בלקו"ש חל"ד שיחה לפ' שופטים מבאר הרבי בארוכה הטעם לכך שהרמב"ם מביא הראי' מערי מקלט "אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלקיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא הי' דבר זה ולא צוה הקב"ה לתוהו וכו'", ולא מסתפק בב' הראיות שמביא לפנ"ז (ושב ה' את שבותך, ופרשת בלעם) - שכיון שזהו ענין של מצוה (מצות ערי מקלט) ה"ז מחייב שא"א להיות שינוי "ולא צוה הקב"ה לתוהו".

ובאות ג שם מבאר החילוק בין מצוה להבטחה בדבר טוב שע"י נביא שגם הוא מוכרח שיתקיים, שבההבטחה שע"י נביא הנה לא שבעצם היא אינה ניתנת לשינוי אלא שבפועל אין בהם שינוי כדי שיוכלו לבחון הנביא, ועד"ז בהבטחת הגאולה שע"י נביא, שאף שלא שייכת להתבטל בפועל - ובהע' 29 מוסיף "ובפרט שהגאולה אינה רק הבטחה אלא גם (בלשון) נבואה "ושם נבא בשני המשיחים"" -, מ"מ הוודאות שבזה הוא רק מצד גדרי הנבואה ואופנה, משא"כ עי"ז שהבטחת הגאולה היא חלק ממצוה בתורה - הנצחיות שבה היא באופן שלא שייך בה שינוי.

וממשיך בשיחה שלכאו' נצחיות התורה היא בכל חלקי התורה ובפרט בחמשה חומשי תורה, וא"כ מה מתווסף בכך שזהו מצוה דוקא, ומבאר שבשאר חלקי התורה יתכן שיתקיים ברוחניות, וכן בהבטחות התורה יתכן שתלוי בתנאים וכו' ובסוף מסכם "וזהו החידוש בעניננו שכיון שהבטחת הגאולה היא פרט ממצות ערי מקלט חל עלי' גדר נצחיות מצות התורה אשר (א) מוכרח להתקיים בפשטות ובגשמיות (ב) ובאופן שאין שייך בזה שינוי כנ"ל".

ולכאו' צלה"ב מה שאומר שהחידוש שע"י מצוה הוא שמוכרח להתקיים בפשטות ובגשמיות, והרי הבטחת הגאולה היא הבטחה שע"י נביא (ובפרט עפ"י הע' 29 הנ"ל) וכמ"ש הרמב"ם "ושם נבא", ומצד זה מחויבת להתקים בפשטות ובגשמיות (כנ"ל) וא"כ בנוגע לפרט זה לא מתווסף בכך שזהו מצוה?

ואולי י"ל, ובדוחק עכ"פ, עפ"י מה שמבאר בתחילת השיחה הצורך בראיה מ"ושב ה"א את שבותך" על הראי' מנבואת בלעם, ש"ושב ה"א" ה"ז מפורש בתורה, משא"כ נבואת בלעם נאמרה באופן של משל וחידה - בלשון שאאפ"ל שהדברים מפורשים בתורה, וכפי שהראב"ע מפרש כל הכתובים רק על דוד, א"כ י"ל שאם נפרש שהנבואה לא קאי על משיח - הנה מצד "ושב ה"א את שבותך" יתכן לפרשו ברוחניות, ובזה נתווסף עי"ז שהוא מצוה בתורה שמוכרח להתקיים כפשוטו, ודוחק. ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.