דוד ומלכות בית דוד

ידוע מה שמקשים על הרמב"ם במ"ש (הל' מלכים פי"א ה"א-ה"ד) דהמלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד לישנה ובונה המקדש, דבירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ב משמע שבנין המקדש קודם למלכות בית דוד, וראה ב'ס' המפתח' ברמב"ם פרנקל שם שמציין להרבה מקומות דשקו"ט בזה.

וכבר תירץ קושיא זו באגרות קודש כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"א (אגרת קל, צויין גם בלקו"ש ח"ח ע' 358 ו362 ובכ"מ), שהביא ירושלמי זה, וכן הביא הגמ' מגילה יז, ב כיון שנבנית ירושלים בא דוד וכו' (ומפרש שם דבנין ירושלים היינו בנין ביהמ"ק השלישי), ומביא ג"כ מ"ש הב"ח או"ח סי' קיח בענין ברכת ירושלים, שמבואר באריכות איך שצ"ל הכל מוכן קודם, ואחר שיבנה ביהמ"ק וירושלים ויכונן כסא דוד, אז בא דוד ויושב על כסאו שהכין לו ה' ית', וממשיך וז"ל: "ולא יסתר דבר זה להרמב"ם שכתב דמשיח יבנה את ביהמ"ק, דודאי ביאת משיח קודם לבנין ירושלים ובנין ביהמ"ק, והבנין יהי' ע"י משיח ועל ידו תהי' קיבוץ גליות [ואז יהי' אח"כ מלכותו והיא] מלכות דוד, וזהו דקדוק ל' הגמ' וכיון שנבנית ירושלים בא דוד, ולא קאמר בן דוד, דמשיח נקרא בכמה מקומות בשם בן דוד במד"ר ובגמ', ואמר כאן דוד, הכוונה על מלכותו, וכמ"ש ועבדי דוד מלך עליהם (יחזקאל לז, כד) וע"ש במצודות וכו'". עכלה"ק.

ועד"ז תירץ בשו"ת 'פרי השדה' (ח"ב סי' טז, מובא גם בס' 'ימות המשיח' שם), שהרי הרמב"ם שם סוף פי"א כתב דאם יבנה ביהמ"ק ויקבץ נדחי ישראל אזי יאמינו הכל כי הוא מלך המשיח, וא"כ עכ"פ בשעה שיבנה ביהמ"ק לא יאמינו עוד הכל לקבל עליו מלכותו, וא"כ אין סתירה לדברי הרמב"ם מהירושלמי, שגם הירושלמי ס"ל דמשיח יבנה ביהמ"ק, רק מ"מ בשעת בנין המקדש עדיין לא תתפשט מלכותו ורק לאחר שיבנה ביהמ"ק תתפשט מלכותו לכל ישראל, ומביא שכ"כ ב'פני משה' על הירושלמי שם, וא"כ כוונת הירושלמי רק שהבנין יהי' קודם שתתפשט מלכותו, עיי"ש. וכ"כ בס' 'כלי חמדה' פ' שמיני (כד, ב), וראה גם בגליון תתכט ע' 8.

וזהו הביאור שבסדר הברכות בתפלת שמו"ע, דבתחילה אומרים ברכת "ולירושלים" ואח"כ ברכת "את צמח", ומבואר ע"ז בגמ' מגילה שם הטעם כנ"ל, דכיון שנבנית ירושלים בא דוד, אף שלפי דעת הרמב"ם ביאת משיח הוא בתחילה, דלפי הנ"ל מובן, כיון דברכת "את צמח דוד עבדך" קאי על השלימות דמלכות דוד שבא לאחר בנין ירושלים וביהמ"ק.

קיבוץ גליות אחר בנין ביהמ"ק

אבל לפי"ז לכאורה יל"ע, שהרי כתב הרמב"ם שם דקיבוץ נדחי ישראל בא לאחר בנין ביהמ"ק, (כמבואר בלקו"ש שם שזהו כדעת הזהר ח"א קלד, א ורש"י ברכות מט, א, ופליג על התנחומא פ' נח סי"א), אבל מהגמ' מגילה שם [בביאור סדר הברכות דתקע בשופר גדול וכו' בא אחר ברכת השנים וכו'] לכאורה משמע, דקיבוץ גליות בא לפני בנין ירושלים, דקאמר דכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים וכו' וכתיב ואשיבה שופטיך כבראשונה, וכיון שנעשה דין ברשעים כלו הפושעים וכו', וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים וכו', והיכן מתרוממת קרנם בירושלים וכו', וכיון שנבנית ירושלים בא דוד, ומהאגרת הנ"ל משמע, דהסוגיא דמגילה א"ש גם לפי שיטת הרמב"ם? (וראה בס' 'רנת יצחק' תהלים ע' תקצט שהקשה סתירה מהגמ' ברכות והתנחומא להגמ' דמגילה, עיי"ש).

ואולי אפשר לומר, דכוונת הגמ' בהא דקאמר "והיכן מתרוממת קרנם בירושלים", היינו בירושלים שכבר נבנית לפני זה, והא דאמרינן ברכת "תקע בשופר" וכו' מקודם, ה"ז משום שזה בא לאחר ברכת השנים כמבואר שם, אבל בפועל הוא בא לאחרי בנין ירושלים.

בנין ירושלים ומלכות בית דוד הם דבר אחד

ויש לבאר בזה עוד, עפ"י מ"ש בלקו"ש חל"ו ויק"פ - החודש, דמביא מה שאמר שלמה לאחרי השלמת בנין בית ראשון (מ"א ח, טו) "ברוך ה' וגו' אשר דבר בפיו גו' לאמר מן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית לשמי שם, ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל". ומבאר, דמזה שהכתוב מסיים רק ע"ד הבחירה בדוד ולא הזכיר כלל הבחירה בירושלים, משמע שהבחירה בדוד אינה ענין צדדי בבחירה בירושלים, אלא שזה נוגע לעצם הבחירה בירושלים, שהבחירה בירושלים נפעלת ע"י הבחירה בדוד, ועד שהעיקר היא הבחירה בדוד, וכן מוכח בזהר פ' ויקהל (קצח, א) ומבאר שם המעלה דבחירה בירושלים שאינה משום מטרה מסויימת, אלא שזהו רצונו ובחירתו בעצם מצ"ע (לא כמו בשילה), ובכדי שתהי' בחירה נצחית, הרי מצ"ע אי אפשר שתחול על מקום גשמי, כי גשמי מצד טבעו ומהותו הוא הווה ונפסד היפך הנצחיות, ואף שמצד הבוחר ה"ז בחירה נצחית, אבל אין לייחס נצחיות זו להמקום עצמו, שקדושת המקום היא קדושה נצחית, ולכן הי' הבחירה בירושלים תלוי' בבחירת הקב"ה בדוד המלך, דכיון דהבחירה במלכות בית דוד ה"ה בחירה נצחית, כמ"ש הרמב"ם דהמלכות לו ולבניו עד עולם, ונצחיות זו שייכת למציאותו ונשמתו של דוד שהי' עבד ה' ובטל לה' בתכלית, ולכן נמשך בו כחו ית' שלמעלה משינוי, וכיון שמקומה של מלכות בית דוד הוא בירושלים, הרי בכח זה נעשה גם המקום גשמי דירושלים מוכשר לקבל את ה"בחירה" נצחית בירושלים, עיי"ש בארוכה, שהיוצא מכל זה דמלכות בית דוד ובנין ירושלים הו"ע אחד, ואמיתית הבנין דירושלים הוא רק כשיש שם מלכות בית דוד, כיון דרק ע"י מלכות בית דוד יש ענין הנצחיות גם בירושלים, וראה הערה 6.

וראה גם בחי' הגרי"ז על התורה ע' 106, שהאריך ג"כ בענין זה, וביאר עפי"ז הא דאמרינן בשמו"ע בברכת בונה ירושלים "וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין", אף דנתקנה ברכה אחרת מיוחדת לצמיחת מלכות בית דוד, מ"מ אנו מזכירים גם זאת בברכת בונה ירושלים, משום שזה שייך גם לבנין ירושלים (וראה שו"ת 'משאת בנימין' סי' נה (מובא בס' 'קול יהודה' ע' מב) וז"ל: "ולענין ברכת ירושלים בתפילת י"ח כפי הנוסחא בסידורים שלנו שחותמין בה "וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין בא"י בונה ירושלים", דלכאורה נראה לאו היינו סמוך לחתימה מעין החתימה, דמה ענין כסא דוד לבונה ירושלים, ובסידורי הספרדים מהפכים הנוסחא וחותמין וכסא דוד וכו' ובנה אותה כו' בא"י בונה ירושלים, ולדידהו שפיר הוה סמוך לחתימה מעין החתימה, ובסדר הרמב"ם מדלג "וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין", ומ"מ נראה דאין לשנות הנוסחא שבסידורים שלנו, משום דענין דוד וענין בנין ירושלים הכל ענין אחד וכו'", עכ"ל). וראה גם בב"ח סי' קיח הנ"ל שצויין בהשיחה בהערה 6.

דלפי"ז יובן הא דאמרינן בחגיגה טז, ב "אמר רבי יהודא בן טבאי אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי וכו'" ופירשו התוס', כלומר לא יוכל לראות בנחמות ציון אם לא עשה זה. וביאר המהרש"א בחדא"ג, דגם כשהי' ביהמ"ק קיים בזמן יהודא בן טבאי, קאמר הכי, דגאולה שני' בבית שני לא הי' גאולה גמורה, שהרי לא חזר להם מלכות בית דוד, עיי"ש. דמבואר בזה ג"כ, דבבית שני לא הי' המצב של נחמת ציון וירושלים כיון שחסרה מלכות בית דוד, ובהשיחה בהערה 6 הביא לשון הרמב"ם (הל' ברכות פ"ב ה"ד) - וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד כו', שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד. ובשו"ת חת"ס ח"ו סי' פד, ביאר שגם בבית שני התפללו על צמיחת קרן דמלכות בית דוד, עיי"ש ואכמ"ל בזה.

דלפי"ז מתבאר עוד יותר למה סמכו ברכת "ולירושלים עירך" ל"את צמח דוד עבדך", אף שלפי הרמב"ם וכו' הרי יהי' קיבוץ גליות בין בנין ירושלים - ביהמ"ק, לבין מלכות בית דוד כנ"ל, כיון שבנין ירושלים ומלכות בית דוד הו"ע אחד ממש, ואפ"ל דהא דאומרים בברכת ולירושלים וכו' "וכסא דוד עבדך וכו'", הרי זה פרט בברכת בנין ירושלים, דרק אז יש שלימות בירושלים, ואח"כ אומרים ברכת את צמח וכו' שזהו ברכה על מלכות בית דוד מצ"ע. וראה בזה גם בגליון תקלו-ז.

הסדר בברכת 'רחם' ו'יעלה ויבוא'

ולפי הנ"ל, אולי יש לבאר ג"כ הא דבברכת "רחם" בברכת המזון, מזכירים תחילה אודות "על ירושלים עירך" ואח"כ "על מלכות בית דוד משיחך", אבל ביעלה ויבא מזכירים תחילה "זכרון משיח בן דוד עבדך", ואח"כ "וזכרון ירושלים עיר קדשך", ואפ"ל דברכת "רחם" נתקנה בתחילה על ירושלים כדאיתא בברכות מח, ב, לכן מזכירים תחילה אודות ירושלים, ואח"כ מזכירים אודות מלכות בית דוד דזהו מלכות בית דוד שפועלת ענין הנצחיות בירושלים, אבל ביעלה ויבוא דאומרים "משיח בן דוד", דלפי האגרת נמצא דזהו בתחילת התגלותו, לכן זה בא קודם שהו"ע דביאת משיח, ואח"כ אמרינן "וזכרון ירושלים עיר קדשיך" שבא אח"כ.

ויל"ע באג"ק ח"ב ע' רלד (נדפס בלקו"ש חכ"ג ע' 394), שמפרש מאמר חז"ל (יומא מא, ב) אין בן דוד בא בשבת ויו"ט כו', שהכוונה היא כשינצח איזה זמן אחרי שיתגלה, לאחר שילחם מלחמת ה' וינצח כמו שאומר בש"ס שם, דכיון דאתי הכל עבדים הן לישראל, עיי"ש. דלכאורה ממכתב הרבי נ"ע משמע ד"בן דוד" הוא בתחילת בואו, ואולי אפשר לומר כוונת רבינו נ"ע, דדוד ודאי קאי על מלכות בית דוד, אבל בן דוד אפשר דקאי על שניהם, אבל ראה רשימות חוברת יא דבן דוד - הוא פחות שבשמות, ואכתי יש לעיין.