תות"ל - 770
בלקו"ש חי"ח ע' 280 הערה 63 כתב: ע"פ כהנ"ל מה שהרמב"ם מנה ביאת המשיח לא' מהעיקרים. לפי שזה נוגע לשלימות גדר התורה, שא' מגדרי' הוא שיהי' זמן שהתורה וקיומה יהי' בשלימות. בסגנון אחר: נצחיות ושלימות התורה ... הוא לא רק בענין ציווי הבורא, כ"א גם בלימודה וקיומה בפועל, וזה יהי' בביאת מלך המשיח. ועפ"ז אולי י"ל שזהו גם הטעם, שלא נמנה אמונה בביאת המשיח במנין המצות (ראה ראש אמנה שם פ"ה הספק הג'). וע"ד (ויתירה מזו) זה שציווים כוללים אינם נמנים במנין המצות (סהמ"צ שורש ד). ולהעיר מל' הרמב"ם הל' מלכים שם "וכל מי שאינו מאמין בו כו'", ולא כתב שצריך להאמין בו, כמ"ש בפיה"מ שם (וראה ראש אמנה ספי"ט). עכלה"ק.
ולא הבנתי הכוונה כאן: מדוע ס"ד שיימנה אמונה בביאת המשיח במנין המצוות? הרי לכ' לא מצינו בתורה שום ציווי על אמונה זו. וכ"כ בראש אמנה שצויין בההערה, דאין למנותה למצוה מכיון שביאת המשיח מבוארת רק בפסוקים (בפ' בלק וכו') אבל לא מצינו ציווי ע"ז.
והנה לכ' הי' אפשר לבאר הכוונה בהערה זו באופן אחר: דבא לבאר טעם הדבר לזה גופא שאין אמונה בביאת המשיח מצוה, וע"ד מה שמבואר בחסידות מדוע (לכמה שיטות) אין תפילה מצוה וכיו"ב. ומה שכתב בסגנון "שלא נמנה .. במנין המצוות", הוא משום שמעתיק סגנון הראש אמנה, אבל בנוגע לקושית הראש אמנה התי' פשוט שאינה מבוארת רק בפסוקים, אלא בא לבאר כאן עומק הענין שאמונה בביאת המשיח אינו שייך לענין המצוות, כי הוא למע' מענין הציווי.
ויומתק עפ"ז מה שמדגיש תיבת "המצות" - דלכ' מהי הכוונה בהדגשה זו - כי זהו הכוונה כאן, לבאר שהיא למע' מדרגת מצוה.
ואולי הי' אפשר להוכיח שזה הכוונה כאן מכיון דמשווה זה לציוויים כוללים שאינם נמנים, ולכ' הרי כתב הרמב"ם עצמו שגם ציווי כולל נמנה אם יש בו "מעשה מיוחד", והרי אמונה בביאת המשיח, אף שהו"ע כללי, שלימות התוהמ"צ, מ"מ לכאו' יש בו מעשה מיוחד, הכוונה שבלב, להאמין בביאת המשיח (ויש להאריך בזה עוד ואכ"מ).
אבל ע"פ הנ"ל י"ל דזה שמביא מציוויים כוללים הוא רק דוגמא, וכמו שמדגיש "ע"ד", דכמו דציווי כולל אינו נמנה במנין המצוות כך בביאת המשיח שהו"ע כללי ולמע' מציוויים ("ויתרה מזו") אינו מצוה (פרטית).
אלא שכהנ"ל כתבתי רק בדרך הו"א, כי באמת מפשטות ההערה לא משמע כן כלל, ובודאי יעירו הקוראים.
Download PDF