E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ שמיני-פרה - תשס"ה
שונות
ביאור בתהילים פסוק טו פרק קד
הרב שמואל הלוי הבר
מח"ס אפריון לרבי שמעון

"ויין ישמח לבב אנוש"

איתא בגמרא ברכות (דף לה, ב):

"אלא חמרא סעיד, ומשחא לא סעיד. - וחמרא מי סעיד, והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרריה ללביה וניכול מצה טפי - טובא גריר, פורתא סעיד. - ומי סעיד כלל, והכתיב: (תהלים ק"ד) ויין ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד וגו' נהמא הוא דסעיד, חמרא לא סעיד, - אלא, חמרא אית ביה תרתי - סעיד ומשמח, נהמא - מסעד סעיד, שמוחי לא משמח" ע"כ.

ויש לעיין היכן הרמז בכתוב דיין יש בו שני הדברים משא"כ לחם, והרי מכרח דיש רמז בזה כי לכאורה פשט הכתוב הוא דיין משמח ולחם מסעיד.

ונראה לישב בהקדם דיש לעיין בפסוק עצמו כמה דברים: א) שאומר להצהיל פנים משמן, כאילו שזה המשך ליין והוי לי' למימר ושמן להצהיל פנים. ב) מהו להצהיל פנים משמן, והרי גם יין מצהיל פנים כמפורש במדרש ויקרא רבה (פרשה לו) מה הגפן הזאת כל השותה ממנה יין פניו מצהילות.

ג) מדוע אומר כאן ולחם לבב אנוש יסעד, הרי כבר אמר בפסוק הקודם אדות הלחם "להוציא לחם מן הארץ" ואם רוצה לומר בשבח הלחם שסעיד היה לו לומר זה בפסוק דלעיל. ד) אפילו אם רוצה לאמר זה בפסוק נפרד היה לו לומר זה בתחילת הפסוק כהמשך לפסוק הקודם ואחר כך לומר ויין וגו'.

לכן נראה לומר דהכתובים מדברים בשבח הבריאה מן הקל אל הכבד, היינו מן הפחות למשובח יותר, תחילה מצמיח חציר לבהמה, אחר כך ועשב לעבודת האדם, ואחר כך להוציא לחם מן הארץ.

ובפסוק דידן ממשיך לדבר בדבר חשוב יותר מן הלחם והוא היין, ועליו אומר ויין ישמח לבב אנוש, וממשיך לדבר בשבח היין שהנו גם מצהיל פנים שבדרך כלל זה ענין השמן, ולאחר זה ממשיך עדיין אדות היין שהוא גם סועד הלב שבדרך כלל זה ענין הלחם.

ועוד דתיבת לחם כאן יתכן פירושה סעודה וכמ"ש (בראשית מג, לב) "כי לא יוכלון המצרים לאכל עם העברים לחם כי תועבה היא למצרים", ולפירוש התרגום שם אין הכוונה ללחם אלא לסעודה עם בשר וכו', וכ"כ רש"י עה"פ "לאכל לחם" בפרשת ויצא (לא, נד) ובכמה מקומות.

והנה אף דכל זה אינו פשוטו של מקרא, אבל בדרך רמז יש לומר דזה כוונת הכתוב.

ומעתה יומתק, דהמשך הפסוק שלאחריו "ישבעו עצי ה' וגו'" קאי על עצי גן עדן וכו' כמבואר ברש"י, כי הכתובים הולכים בסדר מן הקל אל הכבד.

ובפסחים (דף קט, א) איתא:

"תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר (דברים טז) ושמחת בחגך, במה משמחם - ביין. רבי יהודה אומר אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר (דברים כז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר (תהלים קד) ויין ישמח לבב אנוש", ע"כ.

ועיין בית יוסף על הטור או"ח ס' תקכט שתמה על הרמב"ם דנראה מדבריו דגם עכשיו יש שמחה בבשר, עי"ש. וכבר תירצו האחרונים ואכמ"ל בזה.

ישמח לבב אנוש (ב)

הנה תיבת לבב נמצאת למעלה מארבעים פעם בתנ"ך, (יב"פ מהם בתהילים), אך תיבת לב נמצאת הרבה יותר - למעלה ממאתיים פעם (ובתהילים עצמו יש כ"ב פעם).

והנה כמו כן בהטיות תיבת לב הנה רובם בבי"ת אחת, כמו לבי יש 78 פעם ולבבי 21 בלבד, וכן לבך 53 פעם ואילו לבבך 42 פעם, כמו כן לבו יש 70 פעם ואילו לבבו 26 פעם.

כמו כן בהטית רבים, הנה לבנו יש 6 פעם ולבבנו נמצא ד"פ. וכן לבם נמצא 44 פעם ואילו לבבם 14 בלבד.

אך יוצא מן הכלל הוא ההטיה בלשון נוכח לרבים דבהטיה זו הוא ההיפך לגמרי, לבכם נמצא 3 פעמים בלבד, (אחד בתורה -בראשית יח, ה. אחד בנביא - ישעיהו סו, יד. ואחד בכתובים - לעיל מח, יד), ואילו לבבכם נמצא 35 פעם (חמש מהם בתהילים). וצריך עיון הטעם.

והנה כל הנ"ל נכון גם עם הוספת אות השימוש לפני התיבה, מלבד לבך ולבבך שבהוספת אות השימוש הם שוים ממש (64 פעם).

והנה איתא במשנה ברכות פרק הרואה (דף נד, א) עה"פ "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" (דברים ו, ה) - בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע. וכן איתא בספרי והובא בפירש"י עה"פ.

ובפשטות נראה דדרשו כן משום דכתיב בשני ביתי"ן (וכ"כ התפא"י והשפ"ח).

וכן נראה מפירוש מלאכת שלמה על המשנה שמביא דברי האר"י ז"ל שבי"ת בא"ת ב"ש היא שי"ן וכן יצר בגי' ש' ושני ביתי"ן היינו שני היצרים.

וכן נראה מזהר פרשת וארא (דף כו, ב) דדרש כן עה"פ "והשבות אל לבבך" (דברים ד, לט) "והשבות אל לבך מיבעי ליה . . לבבך יצר טוב ויצר הרע דאתכלל דא בדא וכולא חד".

ולכאורה היינו עפ"י הנ"ל דברוב הפעמים כתוב לבך, ולכן כל היכא דכתיב לבבך יש לדרוש.

וכעין זה איתא בגמרא מגילה (דף טז, א) עה"פ וחמת המלך שככה (מגילה ז, י) "שתי שכיכות הללו למה, אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש", וכ' שם המהרש"א "דבכל המקרא לא מצינו אלא בכ' אחד וישכו המים כשוך חמת המלך".

אך מהזהר עה"פ נראה דדריש ליה מהא דכתיב בכל לבבך דהכי איתא התם (פרשת ואתחנן - דף רסז, א) "ת"ח לית לך מלה בחביבותא קמי קודשא בריך הוא כמאן דרחים ליה כדקא יאות ומה הוא כמה דכתיב בכל לבבך בכל מאי קא מיירי בלבבך מבעי ליה, בנפשך, במאדך מהו בכל לבבך אלא לאכללא תרין לבין חד טב וחד ביש, בכל נפשך חד טב וחד ביש, בכל מאדך דא לא אתיא לדרשא א"ר אלעזר ואפילו האי לדרשא הוא, מ"ט בין דנפל ליה ממונא מירותא או מסטרא אחרא או בין דאיהו רווח ליה ועל דא כתיב בכל מאדך", ע"כ.

וכן מצאתי מפורש באבודרהם שכ' (בברכת הראיה) "וחייב אדם לברך על הרעה בטובת נפש כדרך שהוא מברך על הטובה בשמחה שנאמר (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. בכל לבבך בשני יצריך פי' מריבויא דכל קא דריש ביצר טוב וביצר רע, שיסור מרע ויעשה טוב לאהבתו".

ונראה מדבריהם דאי לאו תיבת בכל לא הוי דרשינן מתיבת לבבך לרבות יצר טוב ויצר הרע, ואיך יתאים זה עם פירוש הזהר עצמו עה"פ והשבות אל לבבך שהובא לעיל.

ונראה להשוות בין הפירושים, דכאן דווקא הדרש הוא בעיקר מהא דכתיב בכל דאי הוי כתיב בלבבך לא היינו דורשים כלל, כי הרי הבאנו לעיל דעם אות השימוש הנה תיבת לבך ולבבך שוים במספר, ואם כן אין מקום לדרוש מדוע נקט בחד גוונא, ודווקא משום דכתיב בכל לבבך שייך למידרש, ודו"ק.

והנה גם בפסוק דידן דכתיב "ויין ישמח לבב אנוש" יש לדרוש ב' יתירה, דמלבד שבכללות הרי יין משמח אלקים ואנשים כדאיתא בברכות (דף לה, א):

"דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין - שנאמר (שופטים ט') ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים, אם אנשים משמח - אלהים במה משמח, מכאן, שאין אומרים שירה אלא על היין".

ויש מקום לומר דהכוונה גם לנשמה האלקית שבאדם (אלקים) והיצר טוב שבו (ואנשים).

הנה יתירה מזו הרי יש לדרוש גם כאן ליצר טוב ויצר הרע, כי יין כשם שמשרת ליצר טוב כן משרת את היצר הרע כי גם היצר נכלל בכלל הלבב שעליו נאמר יין ישמח לבב אנוש.

והוא עפ"י מה דאיתא ביומא (דף עו, ב):

"אלא, דכולי עלמא תירוש חמרא הוא, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ואמאי קרי ליה יין ואמאי קרי ליה תירוש, יין - שמביא יללה לעולם, תירוש - שכל המתגרה בו נעשה רש. רב כהנא רמי: כתיב תירש וקרינן תירוש, זכה - נעשה ראש, לא זכה - נעשה רש. [רבא] רמי: כתיב ישמח וקרינן ישמח, זכה - משמחו, לא זכה - משממו. והיינו דאמר רבא: חמרא וריחני פקחין".

וכן איתא בסנהדרין (דף ע, א) וברש"י שם "כתיב יין ישמח בשי"ן דמשמע לשון שומם שמשממהו ונוטל חכמת לבו, וקרינן ישמח - לשון שמחה, פקחין - עשאוני פקח".

עיין מנחת שי כאן בארוכה דראה ספרים כ"י דכתוב בהם ישמה בה"א וקרינן ישמח, וכ' דאולי לזה נתכוון רבא, אך מסיים דאצלנו אין הגירסא כן ואין הפרש בין כתיב לקרי כאן, ולכן צריך לפרש כפירוש רש"י.

וכן איתא בגמרא ברכות (דף נז, א):

"תני תנא קמיה דרבי יוחנן: כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין, יש שותהו וטוב לו, ויש שותהו ורע לו; יש שותהו וטוב לו - שנאמר (תהלים ק"ד) ויין ישמח לבב אנוש, ויש שותהו ורע לו - שנאמר (משלי ל"א) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, אמר ליה רבי יוחנן לתנא, תני: תלמיד חכם לעולם טוב לו, שנאמר (משלי ט') לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי".

ובאריכות יותר מענין הזהירות ביין איתא במדרש תנחומא פרשת נח (סימן יג ופרשת שמיני (סימן יא) עי"ש.

וכל זה נרמז בתיבת לבב אנוש שב' יתירה רומז גם ליצר הרע כנ"ל בפירוש חז"ל עה"פ בכל לבבך.

אלא דבזהר רעיא מהימנא פרשת פנחס (דף רטז, ב) איתא על פסוק דידן ביאור עפ"י קבלה מדוע כתיב לבב ולא לב, והכי איתא התם:

"ויין ישמח לבב אנוש דא יינא דאורייתא דהכי סליק יין כחושבן סו"ד ומה יי"ן צריך למהוי סתים וחתים דלא יתנסך לע"ז אוף הכי צריך למהוי סתים וחתים סוד דאורייתא וכל רזין דילה ולא אשתקיין אלא ליראיו, ולאו למגנא עבדין כמה פקודין ביין ומברכין בי' לקודשא בריך הוא ויין אית ליה תרי גונין חיור וסומק דינא ורחמי והיינו ב' תוספת ביין כגוונא דשושנה חיורא וסומקא חוור מסטרא דימינא סומק מסטרא דשמאלא.

ומאי לבב אנוש לב הו"ל למימר אלא אית לב מסור ללב ואינון ל"ב אלהים דעובדא דבראשית ב' מן בראשית ל' מן לעיני כל ישראל איהו ל"ב תניינא דא ל"ב ל"ב (ס"א אינון) שנים ס"ד חסר תמניא לע"ב דאיהו ויכלו, אינון שבעה ימי בראשית, תמינאה מאי היא הוי ספר בראשית עם (בראשית ה) זה ספר תולדות אדם זה ע"ב בחושבן ביין". (עי"ש בנצוצי אורות פירוש הדברים).

ומכהנ"ל נראה דכל היכי דכתיב לבבך יש לדרוש, וקצ"ע מה ידרשו במקומות אחרים דכתיב לבבך ויהיה דוחק לפרש דקאי גם על היצר טוב, כמו ורם לבבך (דברים ח, יד) עם לבבך בליעל (שם טו, ח) וכן ואת רוע לבבך (ש"א יז, כח) וכיו"ב, אלא דגם שם יש לישב ואכמ"ל.

והנה עפ"י הנ"ל לכאורה במקום שכתוב בבי"ת אחת אין לדרוש, ויש לעיין ממדרש רבה בראשית עה"פ "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם", דהכי איתא התם "א"ר אחא וסעדו לבבכם אין כתיב כאן, אלא וסעדו לבכם הדא אמרת אין יצר הרע שולט במלאכים הוא דעתיה דר' חייא, דא"ר חייא שיתו לבבכם לחילה אין כתיב כאן אלא לבכם, הדא אמרת שאין יצר הרע שולט לעתיד לבא". ולכאורה עפ"י הנ"ל אין מקום לדרוש היכי דכתיב בבי"ת אחת.

ונראה דשאני הכא דלעיל מיניה איתא במדרש שם "אמר ר' יצחק בשלשה מקומות שמענו שהלחם סועד לבב, באברהם כתיב ואקחה פת לחם וסעדו לבכם (בראשית יח, ה), ובשופטים כתיב סעד לבך פת לחם (שופטים יט, ה) וכאן כתיב ולחם לבב אנוש יסעד". (הובא בפירש"י עה"פ).

ומשום דבאנוש כתיב ולחם לבב בשני ביתי"ן לכן מבאר מדוע לא נאמר כן במלאכים.

וכן יש לומר בדרשת שיתו לבכם (תהלים מח, יד) כי משה רבנו אמר שימו לבבכם (דברים לב, מו), לכן קמתמה מדוע דוד המלך שינה ואמר שיתו לבכם, אלא משום דלעתיד לבוא לא יהיה יצר הרע.

להצהיל פנים משמן

לאנהרא אפיא - תרגום, וכ"כ האב"א, והמצודות כ' "להצהיל ענין הארה כמו צהלה ושמחה". (אסתר ח, טו).

והנה צהלה ענינה שמחה בקול רעש כמ"ש צהלי קולך (ישעיה י, ל) פצחי רנה וצהלי (שם נד, א) מקול מצהלות אביריו (ירמיה ח, טז) וכיו"ב באחד עשרה מקומות בתנ"ך שמוזכר ענין צהלה, אך אין בשום מקום שיהיה ענינו להאיר מלבד כאן.

אך האב"ע עה"פ "והעיר שושן צהלה ושמחה" - כ' "פירוש צהלה כטעם אורה כאדם שהוא יושב בחושך ויצא לאויר העולם שהוא הפך בלא אמצעי כן היה דבר ישראל", ונראה דיהיה צהל זה כמו צהר מלשון אור. וצ"ע מדוע לא יפרש צהלה מלשון שמחה בקול רעש ככל הפסוקים הנ"ל.

להצהיל פנים משמן (ב)

בפשטות נראה הכוונה על ידי אכילת שמן מאירים הפנים אך המצודות הוסיף "על ידי כשירבה לאכל ממנו ולמשוח בו".

והנה גם על ידי אכילת שום נהיה צהלת פנים כמפורש בגמרא בבא קמא (דף פב, א). חמשה דברים נאמרו בשום משביע, משחין ומצהיל פנים וכו'.

וכן איתא במדרש ויקרא רבה (פרשה לו) מה הגפן הזאת כל השותה ממנה יין פניו מצהילות.

ולחם לבב אנוש יסעד

איתא במדרש רבה (בראשית פרשה מח): "א"ר יצחק בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו דהדא פיתא מזוניתא דליבא, בתורה מנין ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, בנביאים (שופטים יט) סעד לבך פת לחם, בכתובים (תהלים קד) ולחם לבב אנוש יסעד". הובא בפירש"י עה"ת (בראשית יח, ה).

הא דכתיב כאן לבב ולא לב, יש לבאר עפ"י מה דאיתא בגמרא ב"ב (יב, ב) "א"ר אבדימי דמן חיפה קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות, לאחר שאוכל ושותה אין לו אלא לב אחד שנאמר (איוב יא, יב) ואיש נבוב ינבב. וכתיב (שמות כז, ח) נבוב לחות ומתרמינן חליל לוחין".

וברש"י "איש נבוב - כשהוא חלול בלא כרס מלאה, ילבב - כמה לבבות שאינו מסכים לדעת שלימה".

עוד יש לומר על דרך שאמרנו לעיל על מ"ש "ויין לבב אנוש" דקאי על יצר טוב ויצר הרע, הנה כמו כן יש לומר באכילת הלחם והסעודה שיש בזה שתי אכילות, אכילת יצר הטוב לשם שמים וכו' ואכילת יצר הרע שאוכל למלאות תאות נפשו, כמבואר בספרי מוסר ובארוכה יותר בספרי דא"ח.

שונות
סידורו המדויק של אדה"ז [גליון]
ברוך אבערלאנדער
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע -
בודאפשט, הונגריה

סידור 'תורה אור' לעומת 'תהלת ה'ב'הערות וביאורים' גליון תתצה עמ' 80 ואילך רשמתי הערות לחלק הנוסח והביאור לנוסח שבספר הנפלא "סדור רבינו הזקן... עם ציונים מקורות והערות מאת הרה"ת לוי יצחק שי' ראסקין" [לקמן: המחבר], שיצא לאור בהוצאת קה"ת תשס"ד.

בהערותי התפלאיתי על שהמחבר בהערותיו מכריע הרבה פעמים דלא כנוסח שבסידור 'תורה אור', ומעדיף במקרים אלו הנוסח שבסידור 'תהלת ה'. הוכחתי שהרבה מהנימוקים אינם נכונים, והעיקר כיון שאין בידינו את הסידור המקורי שנערך ע"י אדה"ז, אמנם זה היה בידי רא"ד לאוואוט כשערך את סידורו, א"כ איך אפשר לדחות נוסח זה?

וע"ז הגיב המחבר בגליון תתצו עמ' 70 כמה דברים: "שמכיון שאין זה סידור עבור שיתפללו בו, כי אם ללימוד, על כן אין לראות בהוסח הפנים ככוונה להכריע בקביעת הנוסח", "ויתירה מזה מצינו בהרבה סידורים עם פירושים, שה'פנים' אינו תואם תמיד עם הפירוש". ולא הבנתי בדיוק כוונתו, הרי הערתי על נימוקיו והכרעותיו בהערות בהם הוא מכריע בטעות כנוסח מסוים, א"כ מה זה נוגע שזה סידור ללימוד, והרי כאן לא רק הפנים אינו מתאים גם ההערות אינן מתאימות ואינן נכונות. זאת ועוד, למה צריכים להקפיד ש'הפנים' לא יהא מתאים לאמת?

שוב ממשיך המחבר לכתוב: "כאשר נשווה הסידור תורה אור להסידור תהלת ה' . . הרי הראשון מדוייק יותר, והאחרון מדוקדק יותר", ובאם הבנתי נכון את דבריו, הרי שלדעת המחבר הדיוק שבסידור 'תורה אור' אינו מתבטא אלא ב"כללות המבנה", לדוגמא "על מה שסדר ברכת המזון מופיע לאחר קידוש לבנה" וכיו"ב, אמנם בנוגע לניקוד והדקדוק אינו נחשב לכלום, כי "אין לנו מסורה על כל ניקוד שבסידור תורה אור שהוא מפי אדה"ז, ושאינם מעשה הבחור הזעצער", ועל כן הוא החליט שכדאי להעדיף את הדקדוק שבתהלת ה'.

ונדמה לי שדברים אלו אינם ראויים להיאמר, כי למרות שאין לנו מסורה על כל הניקוד שב'תורה אור', אבל על 'תהלת ה' ודאי אין מסורה. הרי בידי ה'תורה אור' היו בידי העורך הסידורים הראשונים, וא"כ הרי מידי ספק לא יצאנו שהרבה דברים באו מהסידורים הראשונים שנדפסו ע"י אדה"ז. רק בנוגע ל'תהלת ה' כתב כ"ק אדמו"ר זי"ע1 "ולא הספיק הזמן להגיהו כדבעי". ובענין זה כבר האריך ביותר הר"י מונדשיין2.

בהמשך להערות שהערתי בקשר לנוסח וניקוד, אעיר בזה עוד הערות בנוגע לביאור ההלכתי שבספר הנ"ל.

פיענוח מוטעה, הוספת המגיה ולשון הצ"ציש להעיר על הקלות בו קובע המחבר שישנו ט"ס ומתקן את הלשון גם בעניני הלכה, דוגמא לזה הערתו דלקמן3. הוא מעתיק לשון אדה"ז בשו"ע4: "הספירה צריך לברך מעומד, שנאמר בקמה . . בקומה", והרי זה חידוש שלא רק הספירה אלא גם ברכת המצוה שעל הספירה חייב להיות מעומד. במהדורה החדשה של השו"ע ציין מקור נפלא מ'מדרש תנאים'5 ודברי הראשונים: "בקמה תחל לס' אל תקרא בקמה אלא בקומה מיכן שאין מברכין על ספירת העומר אלא מעומד", אבל הרב רסקין מעדיף לתקן. לדעתו היה כתוב בראשי-תיבות: צ"ל, ובמקום הפיענוח: "צריך לברך", עלינו לפענח: "צריכה להיות". זה אמנם חידוד, אבל מיותר וכנראה אינו נכון.

וישנו עוד דוגמא6. הוא מקשה סתירה בין מש"כ אדה"ז בשו"ע7: "ובימי הספירה כשמברכין ראש חודש8 אייר וסיון אומרים אב הרחמים", ואילו בסי' תכט ס"ח כתב: "נוהגין במדינות אלו שבכל חדש ניסן אין . . מזכירין נשמות כלל (והוא הדין שאין אומרים אב הרחמים) חוץ מביום האחרון של פסח", הרי שאין אומרים בכל ניסן אב הרחמים? וכותב: "...שניתוסף בסוגריים באותיות רש"י . . וכנראה שניתוסף על ידי איזה מגי' ע"פ דברי רבינו כאן בסידורו". שוב פעם פסל את דברי אדה"ז בקלות יתר ותלה את דבריו במגיה. והאמת שאין כאן קושיא כלל, כי אדה"ז כותב את דבריו על משך חודש ניסן בלי להתייחס לשבת מברכים ר"ח אייר שהוא גדר בפ"ע. ומה שהעיר מזה שקטע זה נדפס באותיות רש"י אינו כלום, וישנם קטעים דומים ואכמ"ל.

ועוד דוגמא בענין זה. מעתיק9 הגהת הצ"צ: "ותתנני בלשון יחיד כ"כ המג"א ורבינו הגדול בשו"ע שלו...", ומחליט: "ומסתבר שלשון הציונים . . אינו של רבינו הצ"צ נ"ע בעצמו, שהרי כשמזכיר רבינו אינו מתארו בתואר 'אאזמו"ר' וכה"ג", ולכאורה אין לזה יסוד, ראה בשו"ת צ"צ או"ח סי' סא ס"א: "ושמעתי ב' רבינו הגדול נ"ע . . שרבינו ז"ל", יו"ד סי' קסא ס"א: "כמו שכ' רבינו הגדול נבג"מ", ועוד.

אבחון והבנת דיוקי לשונות

את דברי אדה"ז ש"לכתחלה יטול כלי מלא מים בימינו ויתננו מימינו לשמאלו...", מסביר המחבר: "הכוונה כאן בלשון 'לכתחלה' היא לכאורה על דרך 'בתחלה' (ולא במובן הרגיל - בניגוד ל'דיעבד')"10, גם זה לכאורה קביעה שאין לו יסוד, שהרי פשוט שהחיוב להעביר לימין לשמאל ולשפוך משמאל לימין אינו דין אלא לכתחילה, היינו שאינו מעכב, ובפרט שמיד אחרי זה נאמר על פרט אחר "אפילו לעכב", ובסעיף הבא נאמר דין דיעבד: "אם אין לו מים רבים", וע"כ מחוורתא לפרש ה"לכתחלה" כפשוטו.

ובמק"א מעתיק אגרת כ"ק אדמו"ר זי"ע11: "והנה כיצד מנהגנו לא שמעתי ברור, אבל כמדומה קרוב לודאי שכשהייתי נוכח בברית מילה שהי' כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ סנדק (בורשא) לא הי' אלא כסא אחד", ומבאר "סיבת ההסתייגות של כ"ק אדמו"ר זי"ע מללמוד מ'מעשה רב' הנ"ל"12, יש כאן קביעה של "הסתייגות" בלי כל יסוד, ואדרבה.

מעתיק13 מאמר אדה"ז14 "שיאמר האדם בכ"י אלו הפ' פ' המן בכוונה להתבונן היטב מ"ש לקטו בו דבר יום ביומו...", ומעתיק הערת הרבי: "אבל בסידור שלו לא העמיד זה". והנה באם היה מעתיק המאמר מתוך סידרת הספרים מאמרי אדה"ז, היה מוצא מאמר זה בכרך על מארז"ל עמ' לה, ושם ישנו נוסח אחר: "שיאמר האדם בכל יום או לפרקים פ' המן בכוונה...", הרי שאין זה דבר קבוע רק עצה לזמנים מסוימים.

מעתיק דברי אדה"ז בהטבת חלום: "והחולם אומר עמהם בלחש", ומעיר15: "לא מצאתי מקור לזה". ומעניין שאף אחד לא העיר ע"ז לפניו, וזה היתרון כשעושים ביאור על סידור אדה"ז לפי הסדר, ששמים לב לדברים כאלו. ומוסיף: "ברם לישנא דגמרא [ברכות נה, ב] 'ולימרו' משמע דקאי על המטיבין לחוד", ואני חושב שלאו דוקא ואדרבה, שהרי הגמרא אומר שם: "ליתא תלתא ולימא להו . . ולימרו ליה . . ולימרו...", וי"ל שאדרבה אדה"ז מפרש סתימת הלשון "ולימרו" שהכוונה לכל הנזכרים לפני זה, כלומר החולם והמטיבים גם יחד16.

דקדוקים דחוקיםמעיר עמש"כ אדה"ז: "ויש נוהגים לומר ג"כ פרשת קדש והי'17 כי יביאך", ומעיר: "לכאורה הי' צריך להיות 'פרשיות' . . ולפלא שבסדור . . נדפסו כפרשה אחת"18, ואין זה דיוק, שהרי שתי הפרשיות נמצאים אחד ליד השני, ואין כאן פלא!

על דברי אדה"ז שכותב הלכה הנוגע ל"המניח תפילין בחול המועד בלא ברכה", מעיר המחבר19: "וקצת תמו[ה] שפוסק אדה"ז הלכה בסידור . . בענין שהוא מושלל לגמרי לאותם המתפללים בסידור זה"20, לכאורה אין זה תמוה כלל, "ויש להקשות בדוחק" לא אמרינן, הכי הרבה ניתן לציין שזה מעניין, אבל זה אינו תמוה.

מעיר על הלשון ב'היום יום'21: "תפלת הדרך בלא שם ומלכות", שהרי "הלשון צריך ביאור, שהרי מטבע תפלת הדרך לא נזכר בה מלכות בלא"ה", ומבאר בארוכה22. גם זה מדקדוקי העניות שבסידור, שהרי י"ל בפשטות שנקט הלשון הרגיל בכגון דא, ושיגרת לישנא היא.

וכן גם הערה זו: "יש לעיין בטעם התואר 'אבא' בלשון ארמי, ואילו 'אמי מורתי' נאמר בלשון הקודש"23, באם היה לו מה לבאר בזה היה כדאי לרשום את הקושיא.

ובסדר ההקפות מעיר: "יש לעיין, מאחר שמביא נוסח התפילה 'אנא' וכו' במילואה, מה בא להוסיף 'ואומרים אנא'..."24, ואין מקום לקושיא, שהרי בפשטות י"ל שאומר את הכלל בהתחלה ואחרי זה להקל על הקורא מפרט ומצטט את הנאמר.

על דיני קימה בבוקר מעיר: "ויל"ע בדיוק הלשון 'יתאמץ עכ"פ לקום איזו שעה לפני עמוד השחר'."25, ולכאורה בפשטות אין הכוונה כאן "שעה" במובן של 60 דקות, אלא מתפרש כ"איזו זמן", בלי להגביל משך זמנו.

והוא מעתיק מכתבו של הרבי26 בנוגע לברכת ענט"י ואלקי נשמה למי שניער כל הלילה: "הוראה לרבים שאין אומרים, וכמו שכתוב בסידור אדה"ז . . (הוראה בחשאי - לאומרם. כן שמעתי מכ"ק מו"ח אד"ש)", ומעיר המחבר: "פשר וגדר 'הוראה בחשאי' צ"ע"27, ולכאורה פשוט שזה פסק רק בחשאי כי זה נגד פסקו המפורש של אדה"ז.

ל"מסכת אבות" מציין שבסידור עם דא"ח זה נקרא: "פרקי אבות"28, ואינני יודע מה חשיבות השינוי, ועוד ועיקר: בדפוס הראשון של סידור זה, קאפוסט תקע"ו, נאמר ג"כ: "מסכת אבות".

חסר ויתרמצטט29 מה ש"מעיר כ"ק אדמו"ר זי"ע בשיחה ק', שייתכן שע"ז [נטילת לולב] לחוד יש לברך 'לישב בסוכה'...", בלי לציין למקומו של השיחה. ולע"ע לא מצאתי את זה בשיחות. במקור שממנו מעתיק את זה30 נאמר רק: "מפי השמועה, בשם כ"ק אדמו"ר זי"ע". אמנם לאחרונה נתגלה31 שאין זה מדברי הרבי, אלא "הרגש חסידי" של אחד החסידים בהמשך לשיחה של הרבי, ואינו קשור להרבי כלל!

בקשר למש"כ אדה"ז: "בימים שאין גומרין את ההלל יש לנהוג שהש"ץ לבדו יברך בתחלה ובסוף והקהל יענו אמן ויצאו בברכתו"32, כותב המחבר33: "שמעתי שכן נהג הג"ר יעקב לנדא ז"ל, אב"ד דבני ברק, להשתדל תמיד להיות ש"ץ בר"ח", ואין זה נכון כלל, וזכורני שהתפללתי במנין שלו כו"כ פעמים, והוא לא היה הש"ץ להלל, אלא שלפני הלל היה מרמז להש"ץ להוציאו ידי חובתו.

כותב שבסידורים החדשים שמו במקום ברכת "הנותן תשועה למלכים" את רשימת ההפטרות34. יש לציין למען הדיוק שרשימת ההפטרות באה במקום אחד משלשת עמודי "לוח המולדות וראשי חדשים", ובמקום תפילת המלך בא "תקנת אמירת תהלים בצבור".

אינו מובן לי מהו ההסבר שמוסיף35 בדברי אדה"ז בשו"ע (סוף סי' נד), ומהו "וחזה" שע"ז צ"ל קדיש דרבנן?

שם: יש להשמיט המלה "המצוה" ומספיק לומר "החובה לאמירת קדיש זה", כי מצוה אומרים בד"כ על מ"ע דאורייתא, ונכון להיזהר בלשונות כאלו בספרי הלכה.

מביא36 מ'לקוטי מהרי"ח' שמפקפק על הענייה שבאמצע יעלה ויבוא משום הפסק, ומעיר הרב רסקין: "ויש לעיין בדבריו שהרי העניי' היא מענין הברכה", ולא הבנתי וכי איפה מצאנו שמותר להפסיק בענייה באמצע הברכה מענין הברכה, בברכות ק"ש וכיו"ב?

במק"א37 דנתי בארוכה אודות הקטעים שלא ננקדו בסידור, מצאתי שמציע הסבר חדש לאחד המקומות שנשאר ללא ניקוד: "זבדי' ישמרני...", ומסביר38: "רבינו השאיר שם זה ללא ניקוד, מתאים לשיטתו . . בכדי שלא להפריע למי שלא ידע הכוונות בשמות של ספרי קבלה, ואם יבטאו שם זה בפתח, כהשם זבדי' שבתנ"ך, יעלה להם בכל זאת . . ובכל זה לא חסם בעד היודע הכוונות, והוא יבטא השם בקמץ", ואני בער ולא אדע הכוונה, שכאילו אדה"ז השאיר את זה בלא ניקוד בכדי שיטעו ויוכלו לקרוא בפתח ורק יודעי חן יקראו את זה בקמץ?!

אדה"ז אומר: "אבל להזכיר את השם בברכות . . אסור עד שינקה ידיו", וע"ז מוסיף המחבר הסבר39: "כי עיקר הצורך בנטילת ידים אינו לפני אמירת ברכות, כי אם לפני ק"ש ותפלה - ראה בית יוסף (סי' ד ד"ה ויברך) ושו"ע (שם סכ"ג)", ואינו ברור למה הביא כאן את דברי השו"ע, שהרי אדה"ז אומר כאן הפוך, שאסור, הרי שכן ישנו חיוב נט"י גם לברכות. ודבר זה אכן מפורש בשו"ע בהמשך הקטע שלא נעתק: "אא"כ הוא ישן על מטתו ערום, שאז אסור להזכיר את השם עד שינקה אותם".

מעתיק40 ממכתבו של הרבי41: "וע"ד מה ששמעתי מספרים בכגון דא בנוגע לנקוד השמות בשמו"ע", יש להוסיף: הכוונה לנאמר ב'שער הכולל' פ"ו ס"ט.

לפעמים הוא מקצר ומעלים את מקורותיו, ולדוגמא: "והמלקטים ציינו"42, "באיזה סידורים ציינו"43, "בכמה סידורים"44, "סיפר לי אחד"45, "אך סיפרו לי"46. או לדוגמא: "ויחון עלינו . . ולא קיבל רבינו שינוי המדקדקים האחרונים לומר 'ויחון אותנו'"47, סתם ולא פירש, והכוונה לתיקונו של יצחק סטנוב ב'ויעתר יצחק'48. או בנוגע לנוסח שלפני נפילת אפים: "רחום וחנון חטאנו לפניך..." שנאמר בלשון רבים, הוא מציין שבנוסח אשכנז זה נאמר בלשון יחיד: "רחום וחנון חטאתי לפניך...", ומוסיף מקור לנוסח אדה"ז: "וראיתי מציינים נוסח שלפנינו שהוא מנהג ספרד"49, סתם ולא פירש מקורו. וכנראה הכוונה לסידור רש"ס50.

לעומת הקיצורים הנ"ל הרי הספר מלא מראי-מקומות ובקיאויות מיותרות, כמו לדוגמא כשמעתיק דברי כ"ק אדמו"ר זי"ע: "...הנה באגרות קודש . . נעתק בקובץ מנהגי חב"ד . . שערי הלכה ומנהג. . שערי מילה..."51; או: "מכתבי תורה . . צפנת פענח - כללי התורה והמצוה . . נעתק בקובץ יגדיל תורה..."52; ומביא דברי הגרש"ז אויערבך "...מס' ועלהו לא יבול . . נדפס גם בס' הליכות שלמה..."53; ומביא דברי הרבי מ"התוועדויות ה'תשד"מ . . שערי המועדים - אדר..."54; ומעתיק מכתבו של הרבי מ'אגרות קודש' שלו, ומוסיף בסוף: "מכתב זה נעתק בלקו"ש..."55; ועוד כהנה רבות56.

והוא מרבה לציין ולהעתיק מנהגים שונים הקשורים לתפילה, אבל לא בעקביות. לא ברור לי למה לא ציין בסוף תפילת העמידה57 מנהג אמירת הפסוקים הקשורים לשם58, והפסוקים של האדמו"ר59. במנהגים ששייכים ל'קידוש לבנה' היה כדאי לציין ל'תורת מנחם'60, שלא לומר 'אדון עולם' או פיוט 'אל אדון'. ועוד.

בנוגע לאי אמירת תחנון אחרי חג שבועות61 לפלא שלא העתיק אחד המכתבים הכי מעניינים של הגאון הרגצ'ובי לר"י לנדא רבה של בני ברק בנוגע לדברי אדה"ז אלו, ומסיים: "לכן יפה אנ"ש שי' עושים, לא כהמערערים, והכלל כמעט כל מקום שפסק הגאון האמיתי מלאדי ז"ל אמת"62.

עמש"כ אדה"ז ד"אין למחות ביד המקילין" שמתפללים מנחה בין השמשות, "וכמו שמצינו שהתירו חכמים איסור שבות מדברי סופרים בבין השמשות בשעת הדחק"63, היה אפשר לציין למה שהקשה השואל בשו"ת 'מנחת אברהם'64 הא ביו"ט שני אם לא נטל לולב אין מחויב בהשמ"ש, ולברך עליו אסור דספיקא דרבנן לקולא, א"כ ה"נ גבי מנחה ייפטר מטעם ספד"ר. ע"כ קושית השואל. וכותב המחבר: "הסידור אינו תח"י לעיין בו", ומתרץ65.

המחבר מציין66 ש"בחומש 'תורה תמימה' שיבח נוסח" אדה"ז בברכת הפטורה: "תושיע ותשמח", "אך מתארו בשם 'בקצת נוסחאות'". הכוונה לנדפס בהערה לברכות ההפטרה שבחומש זה, והיה אפשר לציין גם לספרו של בעל 'תורה תמימה' לסידור, שמו 'ברוך שאמר', בהערה לברכה זו, שם הוא אומר שנוסח זה "שמעתי מרבנן קשישאי".

והנה למרות דברי המחבר67: "בנוסח התפלה ניסינו . . להעיר על כל שינוי וחידוש של רבינו כפי שמצאה ידינו להשוות לסידורים ופוסקים שקדמוהו...", הרי הוא מודה במקצת ש"רק לפעמים על השינויים בניקוד"68, ואכן לא העיר על הרבה דברים גם בניקוד וגם בנוסח, ולדוגמא בקשר לניקוד של "שִׁירֵי הדם" שב'איזהו מקומן69, ובפרקי אבות70: "משירי כנסת הגדולה", וישנו אריכות בזה אצל הרז"ה ב'שערי תפלה' אות מז ואצל היעב"ץ ב'לוח ארש' אות מג. ובנוגע לכתיב ב'אדון עולם': "בטרם כל יצור נברא"71, יש לציין שכ"ה גם בסידורי האר"י ר' אשר ורי"ק דפוס ראשון, סלאוויטא תקס"ד72. בתפילת 'עלינו' הוא מעיר73: "בכל הסידורים שראיתי ליתנהו לתיבות [ויקבלו כלם] 'עליהם את'...", אמנם המלה "את" נמצא בסידורי האר"י ר' אשר ורי"ק ואצל ר' שבתי סופר.

העתיק74 דברי אדה"ז ב'לקוטי תורה'75 ש"בנוסחא הישנה הי' כתוב אתה הוא עד שלא בראת", ולא צוין שום מקור לגירסא זו76, ויש לציין שכ"ה הנוסח בסידור רש"ס, ובבאורים לסידורו הוא מציין ש"כך מצאתי הנוסח בסדור ישן נושן כתוב בקלף", ומוסיף שאף שזה אינו נוסחת הטור והרמב"ם, אבל כ"ה גם בסידור מהרש"ל77.

בנוגע לנוסח ב'כתר' העתיק78 מה שהערתי שב'קדושת לוי' נמצא הגירסא "אחרית כבראשית" כגירסת אדה"ז, אמנם ישנם שינויים בין דפוסים השונים של ה'קדושת לוי', "ויש לבדוק הדפוס הראשון". ויש להוסיף שגם בשני הדפוסים הראשונים (זאלקוויא תקס"ו וברדיטשוב תקע"ו) נדפס: "כבראשית". בנוגע ללשונות הסליחה והמחילה לחטאים ועונות האריך בזה ומציין לשיטות השונות79. ולפלא שלא ציין שנוסחאות שונות סותרות עצמן מתפילות יום חול לתפלת יום כפור, ולדוגמא נוסחת סידורי האר"י ר' אשר ורי"ק.

מזכיר את הגירסא בברהמ"ז שנמצא בסידור הבעש"ט "הגדושה"80, ומביא מסידור 'אוצר התפלות' "שלא מצא גירסא זו בשום סידור קדמון". ובהמשך מבאר הרב רסקין ש"הגדושה" "מתאים יותר ליתר התוארים". להעיר מ'לקוטי מהרי"ח'81 שמזכיר גם את הביאור וגם את הגירסא: "ועיין בס' מאורי אור82 שתמה דמה ענין הקדושה בין הפתוחה והרחבה? ומשום הכי מסכים לומר הגדושה, ושכן הוא נוסחא ישינה ע"ש". הגירסא מוזכרת גם ב'ערוך השלחן'83, והביאור נמצא גם בספר 'ברוך שאמר' על התפילה לבעל 'תורה תמימה'84. בענין זה ישנו הערה חשובה ברשימת אדמו"ר מוהריי"צ אודות סידור הבעש"ט85: "בברכת המזון דחול כתוב כזה הקדושה והרחבה ובשל ש"ק כתוב כזה הגדושה..."86.

נדמה לי שידיעת המנהגים בקהילות שונות היה מבהיר ומוסיף הרבה גוון להערות. ואציין בזה כמה דוגמאות. המחבר מזכיר87 את מנהג אמירת לדוד ה' אורי לאחר תפלת ערבית, ויש להוסיף שכן הוא מנהג קהלות אשכנז. מביא מ'השער הכולל'88 שישנו נוסח "הזך והזוהר"89, יש לציין שזהו הנוסח הנפוץ היום בנוסח ספרד החסידי. העיר על השמטת פסוקי מוסף שבת וראש חודש90. אמנם הערה זו שלא במקומה היא, שהרי רוב רובם של אלו שאומרים פסוקי מוסף אומרים אותם לפני 'איזהו מקומן' ולא לפני 'אביי הוה מסדר'. 'שער הכולל'91 אכן מעיר על ענין זה לפני איזהו מקומן92.

בנוגע לאמירת "שומר ישראל" הוא מציין93 בשם סידור רש"ס94 שלפי מנהג אשכנז אומרים אותו רק בתענית ציבור. ולפי זה הוא מסביר יפה את דברי המג"א95, וזה נחמד. אבל אלו המכירים את נוסח אשכנז יודעים שזה היה רק מנהג אשכנז הקדמון וברובם ככולם של הקהילות אומרים "שומר ישראל" בכל יום. ולהעיר: שני המנהגים גם יחד אינם אלא לפי נוסח אשכנז, וע"כ היה מיותר לדון בכ"ז בסידור אדה"ז.

יש לפעמים עודף, שאינו מוסיף הרבה ולפעמים אפילו משהו לא. ראה לדוגמא96 תיאור הכת"י שממנו נדפס קטע מסוים של ה'פסקי דינים' של הצ"צ. ובאם כוונתו לרמז לסברא שאולי קטע זה אינו מהצ"צ, לכאורה אין לו כל יסוד. גם מיותר לגמרי בספר כזה מה שלפעמים שולח ידו בדרוש97.

ועוד דוגמא להערות מיותרות. העתיק98 מש"כ אדמו"ר האמצעי ש"נוסח קבלת שבת (שייסדו הר"ש אלקבץ...) הוא ע"פ סדר פסוקי שיר השירים", ומוכיח באריכות שכוונתו לפיוט 'לכה דודי', ודבר זה מובן מענינו, והאריכות אך למותר.

העיר99 שבכמה סידורים נאמר: "ששה זכירות" במקום "שש זכירות", מה זה בא ללמדנו, והרי זה טעות דמוכח!

בקשר לסגנון יש להעיר שתמוה לפעמים התוארים, שהם קצת ע"ד הסלנג החב"די, ולדוגמא: "המונקאטשער"100, או: "הרב ממונקאטש ז"ל"101, ורק במקום אחד זה נכתב נכון: "הרה"צ ממונקאטש"102.


1) 'אגרות קודש' ח"ג עמ' קלח ס"י.

2) במאמריו שבעיתון 'כפר חב"ד' גליונות 1047-1049.

3) בעמ' נז בשוה"ג.

4) סי' תפט ס"ד.

5) לדברים טז, ט.

6) בעמ' שיא הערה 117.

7) סוף סי' רפד.

8) בספר 'קצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן' ח"א, 'שער המילואים' עמ' פב מעתיק לשון אדה"ז בסידור לפני 'אב הרחמים': "בשבת שמברכין ר"ח סיון אומרים אותו", ומקשה: "ולכאורה לשון זה תמוה, שהרי ברכת החודש היא על החודש כולו . . ומדוע כתב כאן לשון שאינה שגורה כלל...". אמנם האמת שזה הלשון השגור, וכפי שרואים לשון אדה"ז גם בשו"ע (שנעתק כאן בפנים), וכן גם במהרי"ל (דיני הימים שבין פסח לשבועות ד"ה [ב] שבת): "ובשבת שמברכין ר"ח א"א אב הרחמים", ועד"ז שם ד"ה [ה] סדר. וב'אור זרוע' (ח"ב הל' ראש חודש סי' תנב) מסביר ענין ברכת החודש שעיקרו בשביל ר"ח: "ומה שאנו מברכין ר"ח בביהכ"נ מי שעשה נסים לאבותינו כו' ר"ח פלוני ביום פלוני אין זה קידוש אלא הכרזה בעלמא שתקנו רבותינו להכריז בציבור בלשון ברכה שידעו מתי יהא ר"ח ", ואין מקום לקושיא.

9) עמ' רד הערה 12.

10) עמ' ד הערה 28.

11) 'אגרות קודש' שלו ח"ד עמ' קכט.

12) עמ' רט הערה 7.

13) עמ' ק הערה 22.

14) שנדפס ב'מאה שערים' כז, א.

15) עמ' רה הערה 7.

16) אמנם ב'בית הבחירה' להמאירי שם נאמר: "ויאמרו לו עליו...", וב'דקדוקי סופרים' שם (הגהות אות נ) מביא גירסא: "ולימרו ליה". אמנם בדפוס ראשון של הגמ', ונציה רפ-רפג, הגירסא כלפנינו, בלי "ליה".

17) בדפוסי סידור אדה"ז לא ראיתי שדייקו לקצר את המלה "והיה", ואין זה אלא חסידות יתירה.

18) עמ' קצה הערה 506.

19) עמ' פג סוף הערה 75.

20) ובענין זה יש להעיר: ב'בית רבי' ח"א פ"י יש פרק אודות "החדשות שחידש . . הנהגותיו שהנהיג" אדה"ז, ויש מקום לספק האם באמת ישנו מקורות לכל הדברים האלו שהם "תקנות", כי בקריאה מהירה נדמה שכל הנהגה טובה ומנהג שראה אצל אנ"ש שם ה'בית רבי' בתור תקנה של אדה"ז. ולדוגמא לקראת הסוף: "וגם הנהיג לאנ"ש להיות באהבה ואחדות", אין לי צל של ספק שאדה"ז ניחא ליה בזה, אבל המקור בהערה ו אינו מראה על "תקנה כללית". וכן "גם שלא להניח תפילין בחוה"מ ע"פ דעת הזוה"ק והמקובלים וגם ע"פ נגלה יציבא מילתא", מה המקור שזה תקנת אדה"ז? ואפילו באם ישנו הנהגה שנתפשטה ביותר הודות לאדה"ז, עדיין אין זה הנהגות אדה"ז, אלא הנהגות כלליות שנהגו בהם הבעש"ט והחסידות.

21) יט תמוז.

22) עמ' רא בשוה"ג הג'.

23) עמ' תצה הערה 20*.

24) בעמ' תקצד הערה 23.

25) בעמ' א הערה 4.

26) 'אגרות קודש' שלו חלק ג עמ' ד.

27) בעמ' ז הערה 40.

28) עמ' שכה הערה 1.

29) הוצאת קה"ת תשס"ד, עמ' תע הערה 9.

30) 'אוצר מנהגי חב"ד', תשרי, עמ' רצג סצ"ג.

31) ראה הערתו של הרב פנחס קארף ב'הערות וביאורים' גליון תתפז עמ' 59, ומש"כ בארוכה ב'פרדס חב"ד' גליון 14 עמ' 141-144.

32) הדיעות השונות שבזה ראה בשו"ע ורמ"א או"ח סי' תכב ס"ב.

33) עמ' תשכח הערה 1.

34) עמ' שח הערה 105.

35) עמ' קי הערה 65.

36) עמ' שעב הערה 42.

37) ספר "הסידור - מבנה ונוסח סידורו של אדה"ז בעל התניא", היכל מנחם - מאנסי, תשס"ג, עמ' קפג-קפו.

38) עמ' תפא הערה 31.

39) עמ' ב הערה 15.

40) עמ' רפד הערה 14.

41) 'אגרות קודש' חלק ב עמ' רכד.

42) בעמ' קעב הערה 392.

43) עמ' קצט הערה 5. ומה שדוחה דבריהם בנוגע לניקוד המלה "זכר" אינו מוכרח כלל, שהרי בכל זאת יש לדעת באיזה אופן לבטאות את המלה.

44) עמ' רנז הערה 38.

45) עמ' תשלב הערה 6.

46) שם הערה 8.

47) עמ' קסח הערה 381.

48) סי' שכז, אליו צוין ב'לוח ארש', מהדורת יצחקי, עמ' תלו אות תנב.

49) בעמ' קנז הערה 338.

50) ח"ב עמ' 194.

51) עמ' רט הערה 7.

52) עמ' שי הערה 115.

53) בע' קע.

54) עמ' קעו.

55) עמ' קפ סוף הערה 447.

56) לדוגמא עמ' קפד הערה 459.

57) בעמ' קנ.

58) ראה בארוכה 'אגרות קודש' של הרבי ח"ב עמ' שצא.

59) ע"ד שהביא בעמ' שעח הערה 68 המנהג לברך את האדמו"ר.

60) ח"ח עמ' 112.

61) עמ' קעד הערה 407.

62) 'יגדיל תורה', נ.י., שנה שביעית, עמ' עו-עז.

63) עמ' רלב-רלג.

64) לרבי אברהם ריינהאלד, פיעטרקוב תרצ"ה, ח"א סי' ו.

65) וראה הגהות 'דברי מרדכי' בסוף הספר, במהדורת צילום נ.י. תשמ"א, שמתרץ באופן אחר.

66) עמ' דש הערה 90.

67) עמ' 8.

68) עמ' שכה הערה 2.

69) עמ' קז.

70) פ"א מ"ב, בסידור זה עמ' שכח.

71) עמ' צה הערה 5.

72) אבל במהדורת לבוב תרי"ט: יציר.

73) עמ' קצד הערה 497.

74) עמ' צט הערה 20.

75) שה"ש יד, ג.

76) גם ב'מראי מקומות' שבהוספות ל'לקוטי תורה' לא ציינו ע"ז כלום.

77) וראה עוד שם בכרך המבוא והמילואים עמ' עט וסוף עמ' ריח.

78) עמ' שיד הערה 132.

79) עמ' קא הערה 28, עמ' תקמח הערה 33.

80) עמ' שעב הערה 37.

81) ח"א עמ' קיח.

82) לא הצלחתי לברר לע"ע לאיזה ספר הכוונה.

83) או"ח סי' קפח ס"ו.

84) עמ' ריא בדפוס תשל"ט.

85) 'כפר חב"ד' גליון 906 עמ' 29 (ובגליון 908 עמ' 35).

86) וראה שם עמ' 31 צילום מכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע "בלתי מוגה", מכ"ה שבט תשמ"ז: "בסי' הנ"ל בברהמ"ז (הראשון) הנוסח: לידך המלאה הפתוחה הקדושה (עם ק'). בנוסח ברהמ"ז של הגדה של פסח כתוה הגדושה (עם ג')", וראה הערה 1 שם.

87) עמ' קפט הערה 472.

88) פי"ט ס"ד.

89) עמ' רפה הערה 18.

90) עמ' קה הערה 52.

91) ראה פ"ג סכ"ג.

92) וראה ההערה בסידור רש"ס עמ' 36 סוף אות א.

93) עמ' קסב הערה 354.

94) וראה עוד בכרך המילואים לסידור הרש"ס עמ' קסו הערה לעמ' 201.

95) סי' תרפה ס"ב בסופו.

96) עמ' לה בשוה"ג.

97) ראה לדוגמא עמ' קצז שתי ההערות בשוה"ג, עמ' רמח הערה 11, ועוד.

98) עמ' רנג הערה 24.

99) עמ' קצט סוף הערה 1.

100) בעמ' קעד הערה 405.

101) בעמ' פ הערה 69.

102) בעמ' ש הערה 78.

Download PDF
תוכן הענינים
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות