה ביאורים בענין חצרות (כלתה נפשי לחצרות ה') וההפרש בין בית וחצר, ובחצר גופא ההפרש בין חצרות הפנימיים וחצר החיצונה, ומביא שם דעת הפרדס בערה"כ, לקוטי הש"ס, להאיריז"ל מא"א אות ח' סימן ו', ואח"כ (בעמוד ב' למעלה) מביא שם וז"ל "ובזהר פ' נח (דעה ב') לפי המק"מ שם משמע בחצר הפנימית היא עולם הבריאה וחצר החיצונה היא עולם היצירה", עיי"ש שהאריך בזה, ודוחק הוא לישב זה עם הדעות דלעיל.

והנה המק"מ שם הביא ענין זה ובשם החמדת ימים, והעתיק כל אריכות לשונו וביאורו (בחמדת ימים דף ק' כתב וז"ל . . עכ"ל) ההשפעה בעולמות ע"י לבוש היצירה היא חצר החיצונה וביום השבת נמשכת ההשפעה ע"י לבוש הפנימי דעולם הבריאה הנק' חצר הפנימית.

ומענין לציין שבלקו"ת דברים, דרושים לשבת שובה, ס"ו עמ' ג' (ד"ה שובה ישראל) מבאר אדה"ז שם (אות ב') אשר בימות החול נמשכת החיות ע"י לבוש הדבור שהוא בחי' עשי' ובשבת נמשכת החיות להעולמות ע"י בחי' המחשבה לבדה שהוא עולם הבריאה ולכן נמשכת נשמה יתירה בשבת דהיינו מעולם הבריאה. ובחצאי עגול מציין וז"ל: "עיין בזה"א פ' נח דע"ה ע"ב ע"פ שער החצר הפנימית ובמק"מ [ובמקדש מלך] שם בשם הפע"ח [הפרי עץ חיים]" היינו שמאריך דברי החמדת ימים כדברי הפרי עץ חיים.

ג. בשוע"ר (בהלכות שבת סימן רפ"ה סעיף ב' בענין אמירת שמו"ת) מביא אדה"ז דיעה שאפשר לצאת באמירת המקרא ב"פ, ובפעם השלישית לומר שוב המקרא ללמדו עם פרש"י, ובקו"א הוכיח שזאת הכוונה (היינו שלפי דיעה זו, אין הכוונה ללמוד המקרא ק"פ ואח"כ רק פרש"י) כי באם לאו הרי במקומות שאין עליהם פרש"י יוצא שאין הוא אומר פסוק זה ג"פ, וציין בסופו "וכ"כ בח"ה ח"ב פט"ו ע"ש", וכבר דשו בה רבים (וכמדומה לי שגם בחוברת זאת דנו בזה) בדבר פירוש ראשי תיבות אלו (ח"ה) כי בחמדת הימים לא נמצא זאת בח"כ פט"ו.

והנה לכאורה נמצא ענין זה ולשון זה בחמדת ימים, שבת פ"ג, אשר מוכיח שע"פ הסוד העיקר הוא ללמוד המקרא ב"פ עם תרגום דוקא (כהדיעה הב' שאותה מביא אדה"ז (בשם הגה"א), וכותב הוא וז"ל: "ועתה תחזה כמה שיא סברת האומרים שלמוד הסדר בפרש"י חשיב כמו תרגום כי הם לא בא לידי מדה זו אלא בהשכיל לבותם פשוטן של דברים שטעם התרגום הוא לתרגם את הכתובים ולהבין במקרא, ולזה יספק פירוש רש"י ע"ה, והם לא ידעו כי לא יתכן טעם הדבר כפי פשוט, שאם כן למה יחזור ראובן שמען לוי ג' פעמים, וגם כשאין בו תרגום אונקלוס למה לנו לבקש תרגום ממקום אחר ולומר אותו בלי הבנה והשכלה כמו תרגום של עטרות ודיבון וכו' אלא עין המשכיל מבית ומחוץ תצפנו והתרגום . . כי בתורה ובנביאים ובכתוב מצינו שהקב"ה חלק לו כבוד לכלול אותו בקדושת תורתו התמימה, ויר"ש יצא ידי חובת שניהם פירוש רש"י והתרגום ואם הפנאי מסכים ואם לאו התרגום עיקר", עכ"ל. היינו שאף שלמעשה פסק שעיקר הוא באמירת התרגום, לומד הוא שבאמרית שמו"ת עם פרש"י הכוונה היא לומר המקרא פעם שלישית עם פירש"י.

ואף שאדה"ז ציין לא"ה ח"ב פט"ו, ולפנינו נמצא זה בח"ב פ"ג – הנה עפ"י פשוט י"ל, כידוע שחלק א' שבספר חמדת ימים לא הגיע אלינו, והחלק הראשון שנמצא בידינו הוא החלק דשבת ואשר בעצם הוא חלק ב', והנראה שבא' מהמדורות כאשר ראה המדפיס שהספר מתחיל בפרק י"ג הנה כדי להקל על הלומדים שינה סדר הפרקים, היינו ששינה זאת לפרק א', כך שהספר יתחיל מפרק א'.

דוגמא לדבר מצינו בנוגע לשערי ופרקי הספר ע"ת, אשר כידוע שנכתב ונערך בכמה וכמה פעמים ומהדורות ע"י מהרח"ו שמביא החיד"א באריכות סדר כתיבתם והעתקם בהעתקות שונות ע"י מעתיקים שונים, ולכן מצינו חילוקים בין הדפוסים השונים, יש שהביאו בכל שער כל המהדורות מהדו"ק ומ"ב ומ"ת (מהדורא קמא, מהדורא בתרא, ומהדורא תנינא) וכיו"ב, וכמה מהדורות הביא רק חלקים ומזה שנוי חלוקת השערים והפרקים שבספר. [דוגמא לדבר (אף שרבות הן בכל מקום שבו מוזכר הע"ת בלקו"ת) בתו"א בפרשת חיי שרה ישנו מאמר שהוא לשון אדמו"ר נ"ע בעצמו ושם מעתיק הוא כו"כ פעמים קטעים מדבר הע"ח, ובהוספות לספר (קל"ט ג' בדפוס החדש, ובדפוס הישן הוא בדף ק"מ ע"ג) נדפס ביאור על פ' חיי שרה מכ"ק אדה"ז נ"ע בעצמו שבתו"א מכ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", ושם מציין אדמו"ר הצ"צ על כל קטע וקטע שבדפוס דקראוונא, הוא שער אחר ופרק אחר]. ולא באתי אלא להעיר.

שונות
הספר 'בני יששכר' וחב"ד
הרב ברוך אבערלאנדער
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע - בודאפשט, הונגריה

ב'פרדס חב"ד' גליון 11 עמ' 139 מביא הרב יוסף קרסיק שמועה בשם א' מאנ"ש "שהרבי אמר לו כי 'בני יששכר' הוא עבורו מקור כמו כתבי האר"י ז"ל!" הכוונה לספרו שעל המועדים וזמני השנה של הרה"ק צבי אלימלך מדינוב (תקמג-תרא), תלמידם של הרה"ק ה'חוזה' מלובלין, המגיד מקוז'ניץ ורבי מנדל מרימנוב.

והנה המעיין בעשרות כרכי 'תורת מנחם', 'התוועדויות', 'שיחות קודש', ספרי 'המאמרים' ו'אגרות קודש' יגלה שכ"ק אדמו"ר זי"ע כמעט ואינו מצטט כלום מתורתו של ה'בני יששכר', להוציא כמה מנהגים ורמזים1. ולא עוד אלא שמקו"א2 כשהוא מצטט מדבריו3, הוא מוסיף: "לעת עתה לא מצאתי ענין זה בחסידות חב"ד, אבל מסתמא נמצא גם שם". וב'אגרות קודש' חי"ד עמ' רחצ נאמר: "בשאלתו אודות יחס חב"ד להשלשלת דדינוב וספריו, לא שמעתי בזה".

מכל הנ"ל רואים שאין שום רמז וסמך בתורתו של הרבי לשמועה הנ"ל, שהוא "כמו כתבי האר"י ז"ל". ולכאורה גם על שמועה זו ניתן לומר מה שכתב הרבי4: "השמועות – כו"כ מהן אינן נכונות כלל".


1) ואלו הן (לפי התקליטור וכו'): קשת בל"ג בעומר ('לקוטי שיחות' חל"ז עמ' 121; 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ג עמ' 288); ר"ת של חודש אייר ('לקוטי שיחות' חל"ב עמ' 72, עמ' 251); סביבון בחנוכה ('התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 185); מזל אלול בתולה ('התוועדויות' תשמ"ז ח"ד עמ' 367); ושייכות וסדר הנשיאים לחודשי השנה ('התוועדויות' תשנ"ב ח"ב עמ' 256).

2) 'תורת מנחם' תשי"ג ח"א עמ' 262.

3) "איתא בספרים של חסידי פולין שיום השמיני דחנוכה, 'זאת חנוכה', מסוגל לפקידת עקרות".

4) 'ליקוט פסקי הלכה ומנהג', מיאמי תשמ"ב, ב'פתח דבר'.

שונות
מהדורה החדשה של ספר החקירה להצמח צדק [גליון]
הרב ברוך אבערלאנדער
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע - בודאפשט, הונגריה

ת"ח ת"ח על הערותיו של ר"י מונדשיין ב'הערות וביאורים' גליון א (תתסז) עמ' 125 ואילך. בעמ' 127 שם מגלה לנו שהספר "אוסף התעודות של המיניסטריון להשכלה ח"א (לענינגראד 1920)", אשר בו נמצאים הרבה תעודות הקשורות לדברי ימי חייו של הצ"צ, נערך ע"י ההיסטוריון שאול גינזבורג.

והנה בדיקה בהערות לרשימת אדמו"ר מוהריי"צ "אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה" מגלה שהתעודות שנתפרסמו בספר הנ"ל עדיין לא נדפסו בספרי התולדות חב"ד, ולדוגמא אציין לאחת הכי חשובות שבספר: עמ' רכג [במהדורה החדשה בסוף ספר 'החקירה' של ה'צמח צדק'] הערה 52 מציין שם לתעודת הקיסר להצ"צ שבו נותן לו התואר אזרח נכבד - איך זה שתעודות חשובות אלו עוד לא פורסמו בתרגום ללה"ק?

שונות
היכן 'אבן השתיה'?
הרב יוסף שמחה גינזבורג
רב אזורי - עומר, אה"ק

בספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 794 (שיחת ש"פ שופטים תנש"א סי"ב) מביא הרבי את אבן השתיה הנמצאת "במקום מסויים בעולם-הזה הגשמי, וקיימת תמיד בלי שינויים" (אפילו לא השינוי דגניזה, כמו הארון שנגנז וכיו"ב) כדוגמא לעניין השופט והנביא הקיים (נצחי) בכל דור ודור (כסימן לגילוי אלקות בעולם באופן תמידי – ש"ממנה הושתת כל העולם כולו", עיי"ש. ולכאורה ברור מהדברים הללו (וכהביטוי "בא ללמד ונמצא למד"), שהרבי מקבל את דעת הרדב"ז שאבן השתיה היא אבן ה"צאכרה" הידועה, הנמצאת בתוך "מסגד עומר", בניגוד לדעות שונות שחלקו על זה (ראה המובא והנסמן בנדון בשנתון 'תחומין' כרך יד עמ' 437, כרך טז עמ' 458, 504), שלדעתם אין אבן השתיה ניכרת כיום.

שונות
ציונים לכמה ענינים
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

בענין המבצע ד"עשה לך רב" (שיחות קיץ תשמ"ו ואילך) – שכל אחד יעשה לו "רב" חבר בעבודת ה' עמו יוועץ וכו'. יש להעיר ממ"ש הרה"צ בעל נועם אלימלך ב"צעטיל קטן" שלו: "לספר בכל פעם לפני המורה לו דרך השם, ואפילו לפני חבר נאמן, כל המחשבות והרהורים רעים אשר הם נגד תוה"ק אשר היצה"ר מעלה אותן על מוחו ולבו, הן בשעת תורה ותפלה, הן בשכבו על מטתו, והן באמצע היום, ולא יעלים שום דבר מחמת הבושה, ונמצא על ידי הסיפור שמוציא מכח אל הפועל, משבר את כח היצה"ר שלא יוכל להתגבר לעיו כל כך בפעם אחרת, חוץ מעצה הטובה אשר יוכל לקבל מחברו, שהוא דרך השם והוא סגולה נפלאה".

ציון (דמות ראי') לתניא – מקומו גורם לו לחטוא

בתניא פרק ל' (לח,א): והוי שפל רוח בפני כל האדם . . ע"פ מארז"ל אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו, כי מקומו גורם לו לחטוא להיות פרנסתו לילך בשוק . . ועיניו רואות כל התלאות כו'.

ויש לציין (כדמות ראיה – עכ"פ) לגמרא קידושין מ, א: רב כהנא הוה קמזבין דיקולי (סלים שנשים נותנות שם כלפיהן. רש"י) תבעתיה ההיא מטרוניתא [לעבירה] . . אמר לי' [רב כהנא לאליהו] מי גרם לי לאו עניותא [בתמיהה! – אם לא העניות לא הוצרכתי להיות עסקי במלאכת נשים - רש"י) יהב ליה שיפא דדינרי.

מקור לרמב"ם בענין שמחה בעשיית מצוה

הרמב"ם בסיום הלכות לולב: "השמחה שישמח האדם בעשיית המצוה עבודה גדולה היא וכו'". כל המקורות שצויינו להלכה זו (בספר מראי מקומות, קה"ת, שנלקטו) מהמפרשים ונו"כ על הרמב"ם אין בהם להצביע על מקור מפורש ואולי זהו חידוש של הרמב"ם – שמיוסד על כל המקורות שהפליאו את מעלת שמחה של מצוה כו'.

ויש לציין עוד מקור – ויקרא רבה פרשה לד פיסקא ט: "למדך תורה דרך ארץ שכשיהא אדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח". אבל גם הוא אין בו מקור מפורש כנ"ל.

שונות
שמו של הרבי זי"ע: מענדל בלי יו"ד [גליון]
הרב יהודה ליב גראנער
מזכיר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

בגליון חג הסוכות (תתסז עמ' 122) דן הרב ברוך שי' אבערלאנדער בנוגע לשמו הק' של רבינו אם צ"ל במילוי יו"ד או לא,

ולהעיר מנוסח המצבה של הרבנית הצדקנית שטערנא שרה ע"ה – אמו של הרבי הריי"צ – ונזכר שם שמו של אדמו"ר הצמח צדק, והשם מענדיל – הוא במילוי יו"ד, וידוע שנוסח מצבה זו נכתב ע"י הרבי הריי"צ בעצמו. ובסידור תורה אור שהדפיס הרה"ג וכו' רא"ד ע"ה לאוואט הוסיף הגהות על הסידור מכ"ק אדמו"ר הצ"צ, וכשכותב שמו של הצ"צ השם מענדיל הוא במילוי יו"ד.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות