E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ז' אד"ר - ש"פ תצוה - תשס"ה
פשוטו של מקרא
"ותען להם מרים וגו'"
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בפרשת בשלח (טו, כא): "ותען להם מרים וגו'". וצריך להבין למה לא תירץ רש"י מה שנאמר כאן "להם" והרי מרים אמרה שירה לנשים כמו שפירש"י, ולמה לא נאמר להן.

ובחומש אוצר הראשונים מביא כמה תירוצים על זה:

בשם רבינו אפרים מביא, וז"ל: "שאף השואל, והרי עם הנשים היתה מדברת, והיה לה לומר ותען להן כי להם לשון זכר, וכן מלת שירו לשון זכר, והיה לה לומר השרנה. והתשובה בזה, כי בשעה שאמר משה וישראל השירה, רצו הנשים לשיר אז צעקו המלאכים ואמרו להן, לא תשירו די לנו שקדמנו משה וישראל, וקדמונו עוד הנשים, אז אמרה להם מרים, שירו אתם בתחלה אחר כך נשיר אנחנו, זש"ה קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות", עכ"ל.

ובשם ר"ח פלטיאל מובא שם, וז"ל: "...ויש לומר כי מרים אומרת לאנשים שירו קודם ואח"כ גם אנו, ולכך כתיב להם במ"ם", עכ"ל.

ובשם הרוקח מובא שם, וז"ל: "...אלא מלמד שגבירתנות היו כאנשים, ועוד להם לעוללים ויונקים ולעוברים שבמעי אמן אמרו שירה", עכ"ל.

אבל לכאורה אין שום רמז ברש"י לתירוצים אלו.

פשוטו של מקרא
"ואשר לא צדה"
הרב אלחנן יעקובוביץ
נחלת הר חב"ד, אה"ק

רש"י ד"ה 'ואשר לא צדה' שמות כא, יג: "לא ארב לו ולא נתכוון, צדה לשון ארב . . ולא יתכן לומר צדה לשון הצד ציד . . ואומר אני פתרונו כתרגומו ודי לא כמן לי', ומנחם חברו בחלק צד ציד ואין אני מודה לו ואם יש לחברו באחת ממחלוקת של צד נחברנו בחלק על צד תנשאו, צדה אורה, ומלין לצד עילאה ימלל, אף כאן אשר לא צדה לא צדד למצוא לו שום צד מיתה, ואף זה יש להרהר עליו, מכל מקום לשון אורב הוא".

לכאורה יפלא האריכות הגדולה הזאת בפירוש 'ואשר לא צדה', והרי שתי פרשיות גדולות בתורה שמדברות בענין ערי מקלט, וידוע לכולם ענין הורג בשוגג, ובפ' שופטים (דברים יט, יא) "וכי יהי' איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו גו' ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גו' ואת", שכיון שארב לו שהי' במזיד לכן "ולקחו אותו משם גו' ואת", א"כ אי כן נשאר בגלות וניצול מגואל הדם הוא זה שהורג בשוגג, וזהו מי שאינו אורב לו, וא"כ מובן ש"ואשר לא צדה" היינו שלא ארב לו. ובפרט שאונקלוס מתרגם: "ודי לא כאן לי", שפירושו שלא ארב לו.

ובדברי רש"י עצמו יש לעיין, שבתחילה מיד מפרש בתיבות ואשר לא צדה - לא ארב לו ולא נתכוון.

ובזה עצמו יש לעיין למה צריך להוסיף "ולא נתכוון" והרי הוא הוא.

ואח"כ מבאר "צדה לשון ארב" ומביא ראי' "וכן הוא אומר ואתה צודה את נפשו לקחתה" שלכאורה אינו רק לשון ארב, אלא פירוש תיבה, והרי כך מתרגם אונקלוס ורש"י עצמו לא הביא את התרגום.

אח"כ מוסיף רש"י "ולא יתכן לומר צדה לשון הצד ציד שצידת חיות אין נופל ה"א בפועל שלה (כלומר שלא אומרים צדה אלא צד) וכו'", שלכאורה למה שנחשוב שזה מלשון צידה (צידת חיות).

אח"כ מוסיף רש"י "ואומר אני פתרונו כתרגומו ודלא כאן לי'", שלכאורה הרי כבר פרש"י בתחלת דבריו (בד"ה ואשר לא צדה) "לא ארב לו כו'", שזה הפירוש של התרגום, וא"כ למה לו לחזור על זה שוב.

וגם למה משתמש רש"י בלשון "פתרונו", והרי לכאורה זה פירוש תיבת "צדה". ובפרט שמזכיר "כתרגומו", והרי זה הפירוש של תיבת צדה - לפי התרגום.

אח"כ מוסיף רש"י "ומנחם חברו בחלק צד ציד ואין אני מודה לו" הנה מה שהביא את מנחם, אין לשאול, כי כך דרכו של רש"י (מענותנותו) להביא דעה אחרת (גם) אע"פ שחולק עליו.

אבל הפלא הוא שאף שכבר פירש שזה לשון ארב עם הוכחות וכו', מ"מ מנסה למצוא דרך "לחברו באחת ממחלוקת (פי' מחלקות) של צד, נחברנו בחלק על צד תנשאו, צדה אורה, ומלין וצד עילאה ימלל אף כאן אשר לא צדה לא צדד למצוא לו שום צד איתה כו'".

שלכאורה בזה בא מצד אחד לנסות להתקרב לפירוש של מנחם, אבל לאידך שולל את פירושו שזה מלשון צידה, ומסיים "ואף זה יש להרהר עליו", כלומר אף שמצאנו דרך לפרש במחברת של צד, אבל לא מתקבל כ"כ לבאר שזה הכוונה בפסוק, ואולי מפני שאם זה ממחברת צד, הי' צריך להיות כתוב ואשר לא צדד, וכדפרש"י (בעצמו) "אף כאן אשר לא צדה לא צדד למצוא לו כו'".

ומסיים רש"י "מכל מקום לשון אורב הוא", כלומר גם אם נאמר ש"צדה" הוא מגזרת צד, אבל הענין הוא מלשון אורב, שמה שנאמר לא צדה (לא צדד) הכוונה שלא ארב לו.

שנמצא עכ"פ מכל הנ"ל שתיבת צדה לא כ"כ פשוט לפרשה (גם לרש"י א) שמוסיף (על לא ארב לו) ולא נתכוון. ב) שאומר בלשון "פתרונו (כתרגומו ודלא כמן לי')", דמשמע שיש צורך לפתרו. ג) גם הלשון שמסיים "מכל מקום לשון אורב הוא" משמע שאין זה ממש פירוש תיבה.

והאם יש לומר שגם ענין מארב יש לו באיזשהו צד ענין של צדי', שהרי גם מי שרוצה לצוד חי' וכיו"ב עושה (לפעמים) מארב כדי לצודו. ובתהילים י, ח-ט. "ישב במארב חצרים גו' עיניו לחלכה יצפונו, יארוב במסתר יארבו לחטוף עני גו', במשכו ברשתו (שזה צידה)".

וגם בפסוק שמביא רש"י לראי' ואתה צודה את נפשי לקחתה, הנה אף שבפשטות הכוונה למארב, אבל בפועל הרי רצה שאול לתפוס (לצוד את דוד ואולי בגלל זה אומר רש"י "פתרונו (כתרגומו)" שיש צורך לפותר וגם לשון אורב.

שעפ"ז יש להמתיק למה הביא רש"י את "מנחם חברו בחלק צד ציד, אע"פ שחולק עליו שיש מקום לפירוש זה מצד תוכן העניין, אלא ש"ואין אני מודה לו" וזה בגלל "שצידת (חיות) אין נופל ה"א בפועל שלה ושם דבר בה ציד, וזה שם דבר בו צדיי' ופועל שלו צודה, וזהו (ענין צידה פועל שלו צד", שבגלל זה הנה גם כשמנסה לפרש "ממחלוקת של צד" הנה "נחברנו, בחלק על צד הנשאו כו'" ורק לא בצד של צידה (שאין נטיית צדה משרש צידה).

ולהעיר שאין יותר תיבה זו (בנט"י זו) בפ' ערי מקלט לא בפ' מסעי ולא בפ' שופטים. אף שנזכר (במדבר לה, כב) הלשון "בלא צדי'" (וכדלהלן).

והאם בגלל זה נטה מנחם לפרש בלשון הצד ציד,

ואולי בגלל ההמשך של "והאלקים אינה לידו" שם הפסוק בעצמו אומר ש"והאלקים אינה לידו" הרי שלא הי' כאן ענין של מזיד, ולא הי' מארב, ולכן נטה לפרש שזה מלשון צדי', שאז יותר מתאים ההמשך ש"והאלקים אינה לידו", שזה הסבר על "ואשר לא צדה", שלא התכוון לצוד אלא ש'והאלקים אינה לידו', משא"כ אם זה בלשון מארב הרי זה מראה יותר על אי פעולת האדם, וזה מיותר כיון שמיד אחרי זה כתוב והאלקים אינה לידו - וזה דחוק.

וצ"ע אם כל השקו"ט של רש"י הוא גם בפ' מסעי (במדבר לה, פסוקים כ - כב) בתיבת "(או השליך עליו) בצדי' (וימות)" (או השליך עליו כל כלי בלא צדי'. שלכאורה הנטי' של תיבת "צדי'" מתאימה ל"מארב" ולא ל"ציד" שהנט"י שלה "צידה".

וברש"י פירש בד"ה בצדי' - כתרגומו בכוונא במארב, ולא האריך כאן כלום, ואולי בכלל שכבר האריך לעיל, ואולי גם מנחם מודה כאן.

פשוטו של מקרא
שרט לו שריטה בכותל [גליון]
הרב בנימין אפרים ביטון
שליח כ"ק אדמו"ר - וונקובר ב.ק. קנדה

בגליון תתפט (ע' 75) הקשה הרב א. מ. שי' על פרש"י (וירא כא, ב) ד"ה 'למועד אשר דבר אתו' וז"ל "...כשאומר למועד אשוב אליך, שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה האחרת תלד", עכ"ל. דלכאו' 'בכותל' פירושו כותל ביתו של א"א, והרי גר אז אברהם בחברון, ויצחק נולד בגרר, ומה היתה תועלת השריטה בחברון, עכת"ד.

ובגליון תת"צ (ע' 69) כתבנו ליישב דכוונת הקב"ה דענין השריטה היתה להדגים אשר 'למועד אשוב אליך' ברגע זו ממש בשנה הבאה תלד, ולפ"ז פירוש 'שרט לו שריטה בכותל' היינו, דכבר עכשיו היה לא"א סימן לדעת מתי בדיוק תלד שרה לשנה הבאה (עי' חשבון וכו'), ומובן שאי"צ לאברהם הסתכלות ע"ז בשריטת הכותל בעת לידת יצחק, ע"כ תוכן הדברים.

ובגליון העבר (ע' 157) כתבנו להעיר ממש"כ בלקו"ש חל"א ע' 41 ובהע' 24 שם דלא הי' הסימן בשביל אברהם ושרה אלא עבור אלו שרננו אחרי יצחק בעת לידתו בגרר "שכדי לשלול רינון זה עשה הקב"ה (עוד) סימן שהכל יעידו שיצחק נולד באופן נסי ע"פ דברי ה'", וא"כ אאפ"ל כמ"ש והדרא קושיא לדוכתא, ויעו"ש בגליון הנ"ל עוד בזה.

והעיר הת' ב. צ. ב. שי' שצ"ב עמש"כ בלקו"ש שם, מדוע כתב רש"י "שרט לו [לאברהם] שריטה בכותל" [וזה אכן הי' הכרח השאלה הנ"ל לומר שהוא סימן לאברהם], והרי לפי מש"כ בלקו"ש שם לא הי' עבור א"א אלא עבור אלו שרננו אחרי יצחק.

וי"ל, ששלילת הרינון על יצחק (שהוא 'אסופי' או ש'מאבימלך התעברה שרה') הוא עבור אברהם (ושרה). כלומר, הגם שהסימן [לדעת מתי בדיוק תלד שרה] לא הי' עבור אברהם ושרה אלא עבור אלו שרננו וכו', מ"מ עצם שלילת הרינון על יצחק הי' עבור אברהם (ושרה), ומתאים הל' שרט לו שריטה, וק"ל.

ואולי יש להעיר עוד מהלשון שבלקו"ש שם הע' 24 "...עיקר הצורך בסימן זה לא הי' בשביל אבהם ושרה עצמם . . אלא בעיקר עבור אלו שריננו אחרי יצחק..." (ההדגשות אינן במקור), היינו שהסימן הי' בעיקר עבור אלו שרננו, אבל גם 'לו' (לאברהם), ועצ"ע.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות